ואם אני לא אתחתן?

חשבתם פעם על אופציה כזאת?
עוד שנה ועוד שנה ועוד אחת...ואין! לא מוצאים.

אז מה...נעצור את החיים בשביל זה?
כי הנה,אוטוטו אני מתחתנת,אז אני יחכה עם כל מיני דברים שאני רוצה.
אבל אני לא מתחתנת. בנתיים. ולא יודעת כמה זמן הבנתיים יימשך..
ויש כאלה שלא התחתנו לעולם,זה גם אופציה שקיימת,גם אם קשה לחשוב עליה...ומדחיקים.
אז איך מתמודדים עם המחשבה הזו?
לחכות או לא?
וגם מה יקרה אם זה לא יקרה?
אני כזו שלילית לפעמים...

יש אנשים שחיים כל יום בדאגה לעתיד, וכך יוצא שיום האתמול לא היה משהו, היום... נו... ומחר, יהיה הכי טוב שאפשר. הבעיה שזה הסיכום בסוף כל יום. במקום לחיות את ההווה ולשפר את העתיד. תחיי היום כאילו את לא מתחתנת מחר, כך תגיעי הרבה יותר מוכנה לחתונה כשיגיע הזמן.

קודם כל את צוציקית אז תנוחי ויפה שעה אחת קודם!!! 

בטח שאני חושבת אל תרגישי שרק את שלילית, תמיד מתגנבת לי מחשבה לראש ואם אני בסוף לא אמצא בחור כלבבי ואשר רווקה ועוד יותר מחשבה מפחידה שאהיה בגיל שפיזית השעון הביולוגי יסתיים ולא יהיה לי ילדים ח"ו. אני מקווה שה' לא יתן לי את הניסיון הזה.

אבל במציאות זה רק מחשבות שלפני השינה והם לא משפיעות על תפקוד היומיום. אני משתדלת לעשות דברים (בעידוד אימי) שבתור נשואה יהיה לי פחות את האפשרות לעשות אותם.

לכן לדעתי הענייה אל תחכי ותעשי כל דבר שיש לך אפשרות עכשיו, תהני מהרווקות, תהני מהלבד שלך. תנצלי את הזמן יותר לתפילות (אולי את כבר עושה את זה, אבל כתבתי את זה בשבילי) 

לא קל לי להגיד לך על המשפט שכתבת "ומה אם זה לא יקרה" בע"ה תמצאי את האחד שלך, כי גם אני מרגישה ככה, מאחלת לך, לנו שנרגיש וננשום באמונה שלימה וטהורה שכל מה שמתעכב לנו זה רק לטובתנו. 

שבת שלום
   

וואי, אשכול מפחיד, אני לא צעיר ויש לי עוד אחות יותר מבוגרת, לא נעים,
אבל הצעתי לבנות, ואולי גם לבנים, לא להגיד אני כבר מתחתנת אז אעצור כאן,
אלא כן להתקדם כאילו את נשואה ויש לך זמן,נפגשתי פעם עם אחת שמאוד הפריע לי
הבטלנות שלה, היא מסיימת כליום את עבודתה כמורה בצהריים, וכבר כמה שנים היא כך,
ועד עכשיו היא לא למדה משהו נוסף, או משקיעה באפיק חדש, מצאתי בזה הרבה טעם לפגם,
אני חושב שכן צריך לנצל את הזמן ולהיות פעילים,רק להיזהר לא להשקיע בעבודה על חשבון
החיים האמיתיים. ולדעת את סדר העדיפויות. בהצלחה לכולם.

את תתחתני 
אל דאגה