מחירו של אתרוג

הכותרת כבר אומרת את הכל. כמה צריך וכמה מותר להוציא על ארבעה מינים?

אצטט, כהרגלי, מתוך מעשה שמביא בנו של החפץ חיים על אביו, שהיה קונה ארבעה מינים בשותפות עם אדם אחר, כנראה בעל בית פשוט, עד שהיה נצרך ללמדו כיצד נותנים במתנה גמורה את הארבעה מינים ביום הראשון כדי לקיים את "שלכם".

טוב, איכשר דרא (=הוכשר הדור, התעלה הדור). היום לכל אחד יש ארבעה מינים. אבל באיזה מחיר?

אתרוג - השמים הם הגבול?

יש לכל אחד מאיתנו חלום על אתרוג נקי, יפה, בצבע אתרוגי מהודר, בעל צורה ובעל הדר. אבל אתרוג כזה עולה החל ממאה דולר ומעלה. למי יש?

ואם אדם קונה אתרוג, האם עליו להוציא סכום דומה גם עבור ילדיו? והאם צריך להוציא על אלו שמתחת לגיל בר מצוה אותו סכום?

לולב - אותה שאלה בעצם, שהרי מחירי הלולבים מתקרבים והולכים למחירי האתרוגים.

הדסים - גם הם בעליה...

ערבות - כאן עדיין אפשר להשיג ערבות במחיר של שקלים בודדים...

בדקתי ומצאתי שנטילת לולב לוקחת כמה דקות לכל היותר. ולכן, סט אחד מספיק למשפחה שלמה, אם לא לבנין שלם. הסיבה שאנו זקוקים לכמה סטים לבני המשפחה היא שאם הולכים לאותו מנין, אזי כל אחד צריך את הסט שלו כדי לנענע בהלל.

תזכירו לי איזו דרגה של מצוה זו לנענע בהלל, שמצדיקה הוצאה על רכישת סט נפרד לכל בן ובן?

איני מזכיר אפילו את ההקפות. הרי מדובר במנהג בעלמא.

ואם נניח שיתחלקו בשימוש, או, כפי שקורה, שלא כולם מתפללים באותו מנין, אז על מה ולמה אנו מוציאים סכומי ענק?

תאמרו: לחינוך הילדים. אבל האם החינוך להוציא המון המון כסף, שאין בדרך כלל, הוא באמת חינוך? נכון, אני מסכים ומעריך ביותר: מלמדים את הילדים שעל אתרוג מהודר או אפילו לולב מוציאים יותר מאשר על שוקולד. אבל עד כמה?

ועדיין לא הגעתי לשאלה שכל אחד צריך באמת לשאול את עצמו: האם הוא יכול להרשות לעצמו ארבעה מינים מהודרים. האם, למשל, אין לו חובות שעליו להחזיר קודם...

או שיש לבדוק אם הוא יצא ידי חובה בקנית דברים אחרים לסוכות. וד"ל.

מסקנתי האישית היא:

1. יש לבדוק מה הגבול העליון שמותר להוציא על אתרוג. וקל וחומר למינים האחרים. וברמיזה אעיר שאולי היה ראוי שהרבנים יעשו תקנה עד כמה מותר להוציא, ובזאת יאלצו את מפקיעי המחירים להורידם. וכבר מצאנו שאמר אחד מגדולי התנאים בלשון שבועה שיתיר אי הבאת קרבן יולדת ובלבד שירדו המחירים.

2. אין לקנות יותר מאשר סט אחד למשפחה.

ואין להתבייש בהתנהגות כזו. זה מה שההלכה מחייבת אותנו. כפי שאנו גאים בהיותנו אברכים, בהיותנו נאלצים לחסוך ולא לרוץ אחרי קניות אינסופיות, כך גם בארבעה מינים.

ואולי זו הבעיה? אולי מי שמוציא כך וכך על חליפה, על משקפים, על כובע, על ועל ועל, צריך להוציא קודם כל על ארבעה מינים. אחרת רק המצוה תצא נפסדת? כלומר, הבעיה שלנו היא בזבזנות באופן כללי, לא בזבזנות על מצוות?

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

דומה אני שזו הופעתו הראשונה של רבנו מיימוני בפורום הצעיר דנן, ועל כן אשגר לו מכאן ברכת ברוך הבא. ולא כברכת ברוך הבא בברית המילה, שאחרי שמברכים את הרך בברכה זו הוא יוצא משם בוכה, מתייסר, והלום יין, אלא ברכה מעומקא דלבא, לבא בצלא דהימנותא, בצלו של פורום נכבד זה. במיוחד כך הוא כשהברכה משוגרת למיימוני, דלית אתר-אינטרנט פנוי מניה.

שלום וברוכים הנמצאים

ברשותכם, אתמקד בצד השני של המטבע.

נחלקו סוחרי האתרוגים לכמה מינים, אך מרביתם עובד בשיטת הקומיסיון, הוי אומר, המוכר מקבל אחוזים (עפ"י רוב בין 33 ל-40 אחוז) והיתר למגדל שעפ"י רוב הוא גם הממיין והמפיץ.
בהנחה שהמגדל הצליח למכור, לצורך העניין, חמישים אלף אתרוגים, שכולי עלמא יודו שמרביתם יימכרו בהרבה פחות ממאה דולר, נניח לצורך קלות החישוב שהממוצע ינוע בסביבות המאה שקל (אומדנא מופרזת בעליל), הרי שמדובר בחמישה מיליון שקלים, מתוכם נותרו למגדל שלושה מיליון ברוטו. ננכה לפחות (!) שני מיליון להוצאות הגידול, נשאר המגדל עם מיליון שקל ביד, כלומר בערך מאתיים עשרים אלף דולר, שאמרוים להתחלק בין שלושה-ארבעה שותפים לכל הפחות, כלומר שבעים אלף דולר לשנה של עבודה אינסופית. ועוד לא חישבתי את חלקה של המדינה בעסק (מע"מ, מס הכנסה, ועוד).

לא נראה לי שיש הרבה מה לקנא.

נעבור לסוחר:

לפי החישוב הנ"ל אמורים להשאר לסוחרים שני מיליון ש"ח. מכיון שמעטים הסוחרים שמוכרים מעבר לשבע מאות אתרוגים, והנחנו לצורך העניין שמדובר בממוצע במאה שקלים לאתרוג מהם נשארים לו ארבעים במקרה הטוב, הרי שהוא הרויח לכל היותר עשרים ושמונה אלף ש"ח, כלומר בערך ששת אלפים דולר, לחודש עבודה מטורפת, וזאת בהנחה שמכר בכמות ובמחירים הנ"ל.





גילוי נאות: כותב שורות אלו מתפרנס ממכירת ד' מינים.

עכשיו נעבור אל הלקוח:

כמה מוציא אדם ממוצע בציבור שלנו עבור מגבעת? עבור חליפה? עבור שטריימל? מדוע הוצאה של אלף דולר עבור תפילין מהודרות היא מוצדקת ושלוש מאות ש"ח לאתרוג הם מחיר מופרז?

שמא תאמרו: נכון, אבל אין הציבור יכול לעמוד בקניית שמונה סטים בחמש מאות ש"ח לסט למשפחה. מי ביקש זאת מידכם? מדוע אדם צריך שמונה אתרוגים של שלוש מאות וחמישים ש"ח? (דרך אגב, עדיין לא פגשתי מישהו שקונה יותר משנים-שלושה כאלו, וגם הם יחידים).

לפענ"ד, לא כצעקתה. מדובר בניפוח פומפוזי של נתונים לא נכונים. רובו הגדול של הציבור מוציא סכומים סבירים בהחלט לארבעת המינים. ואם הנושא הוא הידורים על חשבון שקיעה בחובות, הרי שאפשר לשנות את כותרת האשכול ל"מחירם של תפילין".

צודק יעקב, אין מדובר בבעיה אקוטית, יש לנו חמורות ממנה, אך מה נעשה לסימן אומלל בשו"ע אורח חיים שמספרו תרנו בו נכתב להוסיף על מחירו של אתרוג כשר שליש במחיר כדי לקנות מהודר, אמור מעתה כמה עולה כשר? חמישים ש"ח? הוסף שליש (מלגו- 17) וקח לך אתרוג מהודר ב67 ש"ח.   מאיר

בעניין הזה שמעתי ווארט בשם החתם סופר. 'אבוקה להבדלה הידור מצווה' מפרשן החת"ס שאבוקה להאיר ולהבדיל בין אדם לאדם היא הסתכלות עד כמה הוא מהדר במצוות. ונראה לי שצריך להסתכל באבוקה זו גם לעיין בסדר עדיפויות של ההידורים וכמובן שראוי להדר יותר בקניית בגדי צבעונין לרעייתו לפני קניית אתרוג אדמורי.

האתרוג  מבקש

אל תביאני רגל גאווה- ויד רשעים אל תנידני

_________________

מודה ועוזב

אז באמת יש לנו לברר, היתפסות זו לאתרוג על שום מה, וכי מאי שנא מתפילין ומצות.

ע"מ לברר את דברי מימוני אולי צ"ל, שודאי שאנו מוסיפים כספים על הידורים במצות, אבל השאלה באיזו רמה של הידורים, וכאן יש לחלק זאת לשני בחינות: הא', זמן עשיית המצוה. הב', רמת ההידור.
 
בתפילין, ההידור הקטן ביותר שווה ונשקיע עליו הרבה יותר, מהידורים שרמתם אינה פחותה מבחינה הלכתית באתרוג או במצה, משום שקיום מצות התפילין היא יומיומית ואילו שאר מצות אינם. דהינו - אם ההידור הוא פחות מבחינה הלכתית אבל יותר זמן של עשיה - הנכונות להשקעה כספית רבה יותר.

וכמובן, הבחינה השניה היא רמה הלכתית. אם יש דעות שלא נפסקו להלכה וכו', מחלוקות הפוסקים וכן ע"ז הדרך.

אמר מימוני,  הפרופורציה בין רמתם ההלכתית של ההידורים באתרוג -משני הבחינות שהזכרנו- לבין הנכונות הנפשית להשקעה כספית, אינה הוגנת ואינה אמיתית. מכאן עולה התהיה אולי נגבש לעצמנו כללים ברורים להתנהגות פיננסית ברורה, על פני אלו המעורפלים שעדין בידינו.


ליעקב הסוחר: כל ימי התרגלתי שסוחר אתרוגים מרוויח הון תועפות על גבי אברכים תמימים. לא נראה לי שתצליח לשנות את הסטיגמה הזאת. 

שאלה
מדוע נבחר האתרוג מכל פירות ההדר?  לשמש כפרי במצווה החשובה הזו
אני מתיחס רק למבחן לפי מה שכתוב בתורה,  בעצם אפילו לפי חז"ל

_________________

מודה ועוזב

והנה מספר סימטומים של המחלה

 לא אוכלים בשר אוירבעך
קונים רק לולב דרעי
אם התפילין לא עולים 1200 דולר סימן שמשהו כאן לא בסדר,
 עד לפני שנתיים מכרו בשוק ציציות שהניפוץ לא היה בהם לשמה, עכשיו כבר מוכרים לנו גם את התות הזה 
אתרוג שלא עולה מאה דולר מאן דכר שמיא אתורג 
וכן על זה הדרך
 

ירוחם

הוא היפה ביניהם ואולי גם הקדום.