מקומות עבודה\לימוד מעורבים

לא לא. ממש לא.
ברוב הישיבות יש אווירה קלילה של 'להעביר את הזמן'.
כן לומדים שם יותר מאשר לומדים מחוץ לישיבה, אבל לרוב בחורים לא באמת 'מתעלים ברוחניות ויראת שמים' כמו שמוכרים לכן בסמינרים.

והמקומות שראיתי שהשיעמום הביא אליהם בחורי ישיבות- אוי ואבוי.

כמובן שאני לא בא ללכלך על אותם מעולים שעובדים קשה ורואים שכר לעמלם. הבעיה היא שהם מעטים, מעטים מכדי להיקרא 'רוב'.


נשלח מהאנדרואיד שלי

לא לא. ממש לא. ברוב הישיבות יש אווירה קלילה של 'להעביר את הזמן'.כן לומדים שם יותר מאשר לומדים מחוץ לישיבה, אבל לרוב בחורים לא באמת 'מתעלים ברוחניות ויראת שמים' כמו שמוכרים לכן בסמינרים. והמקומות שראיתי שהשיעמום הביא אליהם בחורי ישיבות- אוי ואבוי. כמובן שאני לא בא ללכלך על אותם מעולים שעובדים קשה ורואים שכר לעמלם. הבעיה היא שהם מעטים, מעטים מכדי להיקרא 'רוב'. 

טום אני חולק עליך בזה בכל 100A!
בעצם לא בדיוק חולק, אבל צריך לחלק את מה שכתבת ל2 סוגים מאוד שונים של סטודנטים:
א. חבר'ה שלא הסתדרו בישיבה. או כי השתעממו, או שהעיפו אותם, או ש, או ש, וכו' וכו' -אלו בחורים שהרמה הרוחנית שלהם בד'כ נמוכה. מה ששומר להם על הכיפה זה לא לשבור את הלב לאבא ואמא. (הרבה פעמים התחילו את מסלול הלימודים במקביל ל'מיר' או לישיבות אחרות שקל לפעול בהן 'מתחת לרדאר'.
ב. בחורים שעושים מה שהם עושים מתוך אידאולוגיה ודרך חיים. היראת שמים שלהם גבוהה מאוד, אבל אם הדרך חיים שלהם (בלי להיכנס להאם היא נכונה או שגויה) היא שהגבר מפרנס, וכדי שהעיסוק יהיה מכובד- צריך תואר. בד'כ למדו בישיבה טובה, וניצלו בה את הזמן שלהם.

אני מכיר עשרות סטודנטים חרדים מכל הסוגים, בכל הגילאים, ובכל המוסדות, ואני בטוח לחלוטין בחלוקה שעשיתי למעלה (חוץ מיוצאים מן הכלל בודדים).

הסטודנטים מהסוג השני- בעלי יראת שמים הרבה יותר אמיתית, שהגיעה מתוך חשיבה עצמית והבנה, מאשר חלק גדול (לא חושב שלומר חצי זה הגזמה) מבחורי הישיבות. שהרבה מהם נמצאים בישיבה נטו מתוך תופעת ה'עדר', ולא מתוך בחירה בדרך חיים זו או אחרת. עובדה ש75A מהם נשארים בכולל רק 'שנה ראשונה' לרצות את השווער ותו לא.

לא ציפיתי ממך לתובנה שכל כך לא מבוססת על הנתונים בשטח.


נשלח מהאנדרואיד שלי