"לצאת ידי כל הדעות"

ומשהגיעו אל ענין משלוח מנות איש לרעהו כשלו ידי המסייעים אותו מפני הלחץ זה הדחק, מאחר שהידר מיודענו על כמה דקדוקים חמורים ולא נמצאו כמעט מי שראויים לחלוק עימו את המצוה החשובה הלזו אשר ממון הרבה מפזרים עליה כשירי ישראל, ראשית דבר חיפש מיודענו מי ממכריו שיקרא רעהו ממש ולא חשש בדק הבית וכדומ' ומי נכלל ברשימותיו הקדושים ומי לע"ע לא זכה, ועוד כהנה וכהנה, ועדין לא באנו לעיקרן של דברים מאחר שמיודענו למדן גדול היה וחקר ארבע עשרה חקירות בדיני מקח וממכר ובמערכת הקנינים, וגם אילו מצא את רעהו הנכסף היו עוברים שבעה ימים ושבעה לילות רצופים עד שיהא השם שלם והקנין שלם, מאחר שנתקלקלו הטבעים ודורות האחרונים עדין לא גמרו בדעתם איזה קנין הוא מנהג המקום שוב יש לעיין בשיטת חכמי הדור האיך יצא יד"ח מצוות היום, עד שנטרף מיודענו מן הדרך ומצא את זה שפרע לו חובו לפני זמן מועט מיד ראה את המציאה ונפל עליה והכריז זכיתי לקיים את מצוות היום בהידור מיד נטל את שני המנות המזומנים אצלו מחודש אייר הזכור לטוב לאחר שהותר החדש, הוליך והביא עלה וירד עד שנחה דעתו עליו שהניח את דעת קונו ונפנה לקיים מצוות סעודת היום.

לא נאריך הרבה בענין הסעודה, הן משום שאין דרכנו להאריך במילי דעלמא והן משום שכבר העריב היום וכמעט שקעה עליו חמה, מיד נזדרז כצדיקים שכל מעשיהם בזריזות, הפך בקדירה עד שמצא כזית בשר לחומרא ואכל כמה כזיתים מכמה הכשירים שונים לקיים מה שנאמר ממשקה ישראל למנחה וכו' עד שהגיע לשיעור של שור הבר המוכן לו לעתיד לבוא מיד פסק מאכילתו כדי לקיים מצוה עוברת ה"ה רביעית יין בהידור, עד שלא בירך הגפן בשם ומלכות כבר נתרוקנה כוסו אל תוך מעיו ולא כוס אחת היתה אלא הרבה כוסות כמנין בניו של אותו רשע שר"י והוא שש ושמח כצדיק גמור אשר קיים ביום אחד כמה מצוות נדירות, מיד הפך עצמו על משכבו ושקע בתרדמה עמוקה שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי בין מצוות עשה למצוות לא תעשה, עד ששמע מלאכים מזמרים לו בשנתו חזו חזו בני חביבי, ראו בריה שבראתי בעולמי, עליכם ועל בניכם ועל כל ישראל אמן.

    כתיב במסכתא דברכות:
   "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך? אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה".
   אכן, כמה ימים ושנים חלפו עלינו מחז"ל שכך וכך אמרו, כמה מים זרמו מהירדן אל ים המלח והתאדו להם לשמים ובדרך לא דרך חזרו אל הכנרת וחוזר חלילה. בימינו מי ש'חלילה' מעלה על דעתו לדקדק אך ורק בין כזית וכביצה, הוא קל דעת, פרוץ ושאבבניק גמור.

   לא, בן ציון כהנא הנכבד.
   זו אינה "לכאורא תופעה מבורכת מאוד".
   זו תופעה מגונה מאוד.
   זו התחמקות מיראת שמים ומהחובה הבסיסית לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, וכל זאת במעטה צו"לניקי. כאילו צו"לניק שמדקדק על עצמו בבוקי סריקי, יכול להחשב כצולניק. אולי רע לו, אבל ספק גדול מה לו ולמעלות הצדיקים.

   ולמשל, קחו את עניין פת הבאה בכיסנין.
   לכאורא בשופי לך שלשה דעות עיקריות בפוסקים, וכל כולן יוצאות משתי הבנות: הראשונה מקישה את עניין קביעת סעודה לברהמ"ז לעניין קביעת סעודה לעירובין, והיות שיש כאן מחלוקת ראשונים מאי היא סעודת עירובין (הטור והרמב"ם וכו') יש מרבותינו הפוסקים שאמרו ד' ביצים לכל הפחות, ויש שאמרו שספק מחלוקת ראשונים הוא בין ג' ביצים וד' ביצים ולכן אל יכניס עצמו אדם לבית הספק, ויאכל או פחות מכ-170 גרם, או יותר מכ-210 עד 230 גרם.
   עד כאן הכל טוב ויפה.
   כי אם תדרוש דבר הלכה מפלמוני בכוילל הקרוב, סביר להניח שהוא אולי ידע שיש אומרים שרק מד' ביצים ולמעלה הוא שיעור קביעת סעודה, אבל בין כך ובין כך יאמר לך "בעל נפש יחמיר", ולכן אל תאכל יותר מג' ביצים וכו' (כבר בדקתי ובחנתי זאת... ).
   כי לומר לך שאפילו רבינו המשנ"ב כתב שפשט מרן השו"ע אינו מקיש כלל קביעת סעודה בברהמ"ז לסעודת עירובין, ושכך סברי ליה רבותינו האשכול ושיבולי הלקט והגר"א והחיי אדם ואדמוה"ז והחת"ס וערוה"ש, דקביעת סעודה אזלא בתר שובעו של אדם (והגדיל לעשות אדמוה"ז ללמוד קביעת סעודה מחצי שיעור עמר לגלגלת של מן, וכן כתב רבינו ערוה"ש), את כל זאת, אף אחד לא יעיז בשום אופן ודרך וצורה ורמז, להסגיר את קיום השיטה השלישית הזו, וכרגיל גם לא ידעו על קיומה.
   כלומר, מי שינהג כפי סיעת הפוסקים הנכבדה מאוד מאוד הזו, ששיעור קביעת סעודה אינו ד' ביצים, למרות שיש לו על מי לסמוך מסוף העולם ועד סופו, עלול להצטייר כאילו הוא איזה קל דעת...

   ולמאי נפקא מינה?
   שהרי תורף עניין ברכת המזון הוא לברך את ה' יתברך. לברכו בשמחה אמיתית ובטוב לבב על הארץ הטובה אשר נתן לנו. וזהו דאורייתא גמור! לא איזה דקדוק מנהג שבעל נפש צריך לחוש אליו.
   ועוד, הרי כמה וכמה מרבותינו הפוסקים סברי ליה שכל עניין ברהמ"ז ג' ברכות הינו תקנת חכמים, דמדאורייתא סגי ליה בברכה אחת.
   ובמקום לדקדק לברך את ה' לאחר המזון, בדקדוק ובמתינות, במנגינה של שמחה והודאה, ותהיה אשר תהיה הברכה הזו -ברכה אחת מעין שלש או ברהמ"ז כסדרה השלם, במקום כל זאת, במקום לומר שהנה הנה תורף עניין ברכת המזון, במקום זאת, לא די שמחמירים לך באשר מהרבