לפעמים כשאני יוצאת לאכול ולטייל בחצר ביתי, אני אוהבת להביט ולפעמים אף ללטף את הפרחים והעלים בדרכי... ולהודות לה' על יופי הבריאה ולהינות מהירוק הירוק הזה
בסוף דרכי אני פוגשת את עץ האבוקדו, שהיה אמור להצמיח אבוקדו אבל ממזמן הוא בעיקר מביא רק עלים גדולים... ירוקים ויפים... אני אוהבת לחקור אותם,
להפתעתי שמתי לב שה"צעירים" גמישים מאד... האמצע?נהיים קצת קשים. והממש "בשלים"? מאד קשים ועומדים להתייבש עוד רגע...
הרי נאמר שהאדם משול לעץ השדה, אני אישית חושבת, שיש קשר בין העלים לאופי האדם בגילאים השונים,עד שהוא "מתקבע",ואכן יש משהו טוב בכך שהאדם מתקבע מעט בחייו ולא כל הזמן נשאר "גמיש" לכל דעה ושינוי, בדברים עקרוניים וחשובים, כמו השקפה, אמונה וכו'...
אך מאידך יש מה ללמוד מהעלים הצעירים והגמישים, לא להיות מקובעים. להיות קצת "ירוקים" ופחות לחשוב ש"אני יודע הכל ואף אחד לא יכול לחדש לי כלום"
שהרי נאמר "איזהו החכם? הלומד מכל אדם", שז"א בכל גיל בו אנו נמצאים... ואף חכמינו ז"ל מציינים את החשיבות של הגמישות בכך שאמרו"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז"
ומה בעצם משיגים בכך שלומדים להיות גמישים ורכים כעלים הצעירים? מקודם כל ענווה והבנה שתמיד יש מה ללמוד מהשני. וכמובן הכלה וקבלת האחר והתאמה אליו, שזה מאד חשוב לכל הנושא של הצלחה בזוגיות הן בפגישות והן בחיים עצמם
אז בפעם הבאה,לפני שנביע דעה נחרצת בפגישה/לחבר/ה...
אני ממליצה שנעצור מעט. נזכר בעלים,הצעירים והיפים. נלמד מהם ונגיש את הדברים בצורה נעימה ,גמישה יותר ועם נתינת תחושה לשני ששום דבר לא "נעול וחתום" אלא שתמיד יש על מה לדבר, עד שמגיעים לעמק השווה
בהצלחה לכולנו
נ.ב
כמובן שתוכלו אף אתם,לשתף אותנו, מה אתם למדים מעצים/ להוסיף עוד תובנות על הנושא
גמישות והכלה יש לה הרבה מקום בין אדם למקום, להאמין שהכל טוב, ואין מה לפחד, אנחנו בידיים טובות. איך עושים את זה ? על ידי שאנחנו מתבוננים שהכל מושלם, הפרחים, הפירות, כל העולם כולו... ניתנה לנו ים של נעימות ותענוגים בעולם הזה ובעולם הבא, גוף האדם - כמעט מושלם, ומה שלא מושלם - זה כי יש לנו מה לתקן, אז מתי שנופל עלינו הפחד הבא, נזכר שאין מה לפחד ואין מה להבהל, בע"ה אנחנו יכולים לתקן, נגביר את האמון במלך הטוב
לפעמים כשאני יוצאת לאכול ולטייל בחצר ביתי, אני אוהבת להביט ולפעמים אף ללטף את הפרחים והעלים בדרכי... ולהודות לה' על יופי הבריאה ולהינות מהירוק הירוק הזה
בסוף דרכי אני פוגשת את עץ האבוקדו, שהיה אמור להצמיח אבוקדו אבל ממזמן הוא בעיקר מביא רק עלים גדולים... ירוקים ויפים... אני אוהבת לחקור אותם,
להפתעתי שמתי לב שה"צעירים" גמישים מאד... האמצע?נהיים קצת קשים. והממש "בשלים"? מאד קשים ועומדים להתייבש עוד רגע...
הרי נאמר שהאדם משול לעץ השדה, אני אישית חושבת, שיש קשר בין העלים לאופי האדם בגילאים השונים,עד שהוא "מתקבע",ואכן יש משהו טוב בכך שהאדם מתקבע מעט בחייו ולא כל הזמן נשאר "גמיש" לכל דעה ושינוי, בדברים עקרוניים וחשובים, כמו השקפה, אמונה וכו'...
