בס"ד
נישואין זה דבר קדוש ומבורך.המצווה הראשונה בתורה...
אך הדרך לשם לפעמים מלאה בסלעים
כך שלעיתים רחוקות,אני יושבת עם עצמי ומדמיינת עולם שבו לא היה את מושג הנישואין כלל
אלא נגיד שה' היה רוצה שכל אחד יחיה לבד/עם משפחתו/בשותפות עם חברים/ות...
איך העולם היה נראה?
האם היינו חיים טוב יותר?
היינו יותר מי שאנחנו בלי חשש ש"זה יהרוס בשידוכים"?
האם ההורים היו חיים איתנו יותר בהכלה וקבלה ומרוצים מאיתנו ומהצלחותינו?כפי שהיה עד גיל השידוכים...(כמובן לא אצל כולם
)
בה הכל היה פשוט יותר.להצליח בלימודים.לשבת יפה בכיתה.לצחוק עם חברות בהפסקה.ללמוד למבחנים ואסיפת הורים שבה המורה אומרת רק דברים טובים....
האמא חוזרת ...מרוצה. ואני?חייה את חיי בשלווה...וכן הלאה בקריירה
אם לא היה את מושג הנישואין...אולי ההורים היו פחות בלחץ לגבי עתידנו הזוגי ויותר נהנים בחייהם איתנו?
אין ספק שזמן חיפוש השידוך הוא זמן טוב לשפר את עצמנו כדי להיות בני אדם טובים יותר...ושאין כמו קשר אוהב עם בן זוג מתאים
אך אילו לא היה את מושג הנישואין בעולם,לא היה גם התעסקות בשידוכים וכל המסתעף...
מרגיש לי שאם היה כך...רבים היו מגשימים חלומות בלי חשש.מרגישים ציפורי דרור באוויר העולם.בלי תחרות.בלי לחץ של מוסכמות חברתית.הכל היה רגוע ומלא בקסם:)...
לא סובלים מעליות וירידות במצבי הרוח בגלל פרידות/סירובים
עושים את מה שהם אוהבים. וחיים את החיים בדיוק איך שהם רוצים.בלי פשרות
האם גם לכם עולות מחשבות כאלו לפעמים?
שתפו אותנו איזה עוד דברים היו קורים/אתם הייתם עושים,שאתם לא עושים עכשיו אם לא היה את המושג הזה בעולם?
