זהירות! חפירה לפניך..
בדרך כלל אינני שרת החוץ של הבית,אך הפעם התפקיד שלי של שרת המשק
התחלף עם שרת החוץ לרגל חגיגת סוויט סיקסטין של האחות היקרה,וברור זה
שיכולתי לשלוח את שר החוץ של הבית..אממה ? מלכת היומולדת אמרה שאם
שולחים אותו..עדיף לא לחגוג יומולדת כלל וכלל!! ת׳אמת? בצדק! אני לא הייתי
שולחת אותו גם לקניות לניחום אבלים.. נפקמינה ולהבדיל.. חגיגת יומולדת כה משמעותית!
ולמה זה אינני אוהבת לצאת לקניות ועניינים? פשוט מאד! לא מפאת שאינני אוהבת
את המדפים העמוסים.. אלא שפשוט כל פעם שאני יוצאת קורא לי ניסים ונפלאות..
ואינני צוחקת כלל וכלל!! כאילו הם מחכים לי שאצא החוצה ואפגוש אותם..
אבל ת׳אמת?
איתם אני מסתדרת! עם הצרות הללו.. הצרה העיקרית זה לחזור הביתה
שבסלון יושבות להן חמישה מאחיותי עם דלי פופקורן ואומרות לי בעיניים של פושעות
״נו? ספרי מה היה..״ וראו זה פלא.. תמיד יהיו באמתחתי סיפור מקרה או שניים..
לכן מעדיפה לעשות את פעילויותי דרך הנט הגדול או לשלוח פראייר מזדמן.
אז נכנסתי למחלקת הירקות שעגלת הקניות מלפני ורשימת הקניות הווירטואלית בידי
(שכל שניה הרשימה מתארכת לה אחרי שיצאה שמועה בבית שאני בקניות וזה ידוע
אצלינו שכאשר אני בקניות יש שעת רצון בבית שכל אחד יכול לקבל מה בא לו
מהסופר המורחב..ואז כולם שולחים לי הודעת sos שחלילה לא אשכח לקנות להם
ככה וככה..ולא שאין להם חנות מתחת לבית, כן? פשוט חינם זה יותר טעים! ולא שהפכתי
לנגידה או משהו.. כל עוד האשראי לא שלי..קרחנה עלי! קחו מה שבא לכם!)
אז צעדתי לעמדת העגבניות והמלפפונים כשלפתע אני מבחינה בבחור צעיר ואישה
מעט מבוגרת..שממבט ראשון זה נדמה כאילו הבחור מתחזק ויצא לקניות עם הרבנית..
אבל תווי הפנים של השניים צבע העיניים והחיוך התואם הבהירו לי שמדובר באם ובנה,
לפתע הרגשתי כמעיין דה ז׳ה וו.. אני זוכרת את הפרצוף של הבחור! כן אני מכירה אותו!
אבל מאיפה? שיוווו הוא כלכך מוכר.. עכשיו לא נעים להסתכל ולבחון כך שהנחתי את הסקרנות
בצד והמשכתי לעמדת האבוקדו..ואז קרה מה שלא רציתי שיקרה..כשלפתע
הבחור הנחמד החליט גם הוא שחשקה נפשו באבוקדו והגיע היישר לעמדתי ונעמד לצידי,
פיניתי את המקום הוא חייך לאות תודה..ואז הביט בי דקה ארוכה ובעיניים תוהות כאילו נזכר במשהו,עזב את עמדת האבוקדו כאילו סיים לבחור (קח אתך את השקית!)
ורץ לעבר אימו שהוא לוחש לה משהו באוזניה כבדרך אגב..וישר שניהם הפנו את מבטם אלי,
התחלתי להזיע, ריבונו של עולם מה עשיתי עכשיו? זו מדינה חופשית מותר לי לקחת איזה
אבוקדו שאני רוצה! אבל רגע.. אולי בכלל זה לא האבוקדו! אולי הקוקו לא במקום או המגף נקרע?
או שמא יש לי כתם על החצאית או המעיל מקומט? הרגשתי אי נוחות והחלטתי לא ליצור קשר עיין.