אך מאידך יש מה ללמוד מהעלים הצעירים והגמישים, לא להיות מקובעים. להיות קצת "ירוקים" ופחות לחשוב ש"אני יודע הכל ואף אחד לא יכול לחדש לי כלום"
שהרי נאמר "איזהו החכם? הלומד מכל אדם", שז"א בכל גיל בו אנו נמצאים... ואף חכמינו ז"ל מציינים את החשיבות של הגמישות בכך שאמרו"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז"
ומה בעצם משיגים בכך שלומדים להיות גמישים ורכים כעלים הצעירים? מקודם כל ענווה והבנה שתמיד יש מה ללמוד מהשני. וכמובן הכלה וקבלת האחר והתאמה אליו, שזה מאד חשוב לכל הנושא של הצלחה בזוגיות הן בפגישות והן בחיים עצמם
אז בפעם הבאה,לפני שנביע דעה נחרצת בפגישה/לחבר/ה...
אני ממליצה שנעצור מעט. נזכר בעלים,הצעירים והיפים. נלמד מהם ונגיש את הדברים בצורה נעימה ,גמישה יותר ועם נתינת תחושה לשני ששום דבר לא "נעול וחתום" אלא שתמיד יש על מה לדבר, עד שמגיעים לעמק השווה
בהצלחה לכולנו
נ.ב
כמובן שתוכלו אף אתם,לשתף אותנו, מה אתם למדים מעצים/ להוסיף עוד תובנות על הנושא
לפעמים כשאני יוצאת לאכול ולטייל בחצר ביתי, אני אוהבת להביט ולפעמים אף ללטף את הפרחים והעלים בדרכי... ולהודות לה' על יופי הבריאה ולהינות מהירוק הירוק הזה
בסוף דרכי אני פוגשת את עץ האבוקדו, שהיה אמור להצמיח אבוקדו אבל ממזמן הוא בעיקר מביא רק עלים גדולים... ירוקים ויפים... אני אוהבת לחקור אותם,
להפתעתי שמתי לב שה"צעירים" גמישים מאד... האמצע?נהיים קצת קשים. והממש "בשלים"? מאד קשים ועומדים להתייבש עוד רגע...
הרי נאמר שהאדם משול לעץ השדה, אני אישית חושבת, שיש קשר בין העלים לאופי האדם בגילאים השונים,עד שהוא "מתקבע",ואכן יש משהו טוב בכך שהאדם מתקבע מעט בחייו ולא כל הזמן נשאר "גמיש" לכל דעה ושינוי, בדברים עקרוניים וחשובים, כמו השקפה, אמונה וכו'...
אך מאידך יש מה ללמוד מהעלים הצעירים והגמישים, לא להיות מקובעים. להיות קצת "ירוקים" ופחות לחשוב ש"אני יודע הכל ואף אחד לא יכול לחדש לי כלום"
שהרי נאמר "איזהו החכם? הלומד מכל אדם", שז"א בכל גיל בו אנו נמצאים... ואף חכמינו ז"ל מציינים את החשיבות של הגמישות בכך שאמרו"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז"
ומה בעצם משיגים בכך שלומדים להיות גמישים ורכים כעלים הצעירים? מקודם כל ענווה והבנה שתמיד יש מה ללמוד מהשני. וכמובן הכלה וקבלת האחר והתאמה אליו, שזה מאד חשוב לכל הנושא של הצלחה בזוגיות הן בפגישות והן בחיים עצמם
אז בפעם הבאה,לפני שנביע דעה נחרצת בפגישה/לחבר/ה...
אני ממליצה שנעצור מעט. נזכר בעלים,הצעירים והיפים. נלמד מהם ונגיש את הדברים בצורה נעימה ,גמישה יותר ועם נתינת תחושה לשני ששום דבר לא "נעול וחתום" אלא שתמיד יש על מה לדבר, עד שמגיעים לעמק השווה
בהצלחה לכולנו
נ.ב
כמובן שתוכלו אף אתם,לשתף אותנו, מה אתם למדים מעצים/ להוסיף עוד תובנות על הנושא
