הבן של הרב הבטיח להתחתן איתי...
אני קוראת הרבה בפורום בסתר אבל לא משתתפת כי אני חוששת מהאינטרנט, אבל מחוסר ברירה אני משתפת את הסיפור שלי. אין לי ממש עם מי לדבר כמו שתבינו עוד מעט, ואני אובדת עצות. אשמח לכל עצה או תובנה. ניסיתי לדייק לתאר בדיוק מה שאני עוברת, רק שיניתי כמה פרטים, כדי שלא תעלו עלי :-). אז ככה, ההורים שלי הם אנשים טובים שחזרו בתשובה לפני הרבה שנים. היום אנחנו משפחה חרדית מאד, גרים אי שם בצפון, ושייכים לבית כנסת קטנה וחמודה. הרב שלנו הוא אדם כריזמטי, גבוה ונאה, ודרשן מעולה. הוא נותן שיעור בפרשת השבוע כל יום חמישי בערב לבני הקהילה, וההסדר הוא שהגברים יושבים למטה, והנשים יושבות למעלה. אחרי השיעור יש אפשרות גם לגברים וגם לנשים לגשת לשאול את הרב שאלות. אני הייתי מגיעה כל שבוע, והרבה פעמים גם שואלת את הרב אחרי השיעור. הרב שלנו אדם עסוק מאד, ולפעמים קשה לו להספיק להגיע לשיעור. כבר כמה שנים שהרב שולח את בנו הבכור, נקרא לו משה, להגיד את השיעור במקומו. הרב מאד גאה בבן זה, ובצדק. הוא בדיוק כמו אבא שלו רק יותר צעיר! הוא מוכשר, חכם, יפה, ובקיצור מרשים מאד. מאז שהתחיל משה למסור שיעורים, יוצא שהוא מוסר כל חודש לערך שיעור. אחרי כמה שיעורים שמסר משה, אזרתי אומץ, ונגשתי לשאול אותו על השיעור. עשיתי את זה בשיא התמימות, אני בחורה דוסית מאד, ובחיים לא התחלתי עם בחור. וכך, כמה פעמים יצא לי לדון איתו בנושאים שהוא העלה בשיעור. פעם יצא, זה היה כמה חדשים אחרי שהוא התחיל להעביר שיעורים, שהוא אומר לי שאין לו תשובה ברורה לשאלה ששאלתי. הוא לקח ממני את הנייד כדי שיוכל לחזור אלי עם תשובה במשך השבוע. לא העליתי בדעתי ששום דבר יכול לקרות פה, אני בחורה פשוטה מבית של חוזרים בתשובה, והוא הבן של הרב והבחור הכי טוב באזור, בנוסף אני בת 32 והוא בן 24, אני גדולה ממנו בהרבה, אין סכוי שיקרה משהו. בקיצור אחרי כמה ימים, הוא חזר אלי ואכן ענה על השאלה שלי, אל תשאלו אותי מה השאלה היתה ומה התשובה היתה, כי אני לא זוכרת. אבל אני כן זוכרת שבסוף השיחה גלשה לדברים אחרים טיפה, ובסופה הוא ביקש רשות להתקשר שוב, וכמו טיפשה הסכמתי. וככה הקשר התחיל להתפתח לאט לאט. אחרי כמה חדשים של קשר, כבר הרגשתי שאני חייבת לומר למשה שדבר זה לא יכול להמשך, או שהקשר הופך לרציני, או שצריך לנתק. אמרתי לו שאני בטוחה שהוא ירצה לנתק כי קשר בינינו הוא בגדר הבלתי אפשרי, אבל לא, הוא אמר שהוא רוצה לשקול אפשרות של קשר רציני. אז המשכנו להיות בקשר. מסתבר שלא כל מה שנוצץ הוא זהב, והבחור בפנים היה שביר מאד ורגיש, והיה נורא זקוק לשפוך את הלב ולדבר. ושעות על גבי שעות היינו מעבירים בשיחה, כשאני מקשיבה לו (וגם כשהוא מקשיב לי), וכך הקשר המשיך להתחזק ולהתהדק. עכשיו תבינו, אני מתה להתחתן, ולא יודעת למה זה לא הצליח לי עד היום. אני חושבת שזה בגלל