בס"ד
זהו סיפור על יום נעים עם מזג אוויר מלטף-
-
-
יום הפינוק שלי הגיע.
פסעתי מעודנות לעבר מכון היופי המתוק.
רצפת הפרקט בכניסה תמיד מכניסה רוגע ושלווה...
המקום מעוצב בקלאסיות.
נרות ריח,ספות מפנקות ופרחי קסם.
אווירה שגורמת לי רק לרצות להשאר שם עוד ועוד.
"היי חייכנית" אמרה חני בחיוך כובש ומעודן.
"מה שלומך היום"?
"מקסים ב"ה" עניתי בחיוך.
כמובן ששאלתי גם לשלומה.נהנת מכל רגע
במחיצתה.
העדינות והנשיות שבה כובשת כל לב וגורמות לכל הלקוחות,לרצות דווקא להיות אצלה.כך שאני לגמרי מרגישה מיוחסת שהצלחתי להשיג תור דווקא אצלה.
"איזה צבע לק את בוחרת"?
אני חושבת לעומק.
(כאילו שאני בוחרת עכשיו חתן לכל החיים(;...)
"אממ וורוד עדין קלאסי" עונה לבסוף.
"בשמחה אני כבר מביאה הכל" היא עונה בעדינות.
איזה שונה היא מהקודמת,אני מהרהרת לעצמי...

במכון הקודם,הלא דתי,קבלה אותי עובדת עם פנים חמוצות.
שאלות על הדת.
מנהלת חסרת סבלנות שמאיצה בעובדת לסיים כבר.
וכמובן ויכוחים על למה אני לא מגוונת ובסוף בוחרת רק צבע עדין שכמעט לא רואים.
"את צריכה ללכת לפי מה שהולך" סנטה בי.
בעודה שולפת צבע בורדו חד.
לכי תסבירי ללא דתיה מזה צבע צנוע.
בסוף היא תמיד נכנעה לדברי.
כשהמנהלת זועקת מאחורי "אם היא הייתה נופלת בידי?אני הייתי מחליטה לה מה טוב לה" ספק בצינות ספק ברצינות.
"מה אני שבוייה שלכם"?רציתי לזעוק.
אך ברור שבחורה כמוני שומרת על זכות השתיקה כש2 נגד אחת

וכאן?אני הנסיכה.
יש מישהי בראש שלי.
אני יכולה להיות אני בלי וויכוחים

היא מורחת את הלק בעדינות.
ולי יש זמן לפטפט בהנאה כמו שאני אוהבת(;
"איך זה להיות נשואה"?אני שואלת בסקרנות.
(זו שאלתי הקבועה לכל נשואה טרייה.סתם כדי לדעת אם הפסדתי משהו(;)
"זה כיף.אומנם יש אחריות יותר אך זה בדיוק מה שחלמתי.מגיל 17 כבר רציתי להיות נשואה" היא ענתה בחיוך.
"את רצינית?בגיל כזה צעיר"?הייתי מופתעת.
וכך השיחה זרמה לה על רווקות ונישואין...

פתאום היא הפתיעה אותי במשפט מוזר.
"כל החברות שלי,שרצו באמת להתחתן התחתנו.
וכל מי שהתלבטה או חששה ולא ממש רצתה עד עכשיו רווקה" אמרה בנחרצות.
הייתי בהלם

-
-
-
לאחר כמה דקות של שתיקה.
העזתי לשאול "איך את מסבירה את זה"?
"לא יודעת.אך זה בדיוק המצב.מי שלא רוצה ממש ובאמת נשארת רווקה".
היא המשיכה "לקשט" את ציפורני.
ואני המשכתי לחשוב בשקט...
נזכרתי באחותי הגדולה.כמה שהיא רצתה המון, התפללה,נתנה צדקה, ולא נחה דעתה עד שטבעת הייתה ענודה באצבעה.
ו...היא בהחלט התחתנה במהירות הבזק.
וכך עלו לי בזיכרון כל מיני בחורים שמכירה בסביבתי.
חלקם מוזרים למחצה(;
אך כח רצון אדיר היה להם,לא נחו ולא שקטו.
התאמצו.
גמעו מרחקים.
טסו לארצות רחוקות.
עברו השפלות אין ספור.
שילמו דינרים רבים כדי להשביע את רצון העלמה.

