יוצאים לאור

 לפני מספר ימים , שיצאנו לשידוכים...
חלקינו היו פרי בוסר, שהרגישו בשלים ומוכנים לעול החיים.
עברו מספר שעות וכמה דקות.
ופתאום כבר יש דיבורים קצת אחרים..
החיים נקראים ונראים בעיניים בוגרות יותר.
בעיניים שראו עולם.
ראינו מסביבנו אנשים שנשאו, מגדלים ילדים,
הם  וגם אנחנו עשינו שינוי.
עבדנו בעבודת שונות
התמודדנו עם אתגרים,
ועשינו זאת בפרט (סגול)לגמרי..
התחשלנו לבד..
האם לדעתכן/ם החשובה
התמודדות  פרטנית.
מעצבת את האישיות שונה, מאשר זוג שמתמודדים יחד?
האם בניה אישית עצמאית אצל רווק שונה מאשר בנייה משותפת?
יש לה בונסים? מינוסים?
מה אומרות/ים?

אין ספק שבניה משותפת יחד עם בן/ת הזוג, תהיה יעילה יותר הן מבחינת ה'ביחד', והן מבחינת החוויות שבני בזוג יצברו יחד. אבל, וכאן יש אבל גדול: תלוי באיזה שלב בחייהם בני הזוג מתחילים לבנות את חייהם. 
אם תקחי בחור ובחורה בני 17, יכול להיות שאחרי שנתיים הם יאלצו להתגרש בגלל שבגיל 19 או 20 כבר הם הבינו את דרך החיים שלהם והיא לא תהיה מתאימה אחד לשניה. אם בחור ובחורה יתחתנו בגיל 21, אז הדעה שלהם תהיה מגובשת הרבה יותר, אם כי לא בנויה לחלוטין, ולכן הזיווג שלהם יעלה יפה.
העיקרון פשוט: יש את הבנייה הבסיסית של האדם בגיל ה'טיפש עשרה' ששם תוך שנה הבחור או הבחורה משנים כיוון לגמרי, מתבגרים, רואים עולם וכו'. ויש את השלב השני שזה בגיל מאוחר יותר, אחרי שהבנאדם יודע מה הוא יהיה בחיים, ובשלב הזה הכי טוב להתחתן, ואת השאר להשלים עם האישה. ככל שזה יתאחר, יהיה קשה יותר למצוא זיווג, אלא אם מתפשרים וכו, וכולנו מכירים את זה טוב.
ובגלל שככל שיותר מתבגרים, הדעה של המיועד/ת, מוצקה יותר ויהיה קשה יותר למצוא בדיוק את האחד/ת שלך, זו גם הסיבה למה שציינת שככל שמתבגרים, יותר קשה למצוא בן זוג. ולא רק בגלל המבחר שמצטמצם.

איחוליי

תמרוש, איזה מחמם לראות אשכול שלך!(או שכבר אמרו את זה?;) מממ לפי ניסיוני האישי..תקופת הרווקות היא אחת מהמתנות של השם יתברך, כן כן גם הטעויות והירידות שלך.. זה בעצם גורם לך לרצות עוד יותר להשקיע לתת .. את השידוך הראשון שלי הציעו לי בגיל 15.1/2 .. כמובן שאבא ואמא לא יידעו על זה מיצמוץ ,ואני באורות שלי שיש לי מעריצים אמרתי יאללה מתאים לי... שניה לפני שנפגשתי איתו ה׳ נתן לי שכל לא לעשות משהו נגד רצון הורי והלכתי להתייעץ עימם, שהתשובה הייתה קבל עם ועידת פולין שכל עוד לא מלאו לי חי שנים אין לי מה לחשוב על זה אפילו, ועכשיו שאני מסתכלת על הבחור.. שהייתי אמורה לצאת איתו, ומסתכלת עלי.. אז הייתי עכשיו גרושה עם חמש ילדים..ח׳ו , ולא בגלל שלא הייתי מסתדרת.. אלא האדם שאני היום שהגעתי איליו לבד.. רחוק מהאדם שהייתי כאלף מונים! (ראי אשכול סיכום 22) הרצונות השאיפות .. הייתי נתקעת שם! ורק זה מה חסר לי! אז לטעמי אדם חייב לעבור תקופה לבד להבין מה הוא מי הוא ולאן מועדות פניו.. וכך גם לחפש את האחד שלו שיעזור לו להמשיך ולשאוף למעלה ולהתקדם.. לא לחזור אחורה... עבודה? אני חושבת שהיא כן עוזרת באיזה שהוא מובן.. לא כלכך יצא לי לעבוד, אבל בתקופה האחרונה טוענים שהתבגרתי הרבה.. (ונכנסתי למסגרת עבודה ) לא מאמינה לזה אבל על עיסתי אינני מעידה;) .. לכאן ולכאן כבר הגיבו גדולים ממני כך ש... נשאר לי לאחל לך שהאדם שיזכה באושר כמוך יגיע כבר במהרה ויחטוף אותך ;) גיט שבעס יקירה.

