מלחמות ה' - קנאות או אלימות?

ראשית אפתח בדברי הערכה לחברי הפורום ומנהליו, אנו מוצאים את הפורום כאתגר אינטלקטואלי ורוחני כאחד.
רציתי לעלות נושא שכואב לי , אולי אני לא מספיק רוחנית או מדי דמוקרטית או לא מספיק קנאית לה' ומצוותיו, אך אני מרגישה שמלחמות רבות שמנהל הציבור החרדי כנגד החברה החילונית אין להם מקום.
 הגעתי לכך מכתבה שפורסמה היום : "חרדים חטפו גופת אישה כדי שלא יתבצע בה ניתוח שלאחר המוות, אותה כתבה ודאי הגזימה , אבל לאחר מכן קראתי את המודעה גם כן כאן, ועדיין הזדעזעתי קלות,
1. מה יש לבעל הנ"ל להסתיר? גופת אישתו נמצאה בשדה האם יש לזה קשר אליו שיכול להתגלות עם הניתוח?
2. כמקורבת לרב ראשי בזק"א אני יודעת שהוא נכח בניתוח שכזה ושמר על קדושת המת, כל הבעיה היא לקיחת איברים בניתוח כזה, הוא שהה של במהלך הניתוח והשגיח על הנעשה. אז למה להתנגד?
3. למה באלימות?
גם בתקופת מצעד "הגאווה" המטופש לא יכולתי להסכים עם הדברים, לדעתי זה לא עניין שלנו מה עושה פלוני או אלמוני עם גופו ולאן הוא רוצה ללכת, נכון שהיה בכך חוסר טעם מצדם לעשות את המצעד בעיר הקודש, אבל האם תגובת הציבור החרדי הוסיפה לכבוד ה' בעולם או שמא ההפך? לדעתי לתת להם ללכת ללא התייחסות מצדנו רק מקטין את כוחם והופך את מאבקם לטיפשי וחסר כל חשיבות, היכן הרבנים כשכל האספסוף החרדי יוצא לרחובות ומשליך זעמו על פחי אשפה ועל שוטרים? 
אולי צריך לתת הכשר גם לכך?  

אבל שוב, הנידון הוא לא יחסי חרדים חילונים שכבר חל דיון עליהם בפוסט אחר, אלא,
האם דרך המלחמות האלה הם לשם שמיים או לשם שחרור עצבים?
האם זוהי באמת קנאות טהורה- כשל פנחס בזמנו? או פשוט יצרי האדם מתפרצים  בשעת זעם?

_________________

יצר הרע הוא חוזר האיזון

לפני שתחליטו שעל פי ההלכה ודאי צריך וראוי לנתח את הגופה ומכאן האשמה גורפת כלפי המתנגדים החשוכים, יש להעיר כי הבעיה עם נתיחת גופה אניה רק משום חשש גניבת אברים אלא משום עצם הנתיחה.
האחרונים החל מהנודע ביהודה צדדו ברוב המקרים לאסור נתיחת גופה, אני בהחלט חושב שהיה מן הראוי לשוב ולדון בזה בכובד הראש הראוי, אך ברור שמול מקרה מסוים נוהגים מכוח האינרציה, אף אחד אינו מפעיל שיקול דעת לגופו של מקרה האם לנתח, זו אינה שאלה, האקסיומה אומרת שאין דבר כזה, כעת ברור שיש ויש לדון על דרכי התנהגות, אך בנגזר מהמבט הכולל הנ"ל.

הרשויות הפתולוגיות במדינת ישראל קנו להם ביושר את חוסר האימון והחשד העמוק שהציבור החרדי רוחש להם.

אני חושב שזה לא רק בציבור החרדי, אלא גם בציבור הכללי יש רבים אשר לא סומכים עליהם בגרוש, וידוע הסיפורים עם איברי ורקמות החיילים החללים.

חבל שאי אפשר לסמוך עליהם, אבל זה המצב בזמן נתון זה, ובהתאם לכך הציבור מתנהג.
אני מאמין שאם לציבור הכללי היה את האפשרויות הנתונות לציבור החרדי בשל המבנה הקהילתי שלהם, הוא גם היה מונע ממנתחים אלה לעשות ככל העולה על רוחם בגופות יקיריהם.

הייתי רוצה להבין מה קרה בזמן האחרון , אם אני לא טועה הרי שנים ארוכות שלא היו שום בלגנים סביב ניתוחי מתים ואז בזמן האחרון יש כל כמה שבועות איזה פרשה , האם לאחרונה התחילו יותר אנשים  למות בנסיבות חשודות?

