בס"ד
אכן יש פער בין המצוי לרצוי,
אך השאלה שלך קשה וגם אם אגיד לך תוותרי על X
לא תמיד תקבלי זאת, מכיוון שלך זה חשוב יותר מאשר לי.
כך שזה מאד אינדווידואלי ומצריך חשיבה עמוקה,
על מה את מוכנה לוותר ועל מה בשום פנים ואופן לא!
אף אחד לא יוכל לתת לך את נוסחת הקסם שתפתור לך את
השאלה הסבוכה, שמאזנת בין הרצוי למצוי.
אלא רק אצלך נמצאת התשובה לכך.
מה שאני כן יכולה להגיד זה, שאף אחד לא אוהב להרגיש "שמוותר" או מתפשר "כי זה מה שיש"
אלא שמביני עניין בתחום, מציעים גישה שונה, שעוזרת
להגיע לתשובה...
וזה לשאול את עצמך "מה יגרום
לךלהרגיש מאושרת בנשואין"?
והרי רק את יודעת אילו דברים יגרמו לך לכך.
וכך תוכלי להבין מה עיקר ומה טפל אצלך.
כך לא תרגישי שאת "מוותרת" או "מתפשרת", אלא מתמקדת
במה
שבאמת יגרום לך להיות
מאושרת.
ומאידך להיות מודעת שיש דברים חיצוניים שלאו דווקא
קריטיים כדי להרגיש כך בנשואין.
(לדוג': עדה/ מראה/ גיל הבחור/מגזר/ מעמד חברתי/ סטטוס/ בחור שאחד מבני משפחתו ירד מהדרך/ חולה וכו'...)
אך בכללית הקו המנחה, עפ"י דברי הרבי, שעל יר"ש ומידות
טובות לא מתפשרים!
שז"א: על הרמה הרוחנית, שאת רוצה שתהיה בביתך.
ועל רצונך שיהיה עם דרך ארץ שקדמה לתורה וכו'....
ולכן על זה צריך לברר קודם.
וכמובן אם את חושבת שאופי מסויים, זה חשוב וקריטי
לאושרך, אז תתעקשי למצוא זאת!
הכלל הוא: שאת צריכה לשמוח להגיד כן!
וברגע שזה השידוך הנכון? ה' כבר יגרום לך להרגיש
שהוא גם מצוי וגם רצוי, גם אם הוא לא בדיוק "מושלם" או מה שחשבת בהתחלה שחשוב לך...