תודה למגיבים,

נועם, שאנל רגוע וIAF.
אני יודעת שזו מתנה, כי עובדה שאני חיב באושר ובנעימים גם כרווקה.
אני לא יודעת מהיא בנייה זוגית,
אני כן יודעת מהיא בניה אישית עצמאית..
אני חושבת שאדם שלא ניבנה ולא לומד ומתקדם,
חוטא ליעודו בעולם.
אבל,
הבניה שלנו כפריטים יחדיינים נובעת מהתמודדות בחיי היום יום,
מהסתכלות מאד מצומצת ואישת = סוביקטיבית.
אני ממש לא מסכימה שזוג שהתחתנו בגיל 17 יכולים להתגרש על חוסר התאמה..
גם זוג שהתחתן בגיל 45 יכולים להתגרש על אותה סיבה.
להפך זוג צעיר שמתחתן יכולים לבנות ולהתגמש בקלות יותר,
כי הם בונים את האישות שלהם יחד..
ויותר קל להם מזוג בוגר שמנסים לבנות משהוא על בסיס מקובע ועשיר בנסיון.
אבל האם הבנייה האישת שלנו, תתתרום או תזיק?
האם היא בעצם לא איכותית מספיק?
אולי היא דווקא לרועץ,
כי כמו שכתבתי לפני, היא רק מקבעת וממלאה אותנו בעצמינו.
ופחות עוזרת לנו לדעת להתגמש, להקשיב, להכיל ובעתיד אולי תמנע מאיתנו להבנות מהשני..?

את האמת? צודקת בהחלט.. ככל שהזמן עובר מתחילים להיות יותר ויותר בררנים ויותר מפונקים , ועוד יש כאלו שלוקחים גם הפסקות ״להכיר את עצמיך״ ו״לאן פניך מועדות״ ו״מה בעצם אתה מחפש״ , (מעניין מי;) אבל אין מה לעשות.. אנחנו חיים אמונה.. ומאמינים מה הוא עושה זה הכל לטובה .. אם נתחיל לראות את דרך העולם ואיך לפי המדע הראש הולך ככל שגודל האדם.. אנחנו נשב כל היום ונתמרמר.. אז בשביל מה? השם יתברך הדריך אותך עד כה.. לא תתני לו לסיים את העבודה? אז כן הוא החליט שלא תתחתני בגיל 17..נתן לך בינה יתרה ולא עשה אותך חסיד תמים, אבל מבטיחה לך שברגע שהוא יגיד כן, יזרקו לך את כל השכל ואת כל מה שתמר החכמה חשבה עד כה.. ותביני כמה הוא גדול והוא בעצם מושך בחוטים ואנחנו רק המריונטות... אז מעתה כל שניה תהני תחכימי ותאספי את הזכרונות של ה״בדד״.. כי זה רק עניין זמני;) שבת שלום ומבורכת , שאנל

תוקן על ידי שאנל_22 ב- 12/02/2016 15:44:13

תמר..
אני מרגיש אשם בכך שרק עכשיו ראינו אשכול ממך:)
אז ככה.
הרמב"ן על הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו" מפרש כי טובים השניים מן האחד.
דהיינו כל העבודה ועיצוב האישיות מול אתגרי החיים בעבודה משותפת יש הרבה יותר מאשר בלבד.
ולכן שאיפתנו אמורה להיות כל הזמן להגיע לתכלית הזאת
של חיי הנישואין שיהפכונו מחצי אדם לאדם..כמאמר חז"ל במסכת קידושין.
וכדברי המשגיח זצ"ל(את וודאי יודעת למי כוונתי:)עלי שור חלק א יסוד הבית)
כל יסוד הבית הוא עזיבת הפרט אל הכלל.
ממילא שאיפתנו למושלמות ,היא ייעוד הביחד כי לא טוב היות האדם לבדו
אך הביחד נבנה על בסיס הלבד.
ולכן אמרו חז"ל זכה..דהינו זיכך את עצמו בפרט,ממילא הוא הכשיר את עצמו לייעוד של הביחד
והביחד משלים אותו לעזר.
לא זכה..דהיינו לא עיצב את האדם שבו כפרט..אז הביחד יהיה כנגדו,שום ביחד לא יעזור
ומהר מאוד יתגלה לו שטוב לו להיות לבדו..ויתגרש רח"ל..
לכן
אין לאדם שעובד ומעצב את אישיותו
וחי בידיעה ובשאיפה מתמדת אל הייעוד של הביחד.
שום חסרון בהתמודדות הפרטנית בחיי הרווקות
אדרבה
הוא רק מכשיר את עצמו לחיי ביחד שלמים ונכונים יותר
כמובן שאתגרי החיים כוללים גם אתגרי נתינה לחברה לסובב
שרק מטפחים אצלנו את עיצוב חיינו לקראת הביחד
אך כמו בכל עבודת האדם ,יכולים גם כאן להיות מוקשים.
כפי שציינת
עבודה פרטנית לאורך זמן יכולה להכניס אותנו לשגרתיות להעדר השאיפה המתמדת
ולהתרגלות של גרים בתוך עצמנו
לכך יצר הבורא בלבנו את הרצון התמידי לביחד
את הרגשת החוסר בלבד
אדם שלוקח את הרגשת החיסרון הזאת ומה שלוקח ממנה זה את השאיפה והרצון
ממילא
תמיד בכל אתגר מאתגרי חייו הוא ירגיש ויחוש בצורך של הביחד,
וממילא יצפה לו
הצפייה תגרור את האדם העובד אל שאלה מה חובתי כרגע בעולמי.
וחובתו תתבטא בעיצוב אישיותו עם מבט ושאיפה לעיצוב בביחד.בלי לתת לזמן לקבעו על מסלול הלבד
אלא תמיד הוא יחיה את הרצון של להגיע אל..והלבד הוא רגעי וזמני
ברור שהכל תלוי בכך שאדם ייקח את אתו החיסרון למקום הזה.
ללא אמונה המציאות היא שאדם מתכחש ובורח מהרגש החיסרון וממילא מעקר כל אפשרות להבנות ממנו.
ולהגיע לתכלית הביחד..כי טובים השניים מן האחד..כמו שאמר הרמב"ן..

תוקן על ידי טום888 ב- 13/02/2016 20:36:45

היי חברה
מה קורה??? ת'אמת אני כותבת דיי חדשה פה אבל אני נכנסת לפה מלאאא זמןןןןןן!!!!

נעים להכיר
אז ככה
לפי דעת חכמים רבים פה(ויש פה כמה וכמה כאלה)...:)-
בנייה זוגית אכן יעילה יותר-והיא גם קשה יותר- כי זה לצאת מהאני שלי ולבנות ולהיבנות ביחד עם המעלות ועם החסרונות שקיימים בנו ובעצם,להתחיל לבדוק במה אני לא בסדר פה ואיפה החסרונות שלי,ולהתעלות מעליהם      וכשזה בתור זוג-זה הרבה יותר קשה.........
לעומת זאת כשאני עושה את זה פרטני-לבד עם עצמי זה יותר קל-אני בוחנת את עצמי ומגלה בעצמי את חסרונותי ולא אחרים מגלים לי את זה 
ואחרי שאני בודקת בעצמי,אני גם יודעת איך לעסוד עליהם בלי הערות בדרך:))))))) 

אין ספק שיש איזה קנאה בזוגות שמתחתנים בגיל 17-18  מתחתנים מבלי הרבה לדעת בתכלס על החיים אבל קורח החיים והנישואין מלמדים אותם לחיות ביחד ולגדול ולגדל ביחד.

מצד שני אני רואה את עצמי היום בפגישות עם בנות בגילאים שלי או יותר צעירות זה פערים של שמים וארץ זה עולם אחר. ופתאום כל אחד צריך להבין שכל מה שעמל ובנה והרים לעצמו זה עומד להשתנות.  

אני זוכר עד היום איזה פגישה הזויה שהיה לי עם מישהי. היא אומרת לא אכפת לי איפה את בחגים אני פה ופה. ולא מסוגלת לוותר ע"ז.

או כל מיני כאלה דברים להתחתן בגילאים הצעירים זה הדבר הכי טוב שיש אין שום ספק בעניין ועדיף עשרת מונים על הגילאים המאוחרים

תודה לכל המגיבות והמגיבים.
השורה התחתונה.
נגזר עלינו לחפש 
לא להבנות ולהתקדם.. זה לא אופציה.
ומה יהיה? יהיה טוב בעז"ה...