הסתירו ממני מידע נחוץ. מה עושים?
קיבלתי מחברה במייל, לא נגעתי! <בעצם, קצת... סידרתי שייראה טוב, וצינזרתי קצת פרטים מזהים>.
היי *****,
אני חייבת לספר משהו, אני חייבת להוציא את זה מתוכי, החלטתי לספר לך.
אני כותבת לך בלשון קצת הומוריסטית כי אם אני לא אצחק על זה, אז אני אבכה.
אבל, מה שהולך היום בשידוכים זה קטסטרופה, אנשים מעלימים היום מידע, מסתירים כל פרט, אפילו הנחוץ ביותר.
לפני, שבוע וחצי, הציעו לי בחור: "כליל המעלות, למדן רציני, בעל יר"ש, גדוש במידות טובות, חכם, נבון, רציני, נראה טוב, לומד בישיבה מעולה, משפחה טובה" <וכו'...>
כמובן, שידעתי שאסור להסתמך על שדכנים-- קיבלנו מספרי טלפון לבירורים, ביררנו... ניסינו מכאן ומכאן....
מסתבר: את הבחור הזה אני צריכה לחטוף בשתי ידיים.
קבענו דייט.
*** <השם שלי>, את יודעת, הרבה מאוד זמן לא נפגשתי, פתאום נהיו לי פרפרים בבטן.... התרגשתי.
כבר התחלתי לדמיין דמיונות, לצפות כל מיני ציפיות, לפתח תקוות ולשאול את עצמי הרבה שאלות: זה הוא? אולי הוא שלי? אולי הגיע הקץ לתקופת השידוכים שלי? מעניין איך הוא נראה? מעניין איך הוא נשמע? איזה סוג של גיס\ חתן הוא יהיה? הוא יהיה אבא טוב? בטח הוא חכם ורגיש... הלוואי שאוכל לספר לו כמה חיכיתי לרגע הזה שהוא כבר יגיע....
<את יכולה לצחוק עליי, אני מרשה לך... אבל זה מה שבאמת הרגשתי>.
הייתי מוכנה, וחיכיתי למונית שתגיע... ואז הפרפרים התגברו.
הגעתי למלון, סוג של קרטון בחיפה, אבל הייתי חייבת להודות על זה... הוא חסך לי חתיכת נסיעה ובא עד אליי.
הגעתי, אני נכנסת למלון, ישבו שם מלא זוגות, אני חיפשתי את הבחור האחד, שיושב לבד, תרתי בעיניי אחרי "בעלי לעתיד".
ואז ראיתי אותו, הוא ישב על אחד הכסאות, והתרומם נעמד ושאל: "צ***"? <השם שלי>
הרגשתי את הבטן שלי מתכווצת.... הוא גבוה, מרשים, נאה, בדיוק מי שאני רוצה. דמיינתי אותנו (בשניה וחצי שהייתה לי) צועדים ביחד בהנאה ובכיף, <אני יודעת שזה הזוי, אבל כנראה זה מה שמרגישים אחרי שנה + בלי דייטינג>.
התישבנו, והוא כבר דאג לקרוא למלצרית להזמין שתיה.
חשכו עיניי.
הוא דיבר עם המלצרית ..........................................................
הבחור מגמגם!!
הייתי המומה, למה אף אחד לא טרח לעדכן אותי לפני כן? למה?
למה הייתי צריכה להיחשף לזה ב"שידור חי"?
***** <השם שלי>, את לא יודעת כמה מביך זה היה.
את השם שלי הוא ביטא ללא גמגום. לא שמתי לב לזה.
אבל המשכנו, דיברנו ושוב הוקסמתי.
הוא חכם, הוא רציני, הוא מצחיק.
אפי' הצלחתי להסתדר עם הגימגום שלו... ככה שרדתי שעתיים שלמות!!
(ככה זה כש... נהנים עם בחור מגמגם).
הסתיימה הפגישה.
אנחנו מתכננים לצאת.
ושוב, חשכו עיניי.
הבנאדם מוציא מקל (כמו מקל סבא) ומתחיל לצעוד איתו...
אני המומה!! שואלת: "מה זה"??
הוא(בגמגום): מקל סבא.
אני: למה אתה צריך את זה?
הוא(בגמגום): לא אמרו לך שיש לי צליעה?
אני: <לא מצליחה לסגור את הפה>
הוא(בגמגום): עברתי תאונה לפני כמה שנים. למזלי זה מה שנשאר, צליעה וגמגום.
אני מתוסכלת. מצד אחד הוא בחור מקסים, מצד שני, הגמגום והצליעה קצת מפריעים לי.
אולי אני נוטה להתסכל על החיצוני ולא על הפנימי, למרות שמאוד הוקסמתי ממנו. אבל אני לא יודעת מה לעשות...?!?!?!?!?
מה את היית עושה אם היית במקומי?
וכאן, אני פונה אליכם חברי פורום יקרים.... תעזרו לי לעזור לה!! (בבקשה!!!!)
הבמה שלכם!
תוקן על ידי tootii2 ב- 12/05/2013 01:02:37
תוקן על ידי אסיק_good ב- 12/05/2013 01:07:35
 |
|
|
