הרבה פעמים מדמים את הקשר של בורא עולם עם עמ"י לקשר של בעל ואישה.
אפשר ללמוד המון לחיים מהמיוחדות עד הפרטים הכי קטנים שקיימים בקשר המופלא הזה עם בורא עולם.
שבת אחת כשקראתי את שיר השירים שהוא כולו משל אחד מתוק ממש...
משו תפס אותי על ההתחלה, בפסוק הראשון :"שיר השירים אשר לשלמה ישקיני מנשיקות פיהו"
ומצאתי את דברי הגאון מוילנא על המילים, שמסביר ששתי הדברות הראשונות במתן תורה שנאמרו לעם ישראל- "אנכי" ו"לא יהיה לך" נחשבות לנשיקה של בורא עולם.
ונאמר במדרש רבה:"בשעה שאמר הקב"ה "אנכי"-נתקעה התורה בליבם (זוהי הנשיקה הראשונה) ובשעה שאמר "לא יהיה לך"-נעקר יצר הרע מליבם (זוהי הנשיקה השניה) ".
ומסביר על כך הגאון..נשיקה אחת שהיא שתים..שתי הדברות הראשנות נאמרו מפי הגבורה-מפיו של בורא עולם ממש..בדיבור אחד ולכן נאמר בהם גם לש' נוכח "אנכי ה'" "לא יהיה לך...על פני"
ומשווה הגר"א ואומר: איזו נשיקה זו הייתה?! כמו שנושק הבעל לחשוקתו.!! שאין אהבה גדולה ותשוקה חזקה מזו!!
שמעתם?!?!?! נשיקה של בורא עולם מושוות לנשיקה שבעל נושק לאשתו..שאין בעולם- פשוט אין אהבה ותשוקה גדולה מזו! ואיך? איך אשתו קרויה? "חשוקתו"
היא היחידה שלו..ה-מיוחדת..שרק בה הוא חושק..באהבה מושלמת.
רואים את זה בשעה שהוא מקדש אותה בטבעת ואומר "הרי את מקודשת לי" – הוא אומר בעצם...עכשיו את נהיית מקודשת לי! אשתי!את מופרשת לי מכל העולם!! את שלי!! אני שלך!! זה לא איזה שותף/חבר לחיים זה צריך להיות חלק בלתי נפרד..בשר אחד.
הקב"ה ברא את כל העולם לתכלית מסוימת והיא כמו שמסביר הרמח"ל במסילת ישרים: להתענג על ה'". מזטומרת?
בורא עולם רצה הרי להעניק לנו את הכי טוב, ושיא הטוב-זה הרי הוא עצמו. השלימות שאין למעלה ממנה..זה פשוט-הוא.
ואיך אנחנו..עדיין יצורים מוגבלים וקטנים כל כך מולו נוכל להכיל טוב מהאינסוף?איך??
אז זהו שהוא נתן לנו אחלה שיטה , ע"י הדבקות.
ברגע שאנחנו מדבקים בו אנחנו מקבלים את הטוב שבו עצמו!וככה נוכל גם להגיע למצב של להתענג עליו.
הפעם הראשונה שהוזכר בתורה את הרעיון של דבקות זה בבראשית "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
איך שני אנשים יגיעו למצב של בשר אחד? אומר שם רש"י: על ידי הילד שנוצר משניהם- שם נעשה בשרם אחד.
קלטו ת'נס העצום והמוחשי כל כך שרואים פה!!...דביקות בין בני זוג מולידה יצור חי!!
אז..כנראה שהענין של ה"ודבק באשתו" הוא המשמעותי בקשר שלהם.
חוץ מהקטע הדתי..יש פה משו אנושי...
אבא יכול לאהוב את עשרת ילדיו ולא יהיה לו ניגוד באהבתו בין ילד אחד לשני..!!
זה סוג אחד של אהבה...הבן הרי הוא בנו-הוא לא 'התנדב' לתפקיד מרצונו..אבא שלו היה שותף בהבאתו לעולם והוא בנו!! אז הוא אוהב אותו!! זוהי יכולה להיות גם אהבה חד צדדית..הרי לאבא אין התחייבות שהוא יקבל אהבה חזרה מבנו...
לעומת זאת הסוג השני של האהבה... של בעל ואישה, חייבת להיות הדדית!! הבנאדם בוחר את האחד/האחת שלו ... וזו חייבת להיות אהבה יחודית ובלעדית ששוללת כל אהבה אחרת...
בגמרא מובא..שאסור לבנאדם להביא ילד לעולם אם הוא שונא את אשתו...או מחבב משהי אחרת או אפילו רק חושב על אחרת!!
ואם חלילה נוצר המצב הזה..אז הילד יוצא פגום!! ולמה? פשוט..יש משו שמונע ומפריד בדבקות של ה'בשר אחד'.
כמה שהאהבה והמסירות הכנה והאמיתית למען הזוגיות..בכל יחסי ה'בינו' ל'בינה' יותר גדולים..אמיתיים וחזקים ככה הילד יוצא מושלם יותר...!!!
נעצור רגע. נחשוב רציני עכשיו על התקופה שלנו, של ה"לפני"...
לכל אחד/אחת מאיתנו יש 100 אחוז שהבן זוג יכול להנות ממנו. מ-ה-כ-ל. מהדיבור..החן.. היופי.. האישיות..המגע וכמובן הנשיקה. כן! זאתי שבין הבעל לאשתו-חשוקתו! עד כמה היא משמעותית ומבטאת את הקשר ביניהם.
בואו נקלוט את זה שכל חבר/ידיד..חברה/ידידה שהיו עד שהגענו לבחירה. כל המי ומי שנהנו ממנו..מאיזשהוא אופן..אפילו הכי קטנטן הוריד מה-100 אחוז שהאחד/האחת שלי יהנו!!!
אני רוצה שיהיה לי קשר מושלם בחיי הנישואין??שהדבקות תהיה מושלמת??כדי שיצאו ילדים מושלמים??
אז למה בהנאה של רגע להרוס את זה. ה100 אחוז לא יוכלו לחזור שוב. לא חראם להוריד מהם- -?!
