| נשלח ב-11/2/2007 15:08 |
|
| |
עיתונות גלויה, זכות, חובה או איסור
שני מקרים הניאוני להעלות את הנושא החשוב הזה היום.
האחד, בעיתוני סוף השבוע התפרסמה דרמה סביב יהודי תמים שהולך שולל בידי ערמומי עד שהפסיד את דירתו לטובת צד שלישי ביזמת הנוכל, העיתונים לא חשפו את שם הנוכל, דוד10 מנהלו של הפורום המפורסם בחדרי חרדים קיבל החלטה ופרסם את השם המלא ופרטים מזהים נוספים של אותו רשע לכאורה, לאחר שעות ספורות הוא הגיע עם הישג, לטענתו בני משפחת הנוכל נשברו מהפרסום וקבלו על עצמם לפצות את התמים, הציבור יצא נשכר ולא יאלץ להוזיל מכספו לתיקון העוול.
השני, עיתון מפורסם (אני לא עיתונאי שאפרסם פרטים) פרסם כתבה בלא עת על עסקה מכובדת ההולכת ומתרקמת ויתכן שבכך גרם לעסקה שלא לצאת לפועל. השאלה היא, מה באמת תפקידה של עיתונות על פי נורמות תורניות? האם הרשות בידם לתקן עוולות על ידי פרסום כזה? הלא זה הרבה מעבר להיתר של החפץ חיים לפרסם איש רע כדי להזהיר מפניו, הלא סיפור כזה הוא פגם משפחה לתקופה של כמה עשרות שנים, ומצד שני, וכי איסור לשון הרע הוא עיר מקלט לפושעים? אם נווכח כי אכן הפחד מפני חשיפה ירתיע נוכלים, איך אפשר להמנע מהחשיפה הזו? ובמעשה השני, מהי מידת הזהירות לה נדרש עיתונאי המעוניין לפרסם ידיעה סנסציונית? אם מישהו עלול למצוא עצמו נפגע, יש מקום לדון על זכות הציבור לדעת? זהו ערך בכלל בעינינו?
_________________
------- מאיר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 15:25 |
|
| |
מאיר,
תרגיל מעניין, כמה נוכלים ימצאו מקלט בחברה שמנהלת לפי כללי שמירת הלשון?
לפני שנים היה ראיון עם ח"כ חרדי ושאלו אותו האם לא איכפת לו מה כותבים עליו בעתונות הכללית? הוא ענה שכל זמן שאין כותבים עליו בהמודיע זה לא מפריע לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 15:48 |
|
| |
בעזהי"ת
א. כל כולה של היהדות תמוהה בעניינים אלו. אין הורגין רוצח אלא בעדים והתראה, וסנהדרין שהורגת אחת לכך וכך שנים קטלנית היא. והיות שמובן מאליו שהנהגה נוקשה שכזו אינה אלא גן עדן לפושעים, לכן יש זכות למלך להוציא להורג ללא הליך מסודר, וגם כמה וכמה בכל יום, ואפילו לא להיות כפוף לחובה שלא להלין תלוי על העץ.
האם רחוק הוא כל כך לומר זאת גם כלפי פרסום והוקעת פושעים? שדיני לשון הרע אינם המציאות השלימה של התורה הקדושה, כי במציאות השלימה יש גם את שלטון המלך שסמכותו יכולה לחרוג באופן בוטה מכללי דל"ת אמותי"ה של הלכה -ובאישור גמור של הסנהדרין?
ב. הפגם העיקרי אינו במשפחה, אלא בחברה מנוולת ואכזרית שזובחת אבות על בנים ועל שילשים וריבעים, חברה שאינו ראויה לאבות כדוגמת יצחק אבינו שהיה לו בן יוצא בשאלה, ואברהם אבינו שהיה לו בן שאבבניק גמור כדוגמת ישמעאל.
אם אומרים בכמה וכמה מקרים "הלעיטהו לרשע וימות", למה לא יאמר זאת כאן, כלפי המדיניות החברתית שלנו?
(דברים חריפים מעט כתבתי, ואינם אלא לצורך סברא והדגמת העניין).
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 16:04 |
|
| |
בנ"ך מסופר על עכן, שמעל בחרם, וכל משפחתו נענשה.
תנו רבנן: מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים. כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה:לוקוס לוקוס , עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק! קבעו את טבעתה, וסתמו את חלונה. ויש אומרים: משמרתו שוהה לבא, ונכנס ישבב אחיו עמו, ושימש תחתיו. אף על פי ששכיני הרשעים לא נשתכרו - שבילגה לעולם חולקת בדרום וישבב אחיו בצפון. בשלמא למאן דאמר משמרתו שוהה לבא - היינו דקנסינן לכולה משמר, אלא למאן דאמר מרים בת בילגה שהמירה דתה,? - אמר אביי: אין, כדאמרי אינשי: שו. - ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה משמרה? - אמר אביי: אוי לרשע אוי לשכינו, טוב לצדיק טוב לשכינו, [שנאמר : אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו]. הדרן עלך החליל וסליקא לה מסכת סוכה.
אגב מי יודע מי היה העיתונאי הראשון בעולם???
_________________
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 11/02/2007 16:05:33
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 16:34 |
|
| |
תודה למאיר על העלאת הנושא
אני הייתי שם קו בין העברת מידע חדשותי שהתרחש במציאות, לבין מידע חדשותי שמיוצר ע"י העיתונאי, ואנסה להסביר את דברי.
בעבר תפקידו של העיתונאי היה לדווח לקוראיו על מה שהתרחש במקום מסוים ואולי להוסיף משלו כמה פרשנויות נלוות, בכך הסתכם תפקידו של העיתון כמתווך בין האירוע שאכן קרה, לבין הקורא שמעונין לדעת את אשר אירע.
כיום העיתונות ברובה 'יוצרת' חדשות, כלומר יושב כתב במערכת העיתון מעלה רעיון כל שהוא הולך לפלוני ושומע את תגובתו, לאחר מכן מבקש מאלמוני תגובה לתגובתו של הראשון, וכך מתחיל מחול שדים שיכול להגמר לפעמים.. בהסכם שלום איזורי, כן ככה קורים היום דברים.
וכאן אנו נתקלים בחיבור הדק בין כתיבה עיתונאית ישרה לתעמולה עקיפה, כלומר אם מאן דהו מחליט להריץ איזה ענין לתוך הציבור אליו מיועד העיתון, הוא מייצר את הנושא, גורם התענינות ציבורית, מכניס את הקוראים למתח פעולה, ומכאן הדרך מוכרת,
אין לי שום בעיה אם השיטה רק אם העיתון היה מעלה באמת נושאים חשובים לדיון ומנסה בעזרת ההד הציבורי למצוא להם פתרונות, אך כשאנשים בעלי שררה מנצלים את עובדת שליטתם בעיתון מסוים בשביל לקדם את עניניהם הפרטיים על חשבון הקוראים כאן הנסיון הופך להיות נואל ומאכזב, וכנראה שזו היתה כוונתו של מאיר בפתיחתו של דיון זה.
_________________
צבי - (המבינים)
 |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|