גביית הלוואה כיצד?

לפני כמה חודשים צלצל אלי מישהו וביקש הלוואה קטנה ואמר שיחזיר עוד 4 ימים.

נתתי לו מקופת צדקה [כללית שאיננה מיועדת למטרה ספציפית] שבביתי.

הימים עברו וגם עברו החודשים.

אני רואה אותו בערך פעם בשבוע בשבת.

מה אני צריך לעשות?

אזרחי

אם הוא לא מחזיר משום שאינו רוצה כי אז אין לך הרבה מה לעשות, (אפילו אם יש שטר) ואז הנידון הוא אחריותך כלפי הקופה של צדקה, כלומר, אם העניים זכו בזה הרי אתה חייב באחריות, אם זה כסף שאתה עצמך שמת כי אז לא זכו העניים, אלא שאם נדרת מראש לתת את הסכום יש כאן אמירה לצדקה שמחייבת.

אם הוא לא מחזיר משום שאינו יכול, עליך לוותר על החוב שהרי הוא עני ורשאי ליטול צדקה.

מדוע אינו יכול? חזקה על אברך שיש לו קרקעות.

לב

אם התכוונת בהומור אז , אבל אם התכוונת להעיר הלכתית אזי כיון שאינו יכול להתפרנס מקרקעותיו (דירה?) אינו חייב למנוע עצמו מן הצדקה,
אם הוא עשיר שאינו מצליח לממש לעת עתה, דינו הוא כבעל הבית העובר ממקום למקום שרשאי ליטול מן הצדקה ולכשירווח צריך להשיב לצדקה.

כיציד אני בודק אם הוא נחשב עני ?

דומני שכ"ק "כסף הקדשים" זיע"א (נד' על השו"ע) פילפל בזה בריש גביית חוב, ור"ל שבספק עני הולכים לקולא אע"פ שהוא דאורייתא. אבל אני לא זוכר בדיוק, עיי"ש. 

אין לך מושג למה הוא לא מחזיר?

אם אתה יכול לשאול אותו בעדינות מה טוב, אין צורך בדפי חשבון, אם יש לו עוד חובות הרי הוא עני.

אמר מר, מניין שאם יש לפניו מנהג ודין דאזלינן בתר מנהג, הרי שלווה ראובן משמעון מאה מנה והגיע יום פריעת החוב, כלום נאמר לו ל ראובן לך אצל שמעון ופרע חובך? פיק חזי מה עמך עבד.

בנימיני

כתב בכתב ידו ואין עליו עדים גובה מבני חורין ואינו גובה מן המשועבדים.

מאיר תודה  על התיקון, וחבל שאינך מביא את המקור. [גמרא, הלכה,]
בכל מקרה אם אתה בעניין אולי תוכל להוסיף בנושא.

זכור לי שהגמרא מספרת על אחד האמוראים שלא הסכים להלוות ללא עדים אפילו שהלווה היה אדם גדול, ומובא על כך שמצווה להלוות דווקא בעדים. [מן הסתם כמו שציינת ואין זה לעיכובא.]

בנימיני


הגמרא שאתה מדבר עליה עוסקת במלוה על פה, העדים שם מועילים רק כדי שלא יכפור, לומר פרעתי הוא עדיין יכול אלא שאינו חשוד לשקר, לשכוח הוא עלול.

מאיר, שמא תואיל נא בטובך לשתף אותי במקורות שאתה מביא.

מאיר,

א. אתמהה למה אזרחי צ' לוותר על החוב אם הלוה עני (ונעזוב לרגע את הקרקעות שגם בזה צל"ע). וכי עני יכול לתפוס ממון אחרים משום שרשאי ליטול צדקה?? 
ההלואה ודאי אינה ממון צדקה.  

ב. לגבי "כסף הקדשים" כדאי לעיין בדבריו המקוריים והמעניינים.
לעניינינו: אחר שהוא דן אם הדין של "לא תהיה לו כנושה" הוא דאורייתא גם כשלא מדובר בעבוט. הוא כותב שאפי' נימא שהוא דאורייתא, התורה הקפידה דוקא בעני ודאי, אבל לא בספק עני  - וליכא למימר הכא ספק דאורייתא לחומרא.
מה גם שהלוה בחזקת כשרות שהיה לו ממה לפרוע כשלוה ואינו "לוה רשע", וגם לא איבד אחר ההלואה את הממון בידים במזיד - שגם זה איסור, וכן הממון עצמו שהיה לו אז עומד בחזקה דמעיקרא שלא אבד.
ופסק להקל. עכת"ד.
וכן הדעת נותנת דא"כ לא מצאנו תביעת הלואה - שברוב לווים יש לחשוש לעניות. ואין קץ לנערווים, וא"כ נעלת דלת וכו'
  

לב

אזרחי הבהיר שההלוואה לא היתה על חשבונו אלא מכספי צדקה, הפרעון אם כן ילך לצדקה, על כן אמרתי שאין טעם לבקש מהעני לפרוע כדי לתת לעני אחר, אפשר למחול על ההלוואה וזוהי גופא נתינת כסף הצדקה לראוי לה.
ודאי שאם היה ידידנו מלוה מכיסו לא היה עליו למחול משום שההוא עני אלא אם כן הוא מעוניין לתת צדקה בסכום כזה, ובדידי עובדה שאני מחזר אחר לווה (בזהירות בדין לא תהיה לו כנושה) משום שאיני יכול ליתן לו כצדקה את סכום ההלוואה.

אחר שהבהרת את דברי כסף הקדשים יצא לנו שהוא לקולא דבעל הבית, כלומר להקל ולומר שהלווה אינו עני ומותר להיות לו כנושה, אם כן במקרה דידן הוא לחומרא שאין רשאי לוותר לו על החוב משום גזל עניים. (אם כבר זכו בו עניים כמו שכתבתי בתשובה הראשונה.


בנימיני

כעת ראיתי שאלותיך, כתר לי זעיר ואתיבך.

מראה מקום אני לך.

משנה סוף בבא בתרא י,ט  [ח] המלווה את חברו בשטר, גובה מנכסים משועבדין; על ידי עדים, גובה מנכסים בני חורין.  הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו, גובה מנכסים בני חורין.

רמב"ם מלוה ולוה ב טו  [ז] אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים, ואפילו לתלמיד חכמים, אלא אם כן הלווהו על המשכון; והמלווה בשטר, משובח יתר.  וכל המלווה בלא עדים--עובר משום "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד), וגורם קללה לעצמו.

שם יא ו  [ג] הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו, ואין שם עדים--אף על פי שהוחזק כתב ידו בבית דין, הרי זה כמלווה על פה לכל דבר.  *ואם טען שפרע--נשבע היסת, ונפטר; ואינו גובה בכתב זה--לא מן היורש, ולא מן הלקוחות.

_______
ועיין משנה למלך שהביא מחלוקת בדין פרוע.