שאני מחפשת בחור תלמיד חכם בתורה וחכם בהכל, ואני מגיעה ממשפחה לא הכי, ובנוסף להורים שלי אין כסף. אבל לעולם לא התייאשתי, ואני ממש עושה הכל כדי להתחתן. פתאום ההורים שלי מתחילים לשים לב שאני לא כל כך נפגשת ולא כל כך בודקת שידוכים, והם שאלו אותי מה קורה. בהתחלה לא רציתי לספר, אבל בסוף סיפרתי לאבא (יש לי אחלה אבא שאפשר לספר לו הכל) שאני נפגשת עם משה. הוא כמעט נפל מן הכסא, ואמר שהוא צריך לחשוב על זה. מסתבר שאבא ואמא דיברו ביניהם, ואחרי כמה ימים אבא חזר אלי, והוא אמר שהוא דיבר עם אמא, ונראה לו שמשה לא באמת יתחתן איתי ורק שהוא זקוק לי ולכן הוא מנצל אותי. בעצם, זה ויכוח ישן ביני לבין ההורים שלי, ההורים טוענים שאנשים מנצלים אותי, ואני מוותרת יותר מדי לאנשים ובסוף זה יפגע בי, ואני טוענת שכזאת אני ושאני אוהבת לעזור, ואנשים לא מתכוונים לנצל. אבל אבא שלי הצליח להפחיד אותי טוב טוב, והוא הזהיר אותי שאני חייבת לבדוק אם משה מנצל אותי או לא. חזרתי למשה, אנחנו עכשיו בקשר שנה ואני בוערת מרצון להתחתן, ושאלתי אותו בפירוש האם הוא מתכוין להתחתן. והוא ענה לי שאין לי מה לדאוג, שבסוף הוא הולך להתחתן איתי והכל יהיה הכי טוב בעולם. כל כך כל כך התרגשתי, שזה ממש חלום שעומד להתגשם, ורחפתי בעננים למשך עוד כמה חדשים. אני כל כך רציתי להתחתן, אבל לא רציתי להלחיץ ורציתי שהוא ירגיש בנוח עם כל התהליך. אני זוכרת פעם אחת נפגשנו, והלחץ והפחד היו כל כך חזקים וממש לא יכולתי להפסיק לבכות כי פחדתי שהוא יעזוב, והתחננתי שהוא לא יהיה רע אלי, והוא הבטיח שהוא יהיה הכי טוב שאפשר. שנתיים אחרי שאנחנו בקשר התחלתי להאמין לכל ההבטחות שלו, וסיפרתי לחברה או שתים הכי קרובות אלי, והן גם לא האמינו שהוא יתחתן איתי, כי אמרו שהוא מדי צעיר, ולמה שירצה אותי. אמרתי להן, שהוא בחור טוב (הוא באמת כזה), ירא שמים (הוא באמת כזה), ושהוא לא ישקר (הוא באמת לא משקר אף פעם), ושהוא לא יעשה רע (הוא באמת לא עושה רע לאף אחד, רק מפזר המון טוב) ושאני מאמינה לו. והן עשו פרצוף... הן כנראה ידעו יותר טוב ממני מה הולך לקרות פה. סוף סוף, לקראת סוף השנה השלישית! של הקשר שלנו כשאני בת 35 והוא בן 27, ואחרי המון התייעצויות הבחור מחליט שהגיע הזמן להתארס. מזמן הוא כבר הודיע להורים שלו שהוא נפגש איתי, הם לא אהבו, אבל לא עשו יותר מדי, אולי כי ידעו שבסך הכל אני בחורה טובה, כך אני מקוה לפחות. הבחור חוזר לישיבה, ומנסה להכין את החברה בשביל לבשר על מה שהולך לקרות. הבחור הראשון שהוא החליט לספר לו מה שקורה הוא חבר ילדות שלו שדוקא מכיר את המשפחה שלי. כמובן שהוא לא סיפר לו שאנחנו כל כך הרבה זמן בקשר, רק שהוא מכיר אותי ונפגש איתי כמה פעמים ושהוא חושב על אירוסין. החבר התחיל לצעוק עליו ולומר לו שהוא מטורף והזוי, למה הוא מקריב את החיים בשביל בחורה שבאה ממשפחה כזאת, שאני