מתחילת הקיץ מסתגרים תושבי המושבה בבתיהם ומדליקים מזגנים בגלל ריחות צחנה הגורמים לבחילות וצריבות. החשודים העיקריים: מפעל קומפוסט בלתי חוקי ומתקן טיהור השפכים של המועצה המקומית
*-- אביב לביא | 8/7/2009 8:20
*כאשר ל' עבר לגור בגדרה, הוא חיפש שלווה ואיכות חיים. בחלומותיו השחורים ביותר לא האמין שייאלץ להסתגר בלילות מפני גלי הסירחון שתוקפים את המושבה. "בתקופה האחרונה זה ריח חריף מאוד של ביוב", הוא אומר. "למרות שהקיץ הגיע ובלילות האוויר בחוץ נעים, כבר בשמונה בערב אנחנו סוגרים את כל החלונות ומפעילים מזגנים. הרבה אנשים ביישוב עושים את זה".
ריכוזים גבוהים של מימן גופרתי המפורסם בריחו הבלתי נסבל. מתקן טיהור השפכים בפאתי גדרהצילום: יהונתן שאול
מפגעי הריח מטרידים את תושבי גדרה והסביבה כבר תקופה ארוכה, אבל עם תחילת הקיץ החמיר המצב. בפורום שהתושבים מנהלים ברשת, מכת הריחות הפכה לנושא החם.
"עכשיו ארבע לפנות בוקר, צחנה נוראית בכל הבית, אי אפשר לישון", דיווח השבוע אחד הגולשים. "ימים ללא שינה, בחילות מהצחנה, מי יפצה אותנו על הסבל? " הוסיף . גם שוש, שמתגוררת במושב הסמוך קדרון, מזדהה: "אנחנו כאילו חיים בתוך מזבלה. סירחון מכל הכיוונים, אי אפשר לפתוח חלון, אי אפשר לשבת בחוץ".
"לא לנשום בחוץ"
התושבים חסרי האונים כבר פנו לכל גורם אפשרי, ועורכת הדין קרן הלפרי-מוסרי מעמותת "אדם, טבע ודין" אף התגייסה לסייע להם, אך מתברר שהרשויות הרלבנטיות מעדיפות להטיל את האחריות זו על זו. גם המשרד להגנת הסביבה לא ממהר להתערב בבעייה.
בינתיים, אין אפילו זיהוי ודאי של מקור הריחות הרעים. כמה מוקדים אפשריים באזור כבר סומנו, ביניהם מתקן קומפוסט שעתיד להיסגר בצו בית משפט בשנה הבאה. אבל החשד העיקרי נפל על מתקן טיהור השפכים (מט"ש) "נשג"ב", הממוקם בפאתי גדרה ושייך לרשויות המקומיות באזור. לדברי גורמים המעורים בנושא, התגלו כשלים בתפקודו של המט"ש, ורק שדרוג משמעותי יכול למנוע את הפצת הריחות הקשים. נציגי המט"ש אמרו בתגובה כי בשנים האחרונות הושקעו 35 מיליון שקל בשיפורו המתקן, ובקרוב מתוכננות השקעות נוספות כדי להביא להעלמת הריחות.
למרות זאת, ההשקעות שנעשו עד עתה לא הביאו להקלה. במהלך החורף נערכו דגימות אוויר באזור, והתגלו בהן ריכוזים גבוהים של מימן גופריתי-גז שמפורסם בריחו הבלתי נסבל. למרות הממצאים, עדיין לא נמצא פתרון לבעיה, ולפחות בתקופה הקרובה נראה שהתושבים ייאלצו להמשיך לסבול.
"למימן הגופריתי יש ריח של ביצים סרוחות", מסביר ל' "הוא נותן מכה באף, ואחר כך חוש הריח נעלם. כשאני חוזר בלילה מבילוי, אני רץ מהמכונית במהירות לתוך הבית כדי לא לנשום בחוץ. הילד שלי מתלונן על צריבות בעיניים ויובש בפה, אני לא יודע איך אפשר להמשיך ככה. זה כמו לחיות בתוך בית שימוש ציבורי מאוד מלוכלך".
מלשכתו של ראש מועצת גדרה, יואל גמליאל, נמסר: "הריחות החריפים שהתושבים סובלים מהם מגיעים ממפעל קומפוסט בלתי חוקי הנמצא במושב קדרון. מועצת גדרה מנהלת זה שלוש שנים מאבקים משפטיים במטרה להביא לסגירת המפעל, אבל לצערנו בית המשפט קבע כי הוא ייסגר רק במארס 2010. מועצת גדרה עושה ותעשה הכל לשמור על איכות חיי התושבים".
הזרמת שפכים למקור מים: העירייה נקנסה ברבע מיליון ₪, מנהל מח' תברואה נקנס ב- 4,000 ₪
ת"מ 1139-07 המשרד להגנת הסביבה/מחוז חיפה נ' עיריית עיר הכרמל ואח'
עיריית הכרמל (נאשמת 1), נאשם 2 - ראש הרשות במועדים הרלוונטיים ונאשם 3 - מנהל מחלקת תברואה דאז, הורשעו בעבירות של גרימת זיהום מים וגרימת ריח חזק ובלתי סביר בנסיבות מחמירות, בניגוד לחוק המים ובניגוד לחוק למניעת מפגעים. על פי כתב האישום הנאשמים הזרימו שפכים גולמיים מתחנת שאיבה בעוספיא אל נחל אורן הסמוך, ב- 7 אירועים שונים, וגרמו בכך לריח חזק של צחנת ביוב באיזור. המאשימה ביקשה להשית על העירייה קנס משמעותי של למעלה מ- 2 מיליון ₪, בהתחשב בריבוי המפגעים ובנסיבות החמורות של זיהום מים. יו"ר הועדה הממונה של העירייה תיאר את מאמץ העירייה בהסדרת ענייני הביוב ואיכות הסביבה וכן ביקש להתחשב בגירעונה החמור של העירייה.
ביהמ"ש השלום בחיפה הטיל על העירייה קנס כספי בסך רבע מיליון ₪ וחייבה לחתום על התחייבות בסך 100,000 ₪ להימנע תוך 3 שנים מביצוען של עבירות זהות. גרימת זיהום למקור מים הינה עבירה חמורה המעידה על זילות בערכי הסביבה, הנובעת לעיתים ממניעים כלכליים. הרשות המקומית אמונה, יותר מכל, על רווחת תושביה ועל שמירה על ערכי הטבע והסביבה. הוכח כי הנאשמת לא נקטה צעדים למניעת הזרמת הביוב מתחנת השאיבה ואף היא מודה כי המפגעים נשוא כתב האישום עודם מתקיימים.
בנוגע לנאשם 3, הטיל עליו ביהמ"ש קנס בסך 4,000 ₪ נוכח חלקו המינורי בליקויים שאירעו. עם ראש הרשות דאז (נאשם 2) נערך הסדר טיעון, אך ביהמ"ש ציין כי אלמלא הסדר הטיעון "ראוי היה להטיל עליו עונש חמור בהרבה, שיכלול אף רכיב עונשי של מאסר".
[החלטה מיום 24.6.09]
תוקן על ידי איציק_בלוי ב- 12/07/2009 19:03:08
נשלח ב-6/9/2009 22:28
רק כך מבינים ראשי רשויות איך לטפל במיפגעי ריח ואיכות סביבה
לוד: ראש העירייה לשעבר הורשע בעבירת איכות סביבה
בית משפט השלום קבע כי בני רגב לא דאג לסלק אתר פסולת פיראטי שסיכן את בריאות התושבים. הוא נדון לקנס של 7,500 שקלים
*--
בית משפט השלום בראשון לציון הרשיע את ראש עיריית לוד לשעבר, בני רגב באחראיות לעבירות שבציעה העירייה בתקופתו בתחום איכות הסביבה וגזר על רגב קנס של 7,500 אלף שקלים. כמו כן הטיל השופט אברהם הימן קנס של 120 אלף שקלים על עיריית לוד.
כתב האישום הוגש כנגד עיריית לוד ובני רגב בגין אי ביצוע הוראות צו ניקוי במשך השנים 2003 ל-2005.