אבל אז הרגשתי את ההרגשה הנוראה מכל! שנועצים בי עיניים..וזה בא מכיוון השניים,
הבטתי לכיוון וראיתי את השניים מתלחששים שכל שניה מישהו אחר זורק מבט.
החלטתי ויהי מה אני הולכת לכיוון כי כזו אני,ברגע שאני מרגישה מבטים אני הולכת לכיוון
ככה שהבוהים מתבלבלים ומאבדים את זה..אז הלכתי לכיוון ובמקום שהם התבלבלו
אני התבלבלתי מהחיוך הענק שקיבלתי מהאם היפיפייה, חייכתי חזרה והמשכתי למחלקה אחרת.אך משום מה זה היה נדמה.. שהזוג המוזר עוקבים אחרי רשימת הקניות שלי..
כי לפתע בכל מקום הם מופיעים ליידי! ואני מנסה למהר ולעבור למחלקה הבאה..
עד שחשבתי שאיבדתי אותם..נרגעתי ונכנסתי למחלקת חומרי הניקוי,
אך מסתבר שאני מתכננת והעולם צוחק..כי מי זו הייתה לה שם? (לפחות לבדה!)
אותה האישה מנסה להגיע אל חבילות הטישיו הגבוהות אך ידה קצרה מלהגיע!
מייד עזבתי את עגלתי וניגשתי אל הגברת הקטנה..הורדתי לה את החבילות בשמחהשהיא מחייכת אלי ואומרת ״שתיהיי בריאה את! אני עם המטר חמישים שלי לא מגיע
למדף האמצעי! חחח״ ואז.. עשיתי אתה פאדיחה של החיים שלי כאשר החלטתי להיות
מצחיקה ואמרתי לה ״יופי אז אם את כבר שם תביאי לי את משהו מהמדף למטה״
היא חייכה אלי.. אבל במקום להבין את הבדיחה היא בהחלט הביאה לי חומר ניקוי מהמדף למטה!!חייכתי איליה ועפתי מהמקום שאני ממלמלת לעצמי
״אז תביאי לי את משהו מהמדף למטה מוחחעחעחע מוחעחעחע מוחעחעחע! טיפשה מה חשבת לעצמיך!״
עכשיו הם יחשבו שאני גאוותנית ולא יבינו את זה שהסתלבטתי בסך הכל על עצמי..טיפשה!!
החלטתי לקפל את עצמי מהמקום לפני שאני יעשה עוד איזה פדיחה
אך ראו זה פלא מי פה גם סיים את קניותיו ועומד בקופה שממולי אם לא הבן המסור ?
התפללתי לאלוקי שהפעם הקופאית תעבוד מהר ולא תתעכב, ובאמת השגתי אותם בקופה.
אך משום מה המונית החליטה להתעכב..מה שנתן לי לחכות בחוץ ולראות את הזוג
מכניס את סחורתם לפגש המכונית. לא לפני שהבחור לוחש משהו לאימו..מביט בי וחוזר לאמו חלילה.
עוזב את רכבו..ניגש אלי ושואל ״את צריכה טרמפ הביתה?אמא שלי איתי!״
עניתי משהו כמו ״המונית בדרך אבל ממש תודה!!״ (בטוח זה יצא משהו יותר דפוק מזה..)
ישתבח שמו הבחור לא התעקש..בטח פחד שאזרוק איליו עוד בדיחה פולנית..אז חזר את רכבו ולאם ולילד שלום! ואז המרוקאי עם הכרס של חברת המוניות הגיע..
נשכחה מעט הטרגדיה מליבי.עבר לו יום וחצי עד שאחותי נכנסת את הבית וקוראת בשמי
״בורשטיין משלושים ושבע מחפשת אותך..היא טוענת שאין לה מס פון שלך היא ביקשה
שתקפצי איליה בהזדמנות הראשונה כשתוכלי!״
בורשטיין ? וואוו שנים שלא ראיתי אותה מעניין מה קרה (למה חייב לקרות משהו ?
אולי סופסוף מישהו התגעגע לזיו פנייך? למה חייב למות מישו או לקרות משהו ?)