מבוגרת ממנו, ולמה שלא יקח בחורה בגיל שלו או צעירה ממנו. ואפילו אם הכל טוב עכשיו אבל אי אפשר לדעת מה יקרה אחרי החתונה, ומה יקרה עוד כמה שנים כשאני אהיה מבוגרת והוא יהיה עדיין צעיר. וכך הם שוחחו ביניהם שעתיים. משה היה נסער ביותר, ויום למחרת הגיע אלי, ואחרי שיחה של כמה שעות הוא אומר, שהוא לא מרגיש בשל בשלב זה של החיים להתחתן איתי, ושנראה לו שאנחנו לא נוכל להיות ביחד. התפרצתי בבכי, ואמרתי לו אבל הבטחת לי כמה פעמים, ואמרת שלא תהיה רע אלי, והוא בשלו שהוא פשוט לא יכול לעשות את זה, ושאני אמורה להבין שלמרות שהוא אוהב אותי מאד ולא רוצה להכאיב לי ורוצה שיהיה לי הכי טוב וכו' וכו', אבל הוא פשוט לא יכול לעשות את זה. הוא גם אמר שהייתי אמורה להבין את זה מזמן, כי הנה אנחנו יוצאים שלש שנים והוא לא מצליח לעשות את זה, כנראה שיש לו עם זה בעיה רצינית שהוא לא מצליח להתמודד איתו. נפגשנו שוב כמה פעמים, ושוב הוא אומר לי אותו הדבר, שהוא פשוט לא בשל בשלב זה בחיים לקחת על עצמו משהו כל כך שונה. אולי זה יקרה עוד שנה אולי עוד עשר שנים, אולי זה לעולם לא יקרה, מה שבטוח, שעכשיו זה לא יקרה. באחת השיחות בינינו הוא אפילו כעס שאני לא מבינה אותו שהוא לא יכול לעשות את זה, ותבינו, זה בחור שלא כועס בכלל, בטח לא עלי, ופתאום הוא כועס. בקיצור ניתקנו. מסתבר שההורים שלו מאד שמחו שנתקנו ודאגו לשדך אותו עם הבנות הכי טובות בשוק, בדיוק הבנות שהם חלמו שמגיע לבן האהוב שלהם. אחרי חודשיים בערך הוא מתארס עם בחורה צעירה ממשפחה טובה, ולפני שבוע היה פתק בבית הכנסת שהרב מזמין את הקהל לברית של הנכד שלו. אז מה קרה לי... פשוט מאד, כבר עברה שנה ואני לא מצליחה להחלים מהקשר הזה בשום פנים ואופן. מאז שנפרדנו אני מתקשה לאכול, ומקיאה הרבה. לישון אני בכלל לא מצליחה. כמעט כל לילה אני נרדמת מתוך בכי. אני הרוסה לגמרי. אין לי באמת את מי לשתף, כי ההורים שלי הזהירו אותי שזה מה שיקרה, וגם החברות ידעו שזה מה שיקרה, ואני מתביישת לשתף ולהודות שהן צדקו ואני טעיתי. אח שלי שדוקא כן איכפת לו יצר קשר לא עם משה, אלא עם החבר ההוא, ושאל אותו, איך הוא הרס שידוך של שלש שנים בכזו קלות דעת. החבר בכלל לא התחרט, הוא טען שהוא דאג למשה ושהוא לא אחראי עלי. ושכל אדם אמור לחשוב על עצמו ומה שהכי טוב לו, ולא אמור להקריב את החיים שלו בשביל מישהי אחרת, ושלי בטח יש ניסיון עם קשרים שלא הצליחו, אז זה לא אמור להכאיב לי כל כך, סך הכל עוד קשר שלא הצליח. ושתכלית עכשיו הרבה יותר טוב למשה, מאשר אם היה מתחתן איתי. אני כל כך כועסת על משה, שאני פשוט לא יודעת איפה להתחיל. אני כועסת עליו שהוא גנב לי שנים קריטיות לפגישות. בחורה בת 32 ובחורה בת 35 זה שמים וארץ. אם אז הייתי מקבלת הצעה מדי פעם, היום אני לא מקבלת כלום. אני מרגישה כל כך מנוצלת ומושפלת ומבויישת. זה לא מגיע לי, לא עשיתי