סגנון הכתיבה ומאפייניה

אלא שהתרשמותי זו עצמה הביאה אותי למחשבות אודות הרוב הנסתר מאחורי כל תגובה או מאמר.

 וודאי שאיני מתכווין לשמות המקוריים, מקום מגורים, או עיסוק. אפילו לא להשתייכות מסגרתית כזו או אחרת, שהלא זהו הדבר הטוב והיפה שיש באינטרנט, שהכותב אינו חייב לחשוף את פרטיו.

כוונתי בשאלה אודות לאישיתו של הכותב, עד כמה הכתיבה יש בכוחה לאפיין, האם כתיבה ברמה מצביעה בהכרח על כותב אייכותי או שניתן להפריד בין הכתיבה 'ותוכנה' לכותב ותוכנו.

אשתף אותכם בדבר מה מעיין ואף קצת תמוה בקיצוניותו שקראתי בעבר. אין לי בראש את הפרטים המדויקים אך הרעיון ברור.

וכך פחות או יותר כתב כותב הדברים:[הוא מביא את סיפורו של סופר מוכר שסיפר על סופר גדול אחר. שניהם לא מהתקופה של היום.]

"קראתי הרבה מספריו והתפעלתי עמוקות, חשקה נפשי לפוגשו פנים מול פנים ולשוחח עמו . הרגשתי שמדובר "במשהו גדול". ההזדמנות לא איחרה לבוא, הוזמנתי לערב שאורגן לסופרים ואנשי רוח, ושם ציפיתי לפוגשו.

...בלילה מאוחר שבתי לביתי תמה ומאוכזב, השיחה עמו הייתה רדודה ומשעממת , בקושי הוצאתי ממנו משפט, דווקא בכדור רגל הוא גילה ידע והתענינות...

הסיפור בתוכנו כנראה אמיתי [כך אני זוכר את תחושתי בזמנו כשקראתי את הדברים, כותב אמין וכו'] והוא מלמד על אפשרות מרחיקת לכת ואף קצת "מפחידה".

אין לי כרגע הסבר מושלם לענין ואני לא לגמרי בטוח עד כמה הדבר אכן כך.

באשר על כן, ובהייות שהדבר נוגע להיתיחסות יום יומית של כל הכותבים אל חבריהם בפורמים השונים וא"א בתוכם, מפנה אני שאלה מעניינת זו אליכם כותבים מוכשרים לדיון פורה בנושא.

יש באמחתי עוד כמה פירורים בנידון, אכתוב אותם בהמשך. מי אנו ומה אנחנו???




שונתה הכותרת לבקשת הכותב בהמשך העמוד.

תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 18/01/2007 13:15:32

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בנקודה זו יש להוסיף את המלבי"ם שגם זכה לרייטינג גבוה, [בעקבות החרמות והמחלוקות עליו ועל ספריו...] ואולם חיבורו הענק זכאי בפני עצמו.

בנוגע לט"ז, אין ספק "שהט"ז" יצר לבעל הט"ז את הרייטינג ולא להפך.

אם יש למשהו ידיעה על ספרים שזכו לפירסום רק אודות לרייטינג של המחבר, כאן המקום.

מ"מ נחזור לעניין הראשון.

שמעתי שלעומת הכתיבה שאין בכוחה לגלות הרבה על הכותב, בשירה אין הדבר כך. [שירה יכול להיות ע"י יצירת לחן או ע"י כתיבת שיר, אך אולי בנידון דידן הכוונה להלחנה בדווקא.]

ע"פ המקובל ביהדות, שהנגינה שורשה במקום גבוה, אפשר להבין שהיוצר בשעת ההלחנה מתחבר לעצמו [האמיתי] וזאת רק ע"י שהוא יוצא אל מחוץ "לעצמו" [המדומה]. כאשר האדם מתחבר לנפשו, מן הנמנע שיוציא תחת ידיו משהו שאינו הוא או בדומה לו. כמובן שלא כל אחד יוכל לשמוע מה מספר הלחן אודות לבעליו.

לא כך בכתיבה, שם הכותב חייב "לצאת מעצמו" ולהתחבר לדברים שאודותיהם הוא רוצה לכתוב. סופר טוב הוא מי שמצליח להתקשר עם הדמויות והאווירה, עד כדי כך 'שהוא עצמו' כלל לא "בעסק".

ברוח אלה הדברים, ניתן להסביר את כבדות לשונו של משה רבנו. בן ציון הביא לעיל את ההסבר 'הטכני' לכך, אך ההסבר הוא עמוק יותר.

הרמב"ם מתאר את הנביאים בשעה שהם מקבלים את דבר הנבואה, כאנשים שיצאו 'מדעתם', דעתם דייקא. בשעת קבלת הנבואה הם היו מחוברים כביכול רק בדעת קונם. [מי שיכול להביא את הרמב"ם ביתר דיוק שיעשה זאת.] גם בפסוק מוזכר שהנפש יוצאת בזמן הדיבור עם הקב"ה, והעניין הוא כנ"ל.

משה רבנו בחיר הנביאים, שדיבר עם הקב"ה פה אל פה, שלא כשאר הנביאים היה "ליזום" את הדיבור. הוא היה נתון בכל רגע ורגע במצב של דיבור, דיבור במובן האמיתי .
[בספר "עמוד העבודה" לרבי יעקוב מקוסוב, מתלמידי הבעש"ט, מבאר את הנאמר "היד הגדולה", "הדום רגליו", ועוד פסוקים שרבים נוטים להסבירם כמשל, שהרי לקב"ה אין יד ורגל. לדבריו היד שאנו מכירים זה המשל, מה שנחשב באמת ליד, נמצא רק בעולם האמת.]

לפי כל הנ"ל יחד עם המובא ברמב"ם , פשוט למה היה משה רבינו כבד פה. אצלו הדיבור התבטא כמו שהוא בא לידי יטוי בעולם שהוא הנמשל ולא המשל.

הסבר זה על משה רבינו נלקח 'בכללותו' מספרי האר"י והחסידות.

לאותם חברי הפורום שהשתתפו במפגש שנערך בחנוכה, האם הגילויים היו מסעירים? האם שמות כאלה שלא ידועים כמחודדים, ואין למדנות וידענות ניטזת וניכרת מאופן כתיבתם, התגלו לפתע כאחרים? ואולי הפוך.
ומה בדבר פערי הגילים, האם הם קיימים ועד כמה.
ובכלל האם לאחר שהכותב מתגלה במלוא הדרו, לבושו, וכו', ההתיחסות אליו לטוב ולמוטב, שונה? 

ספרו לנו ע"כ.