ובאמת לקראת ערב ניגשתי לכיוון בניין 37 ברחובי בברכת שלום ידידותית נכנסתי את הבית.״יש לך דש מאימי ואחי! ראו אותך אתמול בעיר עושה קניות!!״
״אעעעעעע??? שיוו אמהלה עכשיו ירד לי האסימון !! איך אמא שלך דומה לך!!
אבל רגע.. זה אחיך? שניה.. זה דוד ????????????? הקטן שלכם?????״
״כן זה דוד! ואל תשאלי אמא שלי ראתה אותך אמרה שאת כזו מתוקה! וכולם צוחקים
בבית שאמא שלי הקטנה ביקשה ממך עזרה וביקשת ממנה גם!! חחח גדולה את!״
״וואו את לא מבינה הורדת לי אבן מהלב ואל תשאלי מדוע חחח! אבל רגע! זה דוד?
נשאר ילד טוב! פעם ראשונה שראיתי את אמך היפה! אבל רגע איך זיהו אותי? דוד זכר אותי ?
מדהים!! אבל רגע.. למה בעצם קראת לי? בשביל זה?״
״לא..בגלל דוד!!״
ואז הבנתי..
טוב , נעשה לכם סדר.
משפחת בורשטיין היא משפחה מדהימה
משפחה של תלמידיי חכמים כולם אנשי חסד ומידות טובות צניעות ודרך ארץ.
את דוד אני מכירה מגיל נורא קטן עוד בעודו ילד יפה עיניים כשפאות בלונדיניות מתנופפות
מעל אוזניו.עיניו הכחולות מלאות טוהר!
אביו של דוד התיידד עם אבי שיהיה בריא. כשדוד היה מתגורר אצל אחותו שכנתי
כשלמד בישיבה הקדושה בעירינו.. תמיד היה קופץ לביתי להציע עזרתו
קורא לאחי לשיעור תורה או לבקר אדם בודד..או לחזק בחורים שירדו..
בן זקונים שכל כולו חסד ומעשים טובים תלמיד חכם ושנון,
דוד בערך בגילי אפילו קטן ממני בחצי שנה אולי..אבל בהחלט ״ילד טוב ירושלים״ נכתב עליו..עד אשר גדל הילד ובטעות התחבר עם אנשים לא טובים שמשכו אותו יחד איתם לעומק הטומאה.
המשפחה לקחה זאת מאד קשה ובהחלט כולם היו בהלם..דוד?? בטוח דוד?? אין מצב!אך בגלל היותו בן הזקונים של הבית שמרה המשפחה עימו קשר ולא זרקה אותו חלילה
למרות היותה משפחה אדוקה נורא..וכשאני אומרת אדוקה אני יודעת למה אני מתכוונת..
החלו לצאת סיפורים שהילד בכלל איבד את זה וכמו כל סיפור שמתגלגל בעולם החרדי
כל שבבניק הוא רוצח שכיר או סוכר סמים ממולח.. למרות הכל המשפחה עמדה לצידו
כמה שיכלה. עדיין דוד שמר על שבתות הנחת תפילין וכיפה קטנה לראשו..אך הלך בדרכו שלו.(היום הוא סטודנט. מתחזק חזרה קובע עיתים שחור לבן בשבת וכהנה)
מה שהכי כאב למשפחתו.. שמבחינתם גם אם הילד לחזור למסלול.. אין סיכוי שבחורה חרדית תרצה להסתכל עליו אפילו.. מבחינתם (ככה נתנו להם להבין) הילד סוג ט׳ ואין שום צ׳אנס
לילד הזה לחזור ולהיות חרדי מין המניין.. הכתם הוכתם/הצבע נשפך/והבגד נקרע !
ואין שום סיכוי להחזיר את הגלגל לאחור.. רק מתפללים שלפחות יזכה בזכות אבות למקום
בגן עדן לפחות כעובד ניקיון..
אבל איך שאני מכירה את הילד הזה.. הילד הזה הוא גוש של זהב..
ראיתי! ראיתי איך התנהג עם אמא שלו כמה כיבד אותה.. איזו דרך ארץ
איזו שפה יפה ומכובדת כשדיבר, אני מכירה את הילד הזה !
