| נשלח ב-20/1/2007 23:40 |
 |
| |
"פתיחות" "וחניוקיות" מול עבודת השם.
החברה החרדית מחולקת לזרמים שונים, אין האחת דומה לרעותה. אך ישנו קו אחד שחוצה את כל החוגים , עובר הוא בין הספרדים לענפיהם ובין האשכנזים בכל חוג ותת חוג. הקו הזה אינו מבדיל בין פרטי לבוש, או נוסח תפילה, ההפרדה מתייחסת לענינים אחרים לחלוטין.
כל קבוצה חצויה ומחולקת לאנשים עם מה שנקרא "ראש פתוח" ולאנשים שנחשבים ליותר "חניוקים".
כמובן שההגדרה "ר"פ או "חניוק" אינה שווה בכל מקום. שהרי אינו דומה ליטאי בר"פ לחסיד שעונה על אותה הגדרה, ואינו דומה חסיד בעלז חניוק למי שנחשב חניוק בחצר חסידת באבוב. גם פתוח שהוא בוגר ישיבת חברון לא ישווה למי שנקרא אף הוא פתוח אך גדל בישיבת פונוביץ'.
הכלל הוא שהחלוקה קיימת רק שהתוצר הגם שיקוטלג כחניוק או כפתוח, לא יהיה בהכרח דומה. מה שנחשב כחניוקיות בעדה פלונית, יוכל להצטייר כפתיחות בעדה אלמונית ולהפך.
כמובן שבסוגיא רחבה ועמומה מסוג זה, יש והכרחי לדון בגבולות הרציונליים בשני הכיוונים, ואו להצדיק ולדגול רק בדרך הממוצעת. אולם ברצוני להיתייחס גם ובעיקר לאיך שהדברים מתקשרים בעניני עבודת השם.
ההסתקלות הראשונית של רוב בני האדם היא שהחניוק קרוב יותר להקב"ה. תפילתו ארוכה יותר, אין הוא מבזבז זמן בקריאת ספרים חיצונים, וכו' וכו'. [הדוגמאות רבות ומגוונות וא"א לפורטם]
השאלה היא אם אכן כך הם פני הדברים? יאמרו "הפתוחים", תפילה ארוכה אינה בהכרח באה מהלב. ובעניין הזמן שמתכלה [שלא לענינים שבקדושה] בקריאת ספרים, אדרבה, וכי עדיף לכלותו בפיטפוטים של הבל בבית הכנסת? ועל כך יענה החניוק ויאמר, ומה בדבר טמטום הראש בספרים שאינם "במסגרת הקודש"? ברור שמענה לו בפיו של הפתוח, אך אני שהצלחתי להכיר במשהו את הלך הרוח של רוב חברי הפורם, מעדיף להשאיר לעת עתה את החניוק כשידו על העלינה...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 00:09 |
|
| |
בעזהי"ת
שבוע טוב לך, ולחברי הפורום.
כבר בנקודת ביסוס הנתונים לדבריך, יש בפי השגה.
האמנם הוא שהפתוח תמיד יהיה קצרן בתפילותיו מאשר החניוק? האמנם החניוק יהא בעל יראת שמים גדולה יותר? חוששני שדווקא האמונה שהחניוק הוא חניוק והפתוח הוא פתוח, לא רק שאינה תואמת את כל גווני המציאות שיש שם בחוץ, אלא בעיקר רחוקה מרוח היהדות, וכפי שמצינו בסיפור המפורסם מהתלמוד ירושלמי על פנטקקה, שלמרות עיסוקו המגונה שהיה עוסק לפרנסתו, היה זה שראוי מכל דורו -דורו של רבי אבהו- לבקש על הגשמים.
חלק נכבד של המושג 'חניוק' אינו מושג של יראת שמים, אלא תוצר לוואי (ומעוות מעט, לעניות דעתי), של תרבות הרדיפה אחרי החומרות שהשתלטה על פני היהדות שאנו מכירים. ולמרבה הצער נראה אצלי שהתרבות הזו באה לכסות ולהסתיר מעיני הבריות את המחסור ביראת שמים וקיום פשוט ואמיתי של היהדות הבסיסית, של הדברים שנרמסים בעקבי ההמון.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 21/01/2007 0:10:30
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 01:06 |
|
| |
שבוע טוב וחודש טוב.
אלישיר, צודק הינך בכך שאין הכרח שהפתוח יקצר בתפילותיו, ואולם כבר כתבתי בפתח דברי שהדוגמאות רבים הם וא"א לפורטם, ואם בעניין התפילה יישווה הפתוח לחניוק, על כורחך שתמצא בו עניין אחר שבו ינהג באופן כזה שהחניוק לא יראה בעין יפה. שאם לא כן על שום מה מיתקרי הוא פתוח?
כותב אתה שדווקא האמונה שהחניוק הוא חניוק והפתוח הוא פתוח, רחוקה מרוח היהדות. במילים אחרות אתה כופר בעצם הקיום של שני מינים אלו. לדעתך גם הפתוח הוא חניוק, וזה א"א, שהרי המציאות מוכיחה שהחלוקה קיימת.
אפשר לנחש שאתה חש את עצמך כפתוח, ולמרות זאת מכיר אתה בעצמך שעובד השם הינך. אני מסכים לקבל שהדבר אפשרי.
מוכן אני לקבל שהפתוח דרך אחרת לו בעבודת השם, אך יחד עם זאת ברור לי שדרכו והשקפתו שונה לחלוטין מזו של החניוק. וכאן מגיעה השאלה, מה קורה כאשר משקיפים על אותם שני שבילים שונים בהסתקלות פרטנית, תוך כדי ניתוח של דוגמאות. [כמו זו של קריאת ספרים וכדו'] היכן עומדים החניוק והפתוח מבחינת קירבתם אל האלוקם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 01:32 |
|
| |
הערה: לפני כן יש לשאול האם החברים דכאן רואים ערך בפתיחות ובצוליו"ת אלא שבימינו אנו אי אפשר ליישם את שתיהן באופן מלא, או שיש מחלוקת עקרונית מה מהם רצוי יותר לפני המקום?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 10:25 |
|
| |
גוונא
<מה מהם רצוי יותר לפני המקום? >
האם מישהו באמת יודע, מה באמת רצוי לפני המקום. ואם הוא יודע מהיכן הוא יודע? או שהוא רק חושב שיודע.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 18:38 |
|
| |
גוונא
מה יש בימינו אנו שיותר מקשה ליישם את שתיהן באופן מלא?
ובחזרה לשאלה הפותחת יש מי שיכול להסביר את דרכו של "הפתוח" יחד עם עבודת השם?
יש כיום פתיחות "לפתיחות", יותר אנשים נתפשים "לדרך" זו, [כמו שהרבה מקצינים לכיוון ההפוך] חשוב לעשות בדק פנימי, לדעת האם זו סתם דרך לפרוץ את הגבולות, [כמובן שלא ביודעין, אלא בתת הכרה ובנטיה הפנימית,] או שיש כאן דרך אמיתית ומומלצת לצאת בה אף בידי שמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 18:56 |
|
| |
חניוק - השאלה האם זה מהפנימיות, או מצוות אנשים מלומדה?!
הרבה פעמים זה מצוות אנשים מלומדה.
למשל: מאריך בתפילה כי כולם מאריכים ,
וכן, כן, אני לא רוצה לחרוג מנושא האשכול אבל:
מבקש כסף לבנו המתמיד שהגיע לפרק ה-"איש המקדש" כי כולם מבקשים, ומה עם ביטחון בה' שיוכל ללמוד וה' ישלם לו את משכורתו מהשמים בדרכים כשרות ולא ע"י עשיקת הורים של בחורה לחוצה? הא?!
נכון, יש גם הרבה פתוחים שמבקשים, אבל גם חניוקים מבקשים.
ואם בזה מתבטאת חניוקיות, אז - תורה חוגרת שק.
תאמינו לי שהקב"ה יושב ובוכה כשהוא רואה את המציאות הזאת.
ו-כן, אני חושבת שבתור בחורה "פתוחה", אני יותר קרובה לאלוקים מכל החניוקיות שמסתובבות בבני ברק עם כפתורים צווארון וגרביון חום.
תשאלו את החניוקים: מתי הם דיברו עם הקב"ה, הם לא ידעו להגיד לכם.
זאת חניוקיות? כן - זאת חניוקיות - אבל זאת לא צדיקות, יש כנראה הבדל מהותי בין המושגים האלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 20:24 |
|
| |
עוזוהדר, את קצת חוזרת על הדברים שכתב אלישיר. גם הוא התיחס לנושא התפילה והדיבור עם הקב"ה, אלא שאני בפתח דברי הבאתי דוגמא נוספת, הקריאה בספרים שאינם "במסגרת הקודש", [כלשוני.]
מן הראוי לתת את תשומת הלב על דוגמאות שאצל החניוק הם בגדר לא תעשה, ואיתם להתמודד.
