הוא עזב

סוף סוף, הוא עזב
והלב... דווקא לא מאוכזב.
כי, איך אסביר?
יש גבול לסדקים בלב שביר

כשהיה, חלמתי על עתיד
כשהיה, היינו בכיוון אחיד.
כשהיה, רציתי.
ועכשיו? את הכאב מזמן מיציתי.

כשהיה, העניק לי תקוה
השתוקקות למשהו יותר
אולי כי קצת קיוויתי,
למשהו בסגנון קצת אחר

וזה מעייף, לחשוב ולתהות ולרצות
לקוות, לנסות, חלומות לטוות
ללמוד לקח, ללמוד מהטעויות
כל הזמן להמשיך, למרות...

בלעדיו קל יותר
אין צורך כבר להיות תמיד ער
להשתדל זה כבר נדוש,
מאמצים אבודים מראש.

אך זהו, נגמר
ואפשר להגיד שטיפה מר
מודה, עדיין יש געגוע
אבל מה לעשות, הלב מידי פגוע.
אסתדר בלעדיו,
לא היה אחת מחסידיו
קצת כואב בגרון
כי הוא עזב אותי,
                     הרצון.

תוקן על ידי פשוט_וטוב ב- 04/05/2017 20:30:46

וואווווווווווווו את כותבת מקסים מקסים מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הבעת כל כך יפה את התהליך, בלב פנימה..
הכמיהה.. ה'לשמוח לקראת'.. הטעם שמקבלים הבקרים.. התקווה..
ואז הנפילה.. והייאוש ):

בקיצור (ובלי קשר לתוכן) זה היה פשוט (ו)טוב !!!!!!

 דבר ראשון אני חייבת חייבת להחמיא! הכתיבה שלך מדהימה ובאמת נוגעת..
ודבר שני..
יש לי חברה שאמרה לי שהיא החליטה לצאת להפסקה כי פשוט נגמרה לה המוטיבציה...
ולא מאד הסכמתי איתה.
אמרתי לה שאם יציעו לה משהו שיקרוץ לה באמת - אני מאמינה שהמוטיבציה בוא תבוא..
ושאין צורך לצאת להפסקה - כי גם ככה בין הצעה להצעה יש הפסקה.. 
(ש מצב שזה נכון רק לגביה - מהיכרות אישית שלי איתה)

לא מסכימה איתך, הפסקה זה לגמרי בחירה
אפשר לצאת, להתפלל, להיראות באירועים, לדבר עם שדכנים ועם אנשים שמכירים, לעורר מודעות לזה שאת מחפשת
יש מלא מה לעשות, אם רצית בכך
לכן שמחה שהרצון עזב, סוף סוף שיחרור