שוברים שתיקה
(רץ ברשת העניין הזה..אמרתי גמני רוצה!)
שלום
אני מנוחה יוכבד שושנה שלומית בת 22 מהתפוצות.
גדלתי בגדוד עם שני מפקדים ועשרה חיילים ממושמעים חלקית
בזמן המילואים אני מפקדת על שישה חיילים שבוזים.
המילואים ימשיכו עד יבוא מפקדי האישי וישחרר אותי לחופשי.
עברנו תלאות מלחמות התפוצצות צינורות מקלחת ומריבות על פינה שקטה.
היו זמנים בהם היו מצטרפים אלינו גדוד הגולדשטיינים ממגדל העמק
והייתי צריכה לוותר את חדר השינה שלי בשביל מיטת נוער מטר שישים שרגלי
עצמם בלבד מסתכמות בגובה הזה..למילואים אני הולכת כל בוקר, צועדת רגלית לכיוון המטבח וממלאת
שתי פיתות עם אבוקדו וקוטג׳, ארבע פרוסות לחם עם שוקולד השחר (בלבד!)
לחמנייה ריקה בשקית לאחד החיילים שיטבול אותה בשקית שוקו שלו .שלוש פרוסות עם טונה וקופסא עם שיפקע בצד לחייל המתבגר,
שמונה שנים חיילת במדים של שוטרת כחול תכלת וארבע שנים אותו קונספטרק עם קצת יותר פלאפלים על החולצה (טוב.. ריח של פלאפלים למה הכיתה
בסמינר הייתה ממוקמת בול מעל הארובה של יוסי מלך הפלאפל)
שירתתי נאמנה בכיתה מטר ושייבה עם ארבעים ואחת בנות במספר.
עברנו ימים גשומים שבהן הכיתה הפכה לשייטת והבנות למגבניקיות.
עברנו מראות קשים ביותר בזמן השרות,זכורני קיץ שנת 2008 יום חמסין כזה שגם הדגים בים מתחבאים מהחום שיצאנו את המחנה
והמורות החליטו גם הן להיכנס למים עם חלוקן השחור משחור
וכל הרדודים של חוף אשדוד הפכו בבת אחת להתקפת מדוזות שחורות
סלאש תמנונים שעולים ויורדים קצב הגלים שבאים אילנו מרחוק.
וכל בנות המחנה היו בסכנת הכחדה שמא תיכנס אחת התלמידות תחת
אותו אבוב מתנפח קצב הגלים ולא תצלחנה לצאת.
זכורני לטובה תעלומה כאשר המדוזות השחורות חזרו לחוף וחיפשו את נעליהם.
זאת לא אני שהעלמתי להם את זה.. יש לי אליבי כבוד השופט.
מלחמת יום הכיפורים אנחנו עוברים בגדוד שלנו כמעט כל צום..בהם חמש דקות לפני תחילת הצום נפתחת מריבה מי מצחצח ראשון
שיניים.
שבת חופשית אין לנו אפעם! כל חייל ותפקידו גם אם זה לא כזה
מדליק אותו לצחצח נעליים לערוך שולחן של פלוגה מורעבת
כיבוי שבעים ושמונה גאדג׳טים, מריבות מחדר הבנות מי ראשונה
במקלחת ומי במראה הגדולה בחדר ואוי לזכר שיקח להן את מראת הקסמים המרזה.
בשנות ה2005 קילקול מכונה בגדוד זה משו שהיה בשגרה !במיוחד בעונת הגוגואיםבהם ילד סורר ומורה שכח לרוקן את הגוגואים מכיסו
ומחמוד היה צריך לעשות אצלינו ביקור קבע.
שטיפת כלים אחרי ארוחה זה להיות רתוק למטבח ערב שלם למה ישר שניגמר
הר הכלים של הצהריים באה ארוחת הערב.
שקט? לא ידענו מה הוא.. אבל קראנו בספרים..
מסעדה זה בעצם לסגור לנו את המקום ולקחת לפקודתינו את כל המלצרים.
ברכב מוגן נסענו כמעט כל בוקר בהסעה של יחזקל, הרכב היחיד בהיסטוריה שרשום תחת חמש נוסעים אבל נכנסים שלושים (ככה הרכב הפך למוגן מכל כיוון בילד אחר)
פקעלך זה ישועת ה׳ שנגמר כהרף עין,חבל זה גם גומי,ומישמש זה פרי שבעצם מחזיר לך כסף חזרה.עמדת המטענים שלנו נראת כמו מרכזיה של בזק, ועגלת הקניות (או שלושתם) בסופר היא גם
סוג של סופרלנד.
כן,
את כל זה עברתי על בסיס יומי עד שכל חייל גדל והפך קצין לחיילים תחתיו.
ולפעמים..
כשהבית כולו כמרקחה המקלחת תפוסה ואתה השלישי בתור,
ומתנגן שיר שאתה שונא ברקע כי האח תפס את המערכת ראשון,
אמא בישלה רק שלושה סוגים של מאכלים ואת כולם אתה לא אוהב
אבל חלק גדול מהבית אוהבים אז צריך להתחשב,
והחדר של הבנות הפך לישיבת מתנחלות..
אני פשוט יושבת ומדמיינת ללכת לנוח עם מדים ירוקים ונשק ..
נשמע אחלה חופשה.
אז פעם הבאה.
אם אשמע על עוד מישו שאומר שחרדים לא משרתים..
אני שולחת אותו להדיח כלים..
נ.ב
נאמר בהומור ולא בזלזול חלילה על הצבא.
עכשיו בקשת עזרה \ התייעצות.
לקחתי תקופה של חופשה משידוכים כבר כמה חודשים..
אחת התקופות היפות בחיי עד כדי כך..שכבר כל הצעה שהגיע
ביטלתי מידית.
אממה כבר החלו לצאת שמועות שהחלפתי כיוון..:)
אתמול קיבלתי הצעה מעניינת..אך פתאום מקבלת רגליים קרות.
ושאלתי..
איך מחזירים את החשק? הוא נעלם...
אולי זה יחזור בזמנו כשאהיה יותר מוכנה?