מאיר
עם כל הכבוד לנודע ביהודה בתקופתו ניתוחי המתים לא היתה להם כל תועלת מידית לחיים, הנתיחות נעשו למטרות לימוד בלבד. והיות שהיו מספיק גויים בפראג והסביבה, שוב לא היה צורך קיומי, בנתיחות. אבל היום המצב שונה בתכלית, הפתלוגיה משמשת לכלי עזר מידי להצלת חיים.
לדוגמה עם האשה מבית שמש מתה כתוצאה ממחלה תורשתית או מדבקת או איזה חיידק אלים
משפחתה תינצל מידית כתוצאה מהניתוח. ואם חלילה היא הורעלה על ידי מאכל ומשקה כשגם האחרים שתו ואכלו ממנו. רבים אחרים ינצלו מידית. וכן הרבה מאד דוגמאות, שלא לדבר על רצח שלא יתגלה בנסיבות אלו.
ונניח שכל הטענות נכונות כלפי הפתלוגים. בכל מקצועה יש רמאים וישרים. וכנראה שפתלוגיה גם
האם זה מצדיק לקחת סיכון כה גבוה, האם זה לא גובל בפרברסיה חולנית ההתנהגות בענין כיבוד המת. שגופתה של המנוחה עדיין מתגלגלת ממקום למקום ואם היא היא תטופל היא תקבר במחתרת, וזה יהיה כבוד המת !!!!
למותר לציין כי הגמרא מספרת על תלמידים שניתחו זונה לאחר מותה בכדי לבדוק את אבריה

בנידון ההלכתי כבר התפלפלו רבים:

http://www.jtv.co.il/mamarim/nitooheMetim.doc

אולם היות ואצלינו כמו שכתב תשרת:
הרשויות הפתולוגיות במדינת ישראל קנו להם ביושר את חוסר האימון והחשד העמוק שהציבור החרדי רוחש להם. 

לגבי הרב רוז'ה, רב אבו כביר, יש שני אפשרויות או שלא מתייחסים אליו, או שאין לו סמכות אך הזלזול במתים אינם מלפני שנכנס לתפקידו בלבד..

בהרבה מקרים דומים אפילו שלא היה חשש לרצח או לדברים מיוחדים ביצעו ניתוח מיותר.

יתכן שאין האנשים שחוטפים גופות עושים זאת תוך אמירת לשם יחוד אך לצערינו לא ניתן לסמוך על רשויות החוק בענינים אלו.

אין כאן קנאות . אך גם לא אלימות.
פשוט צורת תקשורת (כל דאלים אליבא דהרא"ש) 

 

 תסביר לי, מה זאת אומרת  צורת תקשורת? איך בדיוק באיזה חברה זאת צורת התקשרות? האלימות הזאת מקשרת בין שני הגופים? או מנתקת?

_________________

יצר הרע הוא חוזר האיזון

שוב הנקודה היא המניע- כאשר המניע הוא אקשן המעשה הוא אכן בריונות לשמה. כאשר הוא נעשה לש"ש- הוא מעשה קנאות טהור (אשר אפשר להתווכח אם הוא נצרך או לא- אך מצד המעשה עצמו- הוא כבר הופך לחיובי).

הבוחן
החרדים שהשתתפו בכנס מכחישי השואה בטהרן. עשו את זה לשם שמים במסירות נפש שלמה
זה גם חיובי בעיינך? הרי לפי דבריך אך מצד המעשה עצמו- הוא כבר הופך לחיובי

_________________

מודה ועוזב

אני חושבת שהבוחן התכוונן לאנשים בריאים בנפשם. אני בטוחה שחבורת הליצנים שנסעו לאירנים הם משוגעים אחד אחד- אחרת אין לי דרך להסביר את זה , ובמטהפיזיות קשה לי להאחז כי יתכן שדבק בהם דיבוק או משהו, אבל אני טיפוס מעשי, לדעתי - הם סתם דפוקים.
אבל באמת, האם יתכן שאותו בחור אברך או שות', נלחמים באלימות זאת לשם שמיים? הרי מרב שם שמיים אין מקום בשמיים, האם זה מה שנתבקש מאיתנו לעשות? אולי אנחנו טועים כשאנחנו לא יוצאים לרחובות, תמהני....

_________________

הבוחן,
מה תגיד במקרה שבו ראובן רצח את שמעון רק בגלל שהוא ישב בתוך ד' אמות של המתפלל? או במקרה שבו אחד כרת את רגלו של חבירו רק בגלל שהוא אכל כזית בשיעור ר"ח נאה ולא חזון איש?
האם גם אז תאמר שמכיוון שהמניע הוא לש"ש אז המעשה הופך לחיובי?