אמא אדישה ושידוכים

אני לא מבין למה 'נכנסו בך' ככה באשכול. 

אמנם את קצת מתמרמרת על אמך, וזה היה סוג של הרמה להנחתה. אבל לדעתי הנושא שהועלה בהחלט ראוי לדיון. הרי 'הפעילות השידוכית' אצל רוב המשתדכים הצעירים, נעשית ברובה ע"י ההורים. ונשאלת השאלה האם אכן כל ההורים מוכשרים לכך ?

כי יש מי ששפר עליו גורלו וכבר בהצעה הראשונה מצא את בחירת ליבו, אבל מי שזיווגו קשה עליו כברזל,

וארוך כמוסף של יום כיפור, מתיש ומעצבן עד בלי די. והתהליך מצריך לרוב כישורי חקירה ודרישה, וכישורי אמירת חצאי ושלישי אמיתות, ואמיתות שיתקיימו רק כשיחיו המתים.

והשאלה היא כפולה.

א. יש הורים שפשוט לא יודעים לעשות את זה. זה יכול לנבוע מסיבות רבות, החל מבורים שהם חוזרים בתשובה ולא מכירים את כללי עולם השידוכים, ועד להורים שאינם פרקטיים.   

ב. גם אם ההורים נושכים שפה ועושים את המוטל עליהם מתוקף תפקידם, סביר שהורים שאינם טובים בזה יעשו את זה פחות טוב. לא מרוע לב או התרשלות, הם פשוט פחות טובים בזה. ולכן הם עושים פחות ביותר זמן, כי הם לא יודעים 'לתקתק עניינים'. אני בטוח שיש בחורים ובחורות שנפגשו או ביררו בשנה על כמות שאחרים עשו בחצי שנה.

כאן הבן שואל: האם אין משודכים שנתקעים בגלל הוריהם ? זה נכון שכל אחד יכול לקחת אחריות על חייו, אבל זה לא קורה בתחילת הדרך כי זה לא מקובל ולא מזהים את הבעיה, ועד שבמשודך מתחיל לפעול בעצמו עוברת שנה במקרה הטוב, ולרוב אין אוזרים החלציים עד שמקבלים את ההגדרה הרשמית "תקוע".

ומאידך, אולי זה לא הוגן להפיל על הורים עבודת פרך שלא מתאימה להם ? אולי הם המסכנים בכל הסיפור.