עיתונות גלויה, זכות, חובה או איסור

מאיר,
תרגיל מעניין, כמה נוכלים ימצאו מקלט בחברה שמנהלת לפי כללי שמירת הלשון?
לפני שנים היה ראיון עם ח"כ חרדי ושאלו אותו האם לא איכפת לו מה כותבים עליו בעתונות הכללית? הוא ענה שכל זמן שאין כותבים עליו בהמודיע זה לא מפריע לו.

בעזהי"ת

 בנ"ך מסופר על עכן, שמעל בחרם, וכל משפחתו נענשה.

תודה למאיר על העלאת הנושא

אני הייתי שם קו בין העברת מידע חדשותי שהתרחש במציאות, לבין מידע חדשותי שמיוצר ע"י העיתונאי, ואנסה להסביר את דברי.

בעבר תפקידו של העיתונאי היה לדווח לקוראיו על מה שהתרחש במקום מסוים ואולי להוסיף משלו כמה פרשנויות נלוות, בכך הסתכם תפקידו של העיתון כמתווך בין האירוע שאכן קרה, לבין הקורא שמעונין לדעת את אשר אירע.

כיום העיתונות ברובה 'יוצרת' חדשות, כלומר יושב כתב במערכת העיתון מעלה רעיון כל שהוא הולך לפלוני ושומע את תגובתו, לאחר מכן מבקש מאלמוני תגובה לתגובתו של הראשון, וכך מתחיל מחול שדים שיכול להגמר לפעמים.. בהסכם שלום איזורי, כן ככה קורים היום דברים.
וכאן אנו נתקלים בחיבור הדק בין כתיבה עיתונאית ישרה לתעמולה עקיפה, כלומר אם מאן דהו מחליט להריץ איזה ענין לתוך הציבור אליו מיועד העיתון, הוא מייצר את הנושא, גורם התענינות ציבורית, מכניס את הקוראים למתח פעולה, ומכאן הדרך מוכרת,
אין לי שום בעיה אם השיטה רק אם העיתון היה מעלה באמת נושאים חשובים לדיון ומנסה בעזרת ההד הציבורי למצוא להם פתרונות, אך כשאנשים בעלי שררה מנצלים את עובדת שליטתם בעיתון מסוים בשביל לקדם את עניניהם הפרטיים על חשבון הקוראים כאן הנסיון הופך להיות נואל ומאכזב, וכנראה שזו היתה כוונתו של מאיר בפתיחתו של דיון זה.

_________________

צבי - (המבינים)