הם ראו לנגדם מטרה אחת ויחידה.
ח-ת-ו-נ-ה.
והם היו מוכנים לעשות בשביל זה הכל.
והצליחו.

מה הכח שהניע אותם כך להתאמץ?זה עדיין לא נחקר במעבדות שלי.
חזרתי משערפי למציאות.
מביטה בתוצאות מעשי ידייה.
"וואו עשית פשוט מושלם.תודה רבה" הודתי לה מכל הלב.
אך מחשבותיי לא היו על זה בכלל...
יצאתי לבחוץ לאוויר הנעים.
ממשיכה להרהר במחשבותיי.
מה הנוסחא שגורמת לאחד להתאמץ?
ולשני לא?

נזכרתי בהרצאה שהשתתפתי בה.
המרצה הנמרץ והחכם הציג לוח שבו הסביר על השתלשלות העולמות מבחינה חסידית,עד לעולמנו כאן.
אתם רואים מה יש כאן?הצביע על שם העולם הרוחני הנשגב ביותר.
בהסבירו שבני האדם רוצים להגיע ולחוות את זה.
מה שעומד מאחורי הרצון האנושי להגיע למקום הזה, זה הרצון ל"עונג".
למשל:
תלמיד הרוצה לסיים דף גמרא?עושה זאת לפעמים בגלל העונג שחש מזה.
אדם שמצליח לפתור תרגיל מתמטי סבוך? נהנה עונג רב מזה.
אדם שעומל בחייו לקנות דירה?בסיס הרצון שמניע אותו זה העונג שיהיה לו קורת גג בסוף.
איש עסקים שעמל המון להצלחת עסקיו? עומל המון כדי להרגיש בסוף את העונג של ההצלחה.
אדם שנוסע לארץ רחוקה לטיול?מתאמץ המון כדי להינות בסוף ולחוות עונג.
אדם שמתפנק במסעדת יוקרה? מוכן לשלם ממיטב כספו,כדי לחוות הנאה ועונג.
אדם שעוזר לחבר במצוקה? מוכן להתאמץ המון כדי לחוות את תחושת העונג שהצליח לעזור למישהו ולשמח אותו.(כמובן שיש כאלה שהגיעו לדרגה של לשם שמים,אך עדיין יש עונג(;)
וכן הלאה...
הנוסחא לכל אתגר בחיים זה העונג.
חברות הפרסום הבינו אתזה והם פונים לבני אדם בשפה הזו.
אם זו הנוסחא שעובדת בכל תחום בחיים.
-
-
-
-
זו גם הנוסחה לנישואין-
-
-
-
כדי להתחתן אי אפשר לחשוב שלילי על חתונה.
על האישה.
על הילדים.
על הרגעים הלא יפים.

אלא לחשוב על הצד היפה של הנישואין.
על העונג שזה נותן.
מציאת חצי נשמה אבודה.
חברות.
רגעי אושר ושמחה.
משפחה אוהבת.
נתינה מאהבה.
ילדים מתוקים עם חיוך כובש.
ועוד ועוד(תעזרו לי למצוא

)
חוץ מאמונה וביטחון בה'/הכנת משאבים/
/מראה מטופח.
חשוב למצוא את הכיף והעונג שהנישואים נותנים.
ובוא לא נהיה נאיבים.כן יהיו גם רגעים פחות כייפים.
אך עדיין צריכים להאמין (ולעשות הכל כדי)שרגעי העונג והכיף יהיו הבסיס לבית...

באהבה,
חייכנית
