סיפורה של פשרה

היא היתה בחורה חרוצה ומוכשרת, נקרא לה אהובה. היא באה ממשפחה חרדית מכובדת, עברה את מסלול בית יעקב, סמינר הכל כרגיל, וחיפשה בחור ברמה שלה. היא לא מצאה אותו. עד שהוא יגיע היא נכנסה כמוכרת בחנות בגדי ילדים של רשת גדולה. בעל החנות די מהר הבין במי הוא מתעסק, ותוך כמה חדשים היא היתה מנהלת של החנות. כמה חדשים אח"כ היא היתה כבר קניינית של כל הרשת, והתמקדה בעיקר בבגדי ילדים. כאן כבר השתנו חייה היא הפכה לאשת עסקים, אשת העולם הגדול, נסעה הרבה למזרח הרחוק, וכך החיים התקדמו לה שנה אחר שנה, 24, 25, 26. אמרתי שהחיים השתנו, אבל זה רק היה מן השפה ולחוץ, בלבוש, בהופעה וכיוצא. אבל בפנימיות היא נשארה עדיין בחורה חרדית לכל דבר, עם תפילות כל יום, סגנון דיבור צנוע וכיוצא.

יום אחד היא נסעה למזרח הרחוק ושבת היא תכננה להעביר בבית חב"ד שבהונג קונג. הגיע ליל שבת וכרגיל בבית חב"ד יש אורחים רבים, ביניהם בחור בלבוש חרדי, גבוה ומפולפל, נקרא לו ידידיה. בעלת הבית הושיבה את שניהם אחד קרוב לשני, וכך התחילה ההיכירות. מסתבר, שהוא בחור לא פחות מרשים ממנה. בוגר אחת הישיבות הטובות בארץ, ראש מבריק, שמתעסק בנדלן, וחי עכשיו בהונג קונג. מוצאי שבת הם החליפו פרטים, וקבעו להשאר בקשר. וכך באמת קרה, הם נשארו בקשר טלפוני ואימייל, וכל כמה חדשים היו מתראים, או בנסיעות שלה למזרח הרחוק או בביקורים שלו בארץ. הקשר לא היה חזק מדי ולא רציני מדי, אבל מדי פעם התגנבה לה המחשבה שאולי יש פה פוטנציאל לקשר רציני, ובאמת היה קצת תמוה בעיניה שהבחור לא דוחף את הדברים הלאה.

פעם באחד הטלפונים היא אמרה תוך כדי שיחה לבחור, שזה קצת מוזר לה איך שהקשר נשאר סטאטי ולא מתפתח. הבחור שאל אותה אם היא לא חיפשה את שמו בגוגל. היא אמרה לה, שלא. אז הוא ענה לה, שקודם תחפש את השם, ואח"כ היא כבר תבין לבד את התשובה. וזה אכן מה שהיא עשתה, והיתה בהלם גמור ממה שהיא גילתה. מסתבר שהבחור הנעים הליכות הזה, היה מעורב בשחיתות גדולה, וגרם להרבה אנשים להפסיד את כספם, ואף ישב על זה בבית סוהר בהונג קונג לכמה שנים. היא שאלה על כך לבחור, והוא ענה לה, שזה אכן מה שקרה, שהוא היה בחור עם המון מרץ, ולקח יותר מדי סיכונים, חי את החיים הטובים, נסיעות, בתי מלון, בגדים יפים, לא תמיד התנהג ביושר, ואכן הגיע לו לשבת בבית סוהר. אבל, הוא אמר, הוא מתחרט על מה שעשה, ושינה כיוון לחלוטין, ובאמת משתדל לחיות בצורה הגונה וישרה. וזו הסיבה שהוא בעצם חי כל כך רחוק, כי הוא הרס לעצמו בארץ, ואין לו איפה להיות שמה. הוא סיים, שהוא מצידו היה שמח להמשיך בקשר, אבל הוא לא היה מעז לבקש ממנה.

אחרי עוד חדש של התלבטות קשה הבחורה החליטה ללכת עם תחושת הבטן שלה, ולהמשיך בקשר. היא נפגשה עם ההורים שלו פה בארץ, ואהובה וידידיה באו יום אחד לספר להורים שלה. היא לא סיפרה יותר מדי להורים, וכך קיותה שהדברים יעברו בשלום. ואז הכל התפוצץ. אחד האחים שלה שמע במה מדובר, ידע את הסיפור, והכריז שבשום אופן שבעולם אחותו לא תתחתן עם מי שאמלל כל כך הרבה אנשים. בנוסף הוא טען, שהוא ישב בבית סוהר בהונג קונג, מי יודע מה הוא עשה שם ומה נעשה לו שם. האח הלך לרבני המשפחה בכדי שיפעלו על אחותו לא להתארס. הוא הוציא את כל הלכלוך על החתן, והלך לכל המשפחה ובקש מהם לשכנע את אחותו לא לעשות את זה. התחילה מלחמת עולם, שחצי מהאחים תמכו באחות, והחצי השני התנגדו. ההורים שלא רצו לקחת צדדים במריבת הילדים עמדו מן הצד. המצב הגיע עד כדי כך, שחצי מהמשפחה אמרה לחצי השני, שאם הם הולכים לחתונה, הם מנתקים קשר.

אהובה בכל זאת לא ויתרה, המשיכה להתכונן לחתונה, והם התחתנו בחתונה מאד יפה אבל צנועה. הם עברו לגור במושב קטן ושקט, וכך שניהם בנו לעצמם חיים חדשים. למרבה הצער, אהובה אכן הפסידה את חצי משפחתה. את ההורים היא יכולה רק לבקר בסתר, כדי שהחצי השני לא ישמעו על זה ולא יחרימו את ההורים. אבל שניהם מאד מאושרים, והכי שמחים שאפשר. איך אני יודע? פשוט מאד, היום חזרתי מהברית של הבן!

מה יש לנו ללמוד מזה? אני חושב שאהובה אכן בחורה מיוחדת, ואכן קיבלה משהו שהתאים לה מאד. אבל מצד שני, היא היתה צריכה להקריב המון בשביל להגיע לאושר. ואולי עצם זה שהיו לה כוחות נפש מיוחדים, עזר לה להגשים את עצמה. האם כל אחד יכול להקריב כמוה? או שזה דבר נדיר שרק מתי מספר מסוגלים?