החשבון שלי עם רבי נחמן

נפגשתי לאחרונה עם בחור, בעל תשובה, בילה מספר שנים טובות בישיבה ידועה לשכמותו בבני ברק ועכשיו מחפש את דרכו החוצה מתוך המחנק של העיר והשיטה. התרשמתי ממנו בצורה לא רגילה, ואני יכולה להגיד בביטחון מלא, ששתי הפגישות איתו היו הטובות ביותר ואמיתיות ביותר עד היום. 
רק בעיונת, כחלק מתהליך החיפוש המחודש התחיל להתקרב לחסידות, בין היתר ברסלב, ונושא אומן וראש השנה עלה.
אני כהרגלי, גאה ודעתנית, הבעתי את תחושותיי בנושא, ולבסוף, אפילו אחרי הפגישה השנייה המפויסת וכנה - הוא החליט להוריד. על אף מציאת החן, והכימיה והכנות, הבנה ועניין שחווינו בפגישות. 
ההחלטה שלו היתה מאד קשה עבורי, כי לראשונה קוננה בי התחושה שזה יכול להיות זה, באמת הבחור הנפלא הזה, החכם ורודף האמת שעיניי נשואות אליו. שאני לא נרתעת מהדומיננטיות שלו, שמצאנו כל כך הרבה כן במשותף בשגעונות הקטנים. בחור שאני מוכנה לעשות ויתורים והשתדלויות עבורו. ואם אומן זה מה שצריך, נעבוד על זה. ואולי הוא לא הבין את זה מספיק, אבל בשבילי, בשבילנו אני מוכנה לעשות מאמץ: לקרוא, לשמוע שיעורים, לבוא בראש פתוח. אולי הוא רק השליח, ואולי הוא באמת הזיווג שלי. את זה השם יודע. אני יודעת שקיבלתי סטירה להתעוררות, ואני מוכנה להילחם, קודם כל על עצמי אבל גם עליו. 
יש בי איזה כאב, שהוא ויתר עליי מהר מדי, שהוא לא רצה להילחם. ואולי הוא פשוט עוד מאד לא בטוח במקום החדש הזה, אחרי השנים של הביטחון במעוז הליטאיות והוא צריך חיזוק ולא ספקות. אולי גם הוא צריך לעבור עוד דרך בשביל להיות הזיווג שלי.
עם הרבנית שלי נקבע שישוחחו עוד חודש, אם שנינו פנויים ויבחנו את המצב מחדש. כולי תפילה ותקוות שאם זה נועד להיות, אגיע מוכנה. 

ראש השנה זה לא משהו לזלזל בו, ובמשפחה החילונית שאני באה ממנה יש דגש מאד על החגים הרציניים והחשיבות להיות ביחד. זה ויתור לא פשוט, אבל אני בטוחה שגם לי יש את העניינים שלי שבהם אני אצריך ויתורים והתגמשות ואנחנו לא בהכרח מקבלים את החבילה עם כל הדברים במקום, במיוחד בגיל ובמקום שלי. סך הכל מדובר בבחור הגון ויציב עם רגליים על הקרקע שקיבל יסודות מאד טובים של תורה אבל צריך עוד משהו בשביל הנשמה, במיוחד בדור הזה. ואם יש את זה, לא שווה להשתדל?