| נשלח ב-6/4/2017 23:05 |
 |
| |
תסמונת החגים
בס"ד והנה זה בא.. תסמונת החגים הקבועה אני מנקה ומנקה ומנקה, הארון מחזיר אלי הבהוב כמו מראה הרצפה בוהקת וחלקה אבל הראש.. מתפוצץ מרוב מחשבה. זה התחיל מרשימת המוזמנים, אחים, אחיות, גיסים וגיסות. ואחיינים.. אני מדמיינת את שולחן ליל הסדר, את המבטים.. גם ככה הפכתי מושא לרחמים, אחרי הביטול האומלל ההוא.. אליה נוספה כפית גדושה דאגה, לילדה הפתיה שבפח הופלה.. טררר.. הטלפון מצלצל. חברה כלה מתקשרת, משתפת אותי בהתרגשות במדידה האחרונה של השמלה, בסט הפסח שקנתה לו במתנה.. בבגדים הנוספים שמצאה כנדוניה.. אני זורמת ומדברת על מחירים, על בדים.. על גביעים מכסף ועל חפטים. השיחה נגמרת, מנתקת באנחת רווחה? לא. לא זאת המילה. יש מילה אחרת מתאימה. קנאה נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2017 23:22 |
|
| |
וואו אין לך מושג כמה אני מזדהה
כל חג כאילו סוגר שנה ואת נזכרת שעוד פעם, לבד.
זה בלתי נסבל המעגל הזה, נהייה לי סחרחורת, אני רוצה אאוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2017 23:51 |
|
| |
| פשוט_וטוב כתבה: |  |
וואו אין לך מושג כמה אני מזדהה
כל חג כאילו סוגר שנה ואת נזכרת שעוד פעם, לבד.
זה בלתי נסבל המעגל הזה, נהייה לי סחרחורת, אני רוצה אאוט. |
|
איך השנה עברה לה כל כך מהר? מפסח שעבר.. כל החברות האלה, הכלות שמדברות על המתנות לחג בעינים בורקות.. ואלו שכבר נשואות.. שמפטפטות לך על ההתלבטות הקשה איפה להיות בחג (אצל אמא או השוויגער);כאילו זה מה שיקבע את האושר שלהן ל10 השנים הקרובות לפחות.. וכל הנשואים שיושבים מולך בשולחן, והילדים שמתרוצצים לך בין הרגליים... כולם מעוררים בי מחנק קוצר נשימה.. רצון לברוח לאי בודד, אבל שיימצא בו בחור אחד.. מילא אם היו הצעות בזמן הזה.. כל הצעה תמיד מעוררת בי תקווה אבל השדכניות כמובן בחופשת פסח נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2017 10:53 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2017 15:03 |
|
| |
| טום888 כתב: | |
_________________ |
|
איך בכלל הגעתי למצב הזה שזאת המציאות שלי? אני נזכרת בשיחות עם חברות בכיתה י"ב, איך דנו אז למי מתאים כבר להיות כלה ומי בכלל לא בעניין.. תמיד השם שלי היה בין הראשונות.. ככה זה כשהכל בדמיונות. במציאות, דווקא אלו שאז היה נראה שחתונה אצלם זה חיזיון רחוק- כבר נשואות או לפחות מאורסות... לא עובר שבוע כמעט בלי הודעה משמחת על אירוסים, חתונות, וגם לידות ובריתות.. ומה אתי? לקח לי קצת זמן להבין שכל המסע הזה שאני עוברת, בא ללמד אותי שהעתיד לא בידיי. הכל בידיו של הקב"ה, ושום דבר לא תלוי בי. אז מה נשאר? להרפות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2017 23:16 |
|
| |
וואי כמה שאת צודקת !!
זה מוזר שרק השנה הזאת אני אשכרה מרגישה את הלבד הזה את הצורך הזה שיהיה מישהו איתי שלי.
הצורך הזה בא במיוחד בחגים באירועים או בכל מיני מקרים אחרים אבל אצלי הצורך הזה התחזק יותר כשהתחלתי את העבודה שלי עם ילדים יש בחורה אחת חמודה שעובדת איתי שהתארסה והיא פשוט הייתה בעננים ומתרגשת ופשוט הייתה בעולם אחר ורוד כמה שאני גם רוצה להיות בעולם הזה כבר!!! היא לא הפסיקה כל יום לדבר על החתונה ועל כמה שהיא אוהבת ועל השמלה ועל בלהבלהל לא חסר מקווה בשבילך פרומערית יקרה ! וגם בשביל כל הבנות פה שכולנו נמצא את זיווגנו במהרה !!! אמן ואמן
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2017 23:58 |
|
| |
| נקודתאור כתבה: | |
וואי כמה שאת צודקת !!
זה מוזר שרק השנה הזאת אני אשכרה מרגישה את הלבד הזה את הצורך הזה שיהיה מישהו איתי שלי.
הצורך הזה בא במיוחד בחגים באירועים או בכל מיני מקרים אחרים אבל אצלי הצורך הזה התחזק יותר כשהתחלתי את העבודה שלי עם ילדים יש בחורה אחת חמודה שעובדת איתי שהתארסה והיא פשוט הייתה בעננים ומתרגשת ופשוט הייתה בעולם אחר ורוד כמה שאני גם רוצה להיות בעולם הזה כבר!!! היא לא הפסיקה כל יום לדבר על החתונה ועל כמה שהיא אוהבת ועל השמלה ועל בלהבלהל לא חסר מקווה בשבילך פרומערית יקרה ! וגם בשביל כל הבנות פה שכולנו נמצא את זיווגנו במהרה !!! אמן ואמן |
|
אמן... גם לי זה קרה בעבודה.. ולא רק שם.. כל מיני מכרות גם כאלן שקטנות ממני.. שעסוקות ראשן ורובן בשמלה והפאה/מטפחת ובנדוניה.. אני דווקא יצאתי עם אחת לקניות כאלה.. ונהניתי מהתחושה של הקניה כהכנה לחתונה.. התחלתי לדמיין את עצמי בתור כלה, זה היה ממש נחמד ומדכא ביחד נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2017 00:20 |
|
| |
פרומערית יקרה! רק בשנה האחרונה זה התחיל להציק לי לגבי החברה מהעבודה ממש שמחתי בשבילה והיא אפילו קטנה ממני בשנתיים חס וחלילה לא מקנאה פשוט חשבתי שבגיל שלי הכל ייראה אחרת.. אני כל כך שמחה בשביל זאת שהתחתנה ומאחלת לה את כל הטוב שבעולם אבל בסופו של דבר כולנו כל אחת רוצה לראות את עצמה כלה! זה נחמד ללוות חברה לסידורים של החתונה מאחלת לנו בעזרת השם שהשנה ילוו אותנו לסידורים של החתונה!! אמן כן יהי רצון !!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2017 15:18 |
|
| |
לכל הבנות הצעירות, עד גיל 25 לפחות, או אפילו עד 30, אף 1 לא מרחם עליכן ! מי כמו הדודות יודעות היטב, קצת לפני קצת אחרי כולן יתארסו להן. אם לא תרחמו על עצמכן הכל יהיה בסדר - - - חג שמח נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2017 18:27 |
|
| |
| רציף כתב: | |
לכל הבנות הצעירות,
עד גיל 25 לפחות,
או אפילו עד 30,
אף 1 לא מרחם עליכן !
מי כמו הדודות יודעות היטב,
קצת לפני
קצת אחרי
כולן יתארסו להן.
אם לא תרחמו על עצמכן
הכל יהיה בסדר ---
חג שמח
|
|
האמת שהתלבטתי אם להתעצבן, ואז שמתי לב מי הכותב.. אז מפאת כבודך כאדם הגדול ממני בשנים... אבליג.. ורק אציין שאף אחד לא ביקש רחמים אלא הזדהות. ולא משנה באיזה גיל אתה עדיין רווק- הכאב הוא אותו כאב התסכול אחרי כל פגישה לא מוצלחת- הוא אותו תסכול. עד כמה הוא כואב בסולם של 1-10?! זה כבר תלוי באופי ובאישיות ולא בשום גורם משתנה אחר. כל אדם חווה אחרת את התקופה הזאת. ולכן לא נכון להשוות. אני מאחלת לך שתזכה להיות רגיש לכאבם של אנשים שהם לא אתה, בלי להשוות למי כואב יותר... חג שמח נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2017 17:27 |
|
| |
| פרומערית כתבה: | |
| רציף כתב: | |
לכל הבנות הצעירות,
עד גיל 25 לפחות,
או אפילו עד 30,
אף 1 לא מרחם עליכן !
מי כמו הדודות יודעות היטב,
קצת לפני
קצת אחרי
כולן יתארסו להן.
אם לא תרחמו על עצמכן
הכל יהיה בסדר ---
חג שמח
|
|
האמת שהתלבטתי אם להתעצבן,
ואז שמתי לב מי הכותב..
אז מפאת כבודך כאדם הגדול ממני בשנים...
אבליג..
ורק אציין שאף אחד לא ביקש רחמים
אלא הזדהות.
ולא משנה באיזה גיל אתה עדיין רווק-
הכאב הוא אותו כאב
התסכול אחרי כל פגישה לא מוצלחת-
הוא אותו תסכול.
עד כמה הוא כואב בסולם של 1-10?!
זה כבר תלוי באופי ובאישיות ולא בשום גורם משתנה אחר.
כל אדם חווה אחרת את התקופה הזאת.
ולכן לא נכון להשוות.
אני מאחלת לך שתזכה להיות רגיש לכאבם של אנשים שהם לא אתה, בלי להשוות למי כואב יותר...
חג שמח
|
|
משום מה זכרתי שיש כאן צעירים שחושבים שמרחמים עליהם. ודאי שמזדהים ! התקופה הזאת מטלטלת כהוגן נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