לו שום דבר רע... למה הוא התנהג כך? מה עשיתי לו? אני מבינה שמן הסתם לא היה לזה סיכוי, סך הכל אני בחורה מבוגרת מבית פשוט, והוא בחור טופ שבטופ. אבל את זה אמרתי לו בהתחלה, והוא אמר שבכל זאת הוא רוצה אותי. למה הוא הבטיח הבטחות סרק? אני כל כך כועסת עליו שהוא ידע שאני סבלתי כל כך, אבל לא היה מוכן לעזור. אני שרועה על הרצפה ושותתת דם, למה הוא לא מרים אותי? למה? למה כשהוא היה זקוק לי, אני הייתי שם בשבילו בכל דרך אפשרית, וכשאני הייתי זקוקה לו, הוא התעלם לחלוטין. אני מרגישה כל כך נבגדת, ממש הקרבתי את החיים בשבילו, והוא הפנה את הגב ועזב. אם הייתי יכולה לומר שהוא באמת בחור רע, או שהוא באמת נצלן היה לי יותר קל. או קיי, עשיתי טעות, ואיך שהוא ממשיכים הלאה. אבל הוא לא בחור רע, אני מכירה אותו הכי טוב בעולם, והוא אדם טוב מאד. הוא גם לא נצלן, בחיים לא ראיתי אותו נותן למישהו לעשות משהו בשבילו. הוא גם באמת אוהב אותי, בזה אין לי שום ספק. וזה מה שכל כך קשה בכל הסיפור, אני פשוט לא מבינה אותו איך האדם שהיה הכי קרוב אלי עשה לי דבר כזה, והחוסר הבנה הזה פשוט הורג אותי. יש לי פה המון שאלות שאין לי תשובה עליהן. הוא באמת בן תורה, הוא גם תלמיד חכם והכל, אז איך הוא מתנהג כך? למה התורה לא עשתה אותו לאדם טוב? בתורה כתוב מדבר שקר תרחק, אז למה הוא שיקר עלי? הוא באמת אהב אותי, אני לא מסתפקת בזה, אבל הוא גם הכאיב לי כמו שאף אחד אחר בעולם לא הכאיב לי! מה שוה אהבה אם זה לא עוצר אותך מלהכאיב לאדם שאתה אוהב? זה גם מעלה לי המון שאלות על קשרים שבין אנשים, האם תמיד אדם יחשוב על עצמו לפני הכל, או שיש אנשים שמוכנים לחשוב על השני. האם באמת אני אמורה להפוך לאשה יותר אנוכית, כי אחרת אנשים פשוט ינצלו אותי וישחקו אותי עד הסוף כמו שההורים שלי כל הזמן אומרים. אני חוששת כבר לצאת ולהפגש, מפחדת מבגידה נוספת, מפחדת ששוב ינצלו אותי, שוב ישקרו עלי... אני כבר לא אותה אחת שמלפני שלש שנים. השתניתי ולא לטובה! לפני כמה חדשים התחלתי בטיפול, אבל זה לא באמת עוזר. המטפלת אמרה, שכל עוד שאני לא מצליחה להתעלות מעל הכעס, כנראה שהפגיעה תישאר. אני יודעת שאני חייבת איך שהוא להתמודד עם זה. אני יודעת שאני חייבת להפסיק לכעוס עליו. חייבת למצוא את הדרך להבין אותו, וזה בעצם מה שהוא ביקש, שאני אבין אותו. רק כך אוכל להתחיל להחלים. אבל אני לא מצליחה. וזה מה שהביא אותי למקום הזה. יש פה הרבה אנשים חכמים ויצירתיים, ואולי למישהו יש רעיון איך אפשר להבין אותו כדי שאני אוכל להתקדם. כל הנ"ל הוא סיפור אמיתי, פרטים קטנים שיניתי. אבל מה שתיארתי פה הוא אמיתי כמו סכין שחותכת בבשר ללא רחם... איך אני יוצאת מזה? איך איך איך? תעזרו לי!
וואיי זה היה ארוך, כמעט באורך של מה שעברתי... :-)
אני מחכה לתשובות שלכם...
תוקן על ידי אסיק_good ב- 04/02/2014 14:34:00
 |
|
|
