שמחות גדולות קטנות

קודם כל, חן חן על היכולת שלך להתעלות מעל המבט האישי שלך, ולשמוח בשמחות של חברותייך. זה לא דבר מובן מאליו. בקשת תובנות נוספות, אז אני מעז להציע עוד משהו, ואני מקוה שזה יתקבל בהבנה. אם זה היה קורה לי, הייתי שואל את עצמי האם יש לחברים האלה משהו שאין לי. אם התשובה היא שאין משהו מוגדר, הייתי מסיק שכנראה שעוד לא מצאתי את שלי. אבל יכול להיות שכן יש להם משהו שעוזר להם להתחתן, ואז אולי אני יכול ללמוד מהם וכך גם אני אצליח להתקדם.

צדיקונת ושיגושיח תודה על הפרגון :) אגב, שבוע הבא זו כבר השביעית בחצי שנה האחרונה למען האמת. 3 חילוניות וארבע דתיות. וזו שמתחתנת שבוע הבא היא חברה כל כך טובה וקרובה, שהדבר היחיד שיכול להעיב על השמחה שלי בחתונתה הוא העובדה שלא תהיה הפרדה ולא אוכל באמת לרקוד.
ושיגושיח, אני משתדלת לא ללכת למקום הזה בכלל. לכל אחד יש את המסלול שלו, העבר והעתיד, האופי וכו'.אין לי תלונות לשם על שום דבר ממה שברך אותי, וגם המעלות לפעמים פועלות לטובה ול"רעה". אין מה לקנא או להוות עם אף אחד, כי זה לא מבוסס ולא אמיתי.

אני לא מדבר על "קנאה" שמקנאים במה שיש לשני. אלא על סוג של "קנאת סופרים" שאולי "תרבה אושר". אולי לבנות האלו יש איזו שהיא מעלה או יתרון שעוזר להן להתחתן. ואולי גם לי זה יהיה שווה להשקיע את הכוחות בכדי לפתח את המעלה ההיא, כדי שגם אני אוכל להגיע לאותה תוצאה.

לא יודעת אם זה כל כך בריא לחשוב ככה. כי גם אם לכמה מהן יש תכונה שחסרה לך, יכול להיות שחסרות להן תכונות אחרות שמפצות וכן הביאו אחרות לחופה, אם כך החישובים והחשבונות בכלל עובדים. ואני לא ממש מאמינה בזה. אבל, תובנה לגיטימית 

אני לא מסכים עם שתיכן :) זאת אומרת, בודאי שאני מקבל שלכל אחד מעלות וחסרונות משלו. יחד עם זאת, אני חושב שתמיד אפשר ללמוד מאנשים אחרים, איך הם הצליחו במה שהצליחו. למשל, יש בחורים בישיבה שמאד מצליחים במסירת חבורות. (חבורה זה סוג של שיעור.) אם גם אני רוצה להצליח בזה, אני לא אגיד שלי יש מעלות משלי, אלא אני אבדוק למה הם כל כך מצליחים בזה, ואנסה ללמוד מהם. ובקיצור, זה שאני בודק מה אפשר ללמוד מהשני, אינו ביטוי בשום אופן לשלילת המעלות שאכן יש לי.