שידוכים, בעד או נגד?
אתם ילדים בני עשרים, עשרים וקצת, אתם עדיין לא סגורים על עצמכם, לא מבינים כלום מהחיים.
לך אין מושג מה זו אישה, וגם היא לא ממש מבינה בגברים.
שניכם בורים בתחום הזוגיות.
כלכלת בית, מה זה?
שלא נדבר על זה שאין לכם צל של מושג מה זה לגדל ילדים.
ועל סמך היכרות קצרה בת כמה פגישות בודדות שמסתכמות בין 10 ל 50 שעות אתם מחליטים להתחתן. להקים בית. לאהוב. לבלות יחד את שארית חייכם - סליחה, לחיות את החיים - ורוב הסיכויים שעוד שנה כבר תחבקו ילד.
הוי אומר, אחרי חודשיים שלושה מרגע החתונה אשתך בהריון. אתה קולט? אתה מכיר את אשתך כשהיא בהריון! אתה מבין מה זה בכלל? מישהו הכין אותך לזה?
אתם קולטים? שניכם, ילדים בתחילת שנות העשרים - שאלו השנים הכי יפות - עוד לא התחלתם את החיים וכבר אתם הורים לעולל קטן? יש לכם מושג מה זה?
אתה מבינים שיש מצב שאתם לא קשורים? שאין ביניכם כלום? ולא בקטע רע, אתם פשוט לא מתאימים?
ואז מה? הרי עד שתתעוררו ותבינו שאתם לא קשורים יש מצב שאתם כבר עם שניים שלושה ילדים.
נכנסתם לסחרחורת, בעצם עליתם על רכבת הרים שאבדו לה הבלמים.
עזבו, אני לא מאשים אתכם.
אתם תמימים, זה מה שאתה מכירים.
זו הדרך שבה נהוג בישיבה, בחסידות, בסמינר, בקהילה.
רוב סביבתכם נוהגת כך, אתם אפילו לא חשבתם אחרת. יודעים מה? אולי כן. אבל הלחץ החברתי, קהילתי, או ממה יגידו, לא נתנו לכם לסטות מהעדר. אתם בעצם שבויים.
אבל אתה, כהורה, שילדך הוא הדבר הכי יקר לך בחיים.
איך אתה לוקח את הסיכון הזה?
הרי אתה כבר לא ילד. יש לך משפחה, עברת דבר או שניים בחיים, אתה יודע שלא הכל דבש, שחיי הנישואין הם מורכבים ומסובכים - יש מצב שאפילו אתה אם היו נותנים לך את האופציה להחזיר את הגלגל לאחור היית נוהג אחרת - איך, איך אתה נותן לילד שלך להתחתן על סמך היכרות - לא היכרות - קצרה כזו?
איך אתה לוקח את הסיכון שהחיים שלו ידפקו? כן כן מה שאתה שומע, ידפקו!!!
לקחת את הילד שלך ולתת לו להתחתן עם מישהי שהוא בקושי מכיר - סליחה, לא מכיר בכלל - לתת לו להביא ילדים עם אישה שיש מצב שאין לו שום קשר איתה.
לתת לבת שלך להתחתן עם גבר שהיא בקושי מכירה, להביא שניים שלושה ילדים כשיש מצב שאין בינה לבינו ולו קמצוץ של קשר?
ועכשיו מה?
מי מתמודד עם זה? הוא! היא!
נכון, גם אתה. אבל זה לא מתקרב להתמודדות של הילד שלך.
אתה קולט את זה? הילד שלך שאתה אוהב, שאתה רוצה את הכי טוב בשבילו, שרק יהיה מאושר - כי אם לא אז גם לך זה לא עושה טוב - עכשיו הוא בן 25-30 ועם אחד או שניים או שלושה ילדים ואין לו מושג איך להמשיך מכאן.
מצד אחד, הוא חושב על הילדים מה יהיה איתם, איך הם יגדלו, מה יהיה על החינוך שלהם, אראה אותם רק פעם או פעמיים בשבוע, מי תיקח אותי עכשיו, אני סוג ב', וכן הלאה.
אז להמשיך לסבול?
והיא מה? נשארת לגדל שניים שלושה ילדים לבד? חייה מתעררים? אין לה במה להאיחז?
מצד שני, מה האופציות?
להמשיך לשחק את המשחק ולסבול? להיאכל מבפנים? או מה, להתגרש? אופציה "מעולה" כי למה להמשיך לסבול, אבל זה גזר דין של סבל מתמשך כפי שהזכרתי קודם.
איך אתה לוקח את האחריות הזו, את הסיכון הזה, איך לעזאזל??? אתה מבין שאתה אשכרה עושה ניסוי בילד שלך? ילך ילך, לא ילך לא ילך? שיש מצב שאתה דופק לו את החיים? חשבת על זה פעם???
מישהו מבין את ההיגיון בזה? כי אני לא!
נשלח מהאנדרואיד שלי