צו הניקוי ניתן לעירייה לאחר שבשטח מאוכלס, המצוי בתחום שיפוטה, התפתח אתר פסולת פיראטי עצום ממדים בו הושלכו כמויות גדולות של פסולת הכוללת פסולת בניין, גרוטאות ברזל ורכב, צמיגים, חלקי פגרים של בעלי חיים, אשפה ביתית ועוד.
*--global_section**--<<>>***--header*
לא דאגו לסילוק המפגע
מפסק הדין עולה כי למרות המפגע התברואתי החמור, ריחות הצחנה וחרף תלונות רבות של גופים וחברות שמשרדיהם שוכנים בסמוך לאתר הפיראטי, לא טרחה עיריית לוד והעומד בראשה באותה תקופה, לדאוג לפינוי הפסולת מן האתר ולסילוק המפגע הנמצא בתחומה.
עו"ד דלית דרור, היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה, ציינה כי "המשרד להגנת הסביבה עמד על כך שמר בני רגב, ראש הרשות במועד ביצוע העבירות יורשע בפלילים וישלם קנס".
עוד הוסיפה ועד דרור כי "על ראשי רשויות מקומיות ומנהלי תאגידים להבין כי האחריות לציות לחוק ולהוראות הרגולאטור מוטלת על כתפיהם, וככל שיעשו דין לעצמם ויבחרו שלא לציית לחוק, הם צפויים לתת על כך את הדין ולשלם מחיר אישי.
נשלח ב-22/9/2009 09:15
ביהמ"ש העליון: זיהום האוויר מסכן את בריאותם של התלמידים - על העירייה ומשרד החינוך למצוא פתרון מיידי
*-- start main content *
עעמ 5634/09 חוסיין ג'לאל ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'
המערערים, תושבי שכונת שועפת ג' בירושלים ושתי עמותות אזרחיות, פנו אל עיריית ירושלים ומשרד החינוך (המשיבים 1 ו-2) בבקשה למציאת פיתרון קבע לבית ספר עבור ילדי השכונה. לאור בקשת העותרים, נעתרה העירייה ובעזרת התושבים איתרה מבנה והכשירה אותו ללימודים.
דא עקא, המבנה שהוכשר נמצא בסמוך למפעל מתכות מזהם. על בסיס עובדה זו הוגשה עתירה של התושבים לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד המשיבים 1 ו-2. דרישת העותרים: מציאת פיתרון למוסד הלימודים שאינו פוגע בבריאות התלמידים ובזכות לסביבה נאותה.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את העתירה וקבע כי למרות שהיה עדיף לו היה נמצא פיתרון אחר, יש להתחשב בהתחייבות ובמאמצי העירייה למצוא פיתרון וגם בקביעה לפיה הזיהום אינו חורג מהמדדים הקבועים בחוק (לחץ לצפייה בתקציר ההחלטה). בעקבות דחיית העתירה פנו המערערים לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וקבע כי הגם שמדובר בעמידה ברמות זיהום האוויר המותרות ע"פ תקן, אין זה אומר שלא מדובר בזיהום מסוכן. ביהמ"ש באקט חריג, הסכים להוסיף ראיה - מכתב של מנהל מחוז ירושלים במשרד לאיכות הסביבה. המכתב מחווה דעה כי רמות פליטה המותרות מתייחסות לאזור תעשייתי ולא לאזור בו קיימת רגישות לבריאותם של ילדים ומכאן "אין זה סביר ולכל הפחות אין זה רצוי, למקם בית ספר ובו מאות תלמידים בצמידות למפעל תעשייתי מסוג זה".
לאור הדברים שהציג מנהל המחוז, קבע כבוד השופט ריבלין שאין זה סביר, ואף לא ליום אחד, למקם את בית הספר ליד המפעל המזהם והטיל על העירייה ועל משרד החינוך למצוא פיתרון מיידי שיאפשר לתלמידים "לקיים את חוק לימודיהם מבלי לסכן את בריאותם". פתרון זה יכול שיהא העתקת בית הספר, אף באורח זמני, או העתקת המפעל מהמקום.