ובהחלט.. דוד ביקש מאימו שתשאל אותי אם יש סיכוי שיעשו שידוך ביננו
כנראה שמה שהוא רוצה זה ילדה עם קוקו שבוחרת אבוקדו
אמו התביישה ופחדה שנזרוק עליה עגבניות. אמרתי לה שעגבניות זה יקר אבל
היינו זורקים עליה חמין משבת,
אבל בכל אופן האם ביקשה מהבת שלה שתעשה את עבודת הקודש ,
לפחות תציע בשביל להרגיע את הבן..
שאלתי אותה מדוע זה אינה פנתה להורי? היא אמרה שהיא התביישה להציע להם
ואיתי אפשרי לדבר יותר פתוח..ואני לא צריכה להסכים רק בשביל שתגיד לאמא
שעשתה את רצונה והציעו לי אותו.. אבל שלא אעלב כי אני ילדה ממש טובה !
(״חכי שניה מותק.תחזרי על המשפט האחרון שאמרת תני לי להקליט לשלוח
לאחים שלי לכל אחד ואחת תחת הכותרת ״האק!״;)))
אבל שלא תטעו..לעומת משפחתו אני חרדית מודרנית מדי אפילו..אבל לעומתו (איך שהמשפחה חושבת) אני חנינא טוניק נוסח שטערצעלע.
האמת? רציתי נורא לכעוס עליה!! ועל המשפחה שלה.. מה זה?? ברור עם גישה כזו אין לו סיכוי! אבל אני מכירה את הראש..ואת השטיפה שעוברים.
לכן לא כעסתי ואמרתי לה.. שגנב שגונב בלילה..עונשו גדול מעונש גנב שגונב לאור יום..ומדוע? כי הוא חושב שהשם יתברך לא רואה אותו בחושך..
ככה גם בנושא שלנו.. יש כאלו שמסתובבים כולם עטופים וצועקים שיקסע לכל אחת ברחוב..
משוויצים עם פון כשר אבל ביננו? בשביל לעשות את זממם הם לא צריכים יותר מכמה אסימונים
וטלפון ציבורי בשביל לעשות את זממם..ויש כאלו שיודעים שהשם איתם מביט עליהם אבל
לא עובדים על עצמם שהם צדיקי יסודות עולם..
ואין מה לעשות העיקר הפנימיות וכשיש לך פנימיות..יש לך את הבסיס! וקל לך לשנות את החיצוניות,
וכשיש לך רק חיצוניות.. אז בעצם אין לך כלום! מה תעשה עם זה?
נפרדתי ממנה לשלום וחזרתי את ביתי מלאת מחשבות.
ניגשתי אפוא ללפטופ מחליטה לגגל על הילד, האמת בהתחלה היה קשה למצוא
עד שמצאתי שם ארוך במיוחד (משו כמו דוד יהודה זלמנוביץ בורשטיין) הופתעתי שהשאיר
עדיין את שמו המלא מה שכבר החל בנקודה טובה.. וככל שנכנסתי לעובי הקורה
הבנתי שלא טעיתי..הבחור היה ונשאר כולו בחיי אמונה ורצון להיות קרוב לאבא שבשמיים.
אםזה באינסטגרם שלו שתחת לכל תמונה צוטט משפט מחזק או זעקה לאבא שיציל וישמור
או לייקים דווקה לשיעורי רבנים וחיזוקים באמונה.. זה אמנם לא אומר כלום אבל לי זה אמר הכל.
שהבפנים קיים ובגדול!! ואני יושבת ואומרת ראבאק ! מה שצריך עכשיו זו בחורה טובה שתרים אותו למעלה..
הוא מחפש את זה הוא רוצה את זה רק לכל מקום שהוא פונה אומרים לו אין לך סיכוי טעית
אדוני..רק שמישהי תאמין בו והוא משאיר לחנינא טוניק אבק !!
אמנם לי זה עכשיו ממש לא אקטואלי השידוך הזה.
אבל מודה בלב שלם..כשראיתי היכן הילד באמת אוחז ולאן שאיפותיו
הייתי הולכת על זה בפול פאוור בלי להסתכל לצדדים רק לבדוק אם זה בסדר מבחינת ההורים ואין להם בעיה עם זה..עונה בלב שלם
עכשיו אני פונה אילכם..
מה דעתכם?
