סולם יעקב

האמת, הגיוני יותר לפתוח בכותרת של: החלום ושברו.
אבל דווקא חפצה אני לכתוב
על חלומות ושאיפות,
שעולים וצונחים ..
כל אחת ואחת מאתנו הרי מגיל 5 חולמת על שמלה לבנה והינומה.
עד גיל 8 החלום הזה הולך ומתנפח עם תחתיות ומלמלות,
ועם הגיל, ככה הדמיון.
הולך ומתקרקע.
משמלה, זה עובר לגודל אולם, לסוג ריקודים וכמות מוזמנים.
ולאט לאט נפרדים מהטכני, ועוברים להתרכז בעיקר-החתן...
(גברים סליחה שלא תיארתי את אבולוציית הדמיון שלכם, אתם פשוט פחות מפותחים..)
מגיל העשרה כל אחת/ד מתחיל להתעניין במי ואיך ולמה יהיה בן/ת זוגו

גם לתהליך הזה יש  יצור ותהליך התפתחות ייחודי
זה מתחיל מאיך יראה, ומה יעשה וכלה במה ישאף.
זה עובר דרך תחנת הנפשות התאומות והרומנטיות..
ולאט לאט שהכל ניראה ממש מושלם, הרציונל והרגשי כמעט מסונכרנים..
הוא/היא בוששים מלהגיע..
ואז, אז יש  דרכים שונות ומגוונות.
לאחת/ד אם ההתייבשות יש מדבר וצייה גם בחלומות
ומאביר על סוס לבן, כבר מסכימים לדמיין על סוס
החלומות מנוטרלים, עלובים, ומוזנחים,
יוצאים עם כולם העיקר למצוא כבר איזה אי של שפיות בין המוני מטורללים/ות.

ויש את הצד השני,
את אלו שמאמצים בחום אל ליבם את כל החלומות
וזה בגדר מוסיף והולך
מפחדים לאבד הכל,
אז עם כל אכזבה מוסיפים עוד איזה שורה לרשימה.
חותמים אותה בחותמת דם.
ולא תהיה פשרה...

אתם, עם הגיל ויתרתם על החלומות, ומתייבשים במציאות?
או ממשיכים לחלום  ולהביט אל המציאות מלמעלה מצמרת הדמיונות?

אני תוהה מה הכי משתלם
מה אומרים?

 

 לפעמים כשהחלומות מתגשמים,מגלים שהיה עדיף שהם היו נשארים בגדר חלום

לא תמיד אדם יודע מה טוב לו.

צריך ללכת לפי מה שטוב במציאות המוחשית

גב-פומפדו
בהחלט יש סיוטים שמתגשמים,
והמציאות, גם אם לא רוצים, חייבים לחיות איתה ואותה  ולקבל החלטות מותאמות.
וברור שאנחנו רחוקים מלדעת מה טוב לנו,
אבל החיים, בלי לדמיין, נטולי התקדמות  ואין דרך ולמה לשאוף ולרצות
אדם חי, חייב לדמיין...זה משול לרצון.

השאלה הייתה,
האם ככל שהגיל עולה, השאיפות והרצונות שלנו עולים או מצטמצמים ומסתפקים במועט.
זה הכל..

קודם כל שאפו על האשכול!!

תגובתי בהמשך...

בסד

שאלה טובה....
אני מתנדנדת בין לבין...
לא מוצאת את עצמי כציפור על גג(=

געגועים לכשרון הזה...אוךך תמר עונג

"להיות מאושר זה לא אומר להיות מושלם,זה אומר להחליט לראות מעבר לאי שלמות."