ובאופן פרוע אומר לך כך: גם הגנב והרוצח נושאים תפילה לאלוקים שיצליח דרכם. מי כמוהם חשים מחוברים ותלויים בהקב"ה? אז אולי הם בכלל חניוקים...
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 20:58 |
|
| |
מי טוב יותר, חניוק או פתוח? - מי יודע. אולם ההיסטוריה הוכיחה שדווקא הקיצוניות עומדת ביחס ישר לשמירת הגחלת היהודית. החוק הדינמי של התדרדרות הדורות מותיר רושם דרמטי בבתים פתוחים, יותר מבתים סגורים, קרי, חניוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 21:52 |
|
| |
אני חושב שבעניין הפתיחות והצוליו"ת ההבחנה שונה מאשר כפי שהוצגה כאן,
כאן הצגתם את זה כזה מול זה, יש כאלה שבוחרים בדרך הפתוחה ויש כאלה שבחרו בדרך הצוליו"ת,
אני לא רואה את זה כך, לדעתי אלו שני שלבים זה על גבי זה, כי המבנה הבסיסי של האדם הוא לא לסגור את עצמו מפני החוץ אלא להשלים איתו, אלא שיש כאלה שטוענים שאין ברירה ומוכרחים להסתגר מסיבות טכניות למרות שזה לא מצב אידיאלי,
כלומר, לפי הבנתי הרוב מודים שהמצב הבסיסי של האדם הוא פתיחות אלא שבמצב מסויים יש הכרח להיות במצב אחר,
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 23:19 |
|
| |
לדעתי גם בפתיחות יש את מה שניתן לכנות "קום ועשה". שלא לגמרי כדברי גוונא, שכתב שהפתיחות היא המצב הבסיסי של האדם. שהרי אינה דומה פתיחותו של זה הנולד למשפחה החיה חיי שבט ביערות אפריקה, לפתיחותו של הנולד למי שהוא חובש שטרימל ומתגורר במאה שערים. לענינינו, הילד החרדי נולד לתוך מסגרת אשר הפתחים בה מוגבלים עד מוגבלים ביותר. והיה אם ברצונו לחרוג קצת מעם המסגרת, עליו לקום ולעשות מעשה.
אם ירצה אי מי לטעון שההגדרה "לקום ולעשות מעשה" אינה מדויקת, ונכון יותר לומר, "עליו להסיר את הלבושים והמחיצות". שתי תשובות בדבר:
א. שוב אשלח את הטוען לדוגמא על קריאת ספרים. [נקודה שאף לא אחד מהכותבים נגע גה]
ב.גם אם אסכים שמה שנדרש מהילד זה להסיר הלבושים, אך בל נשכח שהילד נולד כשלבוש זה מוצמד לגופו, עד שנהפך לחלק בלתי נפרד ממנו.
אמור מעתה, אין מדובר בעשיה פשוטה כלל ועיקר.
[ד"א מי שהוא יודע מדוע לא מתעדכן בדף הראשי כשיש תגובה חדשה?]
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 23:56 |
|
| |
בנימיני,
החכמתני! 
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 00:56 |
|
| |
הרמב'ם היה בעד פתיחות או בעד חניוקיות? פתאם כולם שוכחים שיש רמב'ם בעולם
ופוסקים לפי סברות--הכרס שלהם. מאד לא מתאים לפורום חרדי.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 01:37 |
|
| |
"פתאום כולם שוכחים..."
אולי כבודו שכח מה הוא קרא בכל הנכתב באשכול עד עתה? או שמא אולי כלל לא קרא הדברים .
מ"מ ראוי שיבאר את עצמו.
ובעניין הרמב"ם,
אדרבה שתף אותנו.
לי דווקא היו מחשבות אודות החניוקיות של דוד המלך ע"ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 11:57 |
|
| |
טוב, לגבי ספרים שלא במסגרת הקודש, אז יש כל מיני סוגי ספרים:
ספרים להרחבת הידע הכללי (ספרי עיון), ספרים לתרבות הפנאי.
ברור שלהיחשף לתכנים לא ראויים זה מוריד מיראת שמיים, אבל להרחיב אופקים - זה לא כ"כ גרוע.
כן, צריך להסתגר מהרחוב - זה נכון, זה מה ששומר על היהדות (כמו שכתב שליח_דיבור), אבל יחד עם זה צריך להפסיק עם המצוות אנשים מלומדה, שמאד מאפיינת את החניוקים דווקא, צריך להסתגר מהחוץ, אבל גם לחזק את הפנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 13:35 |
|
| |
עוז והדר,
"לא כל כך גרוע"???? הרחבת אופקים היא עיקר החיים שלנו!
|
|
|
|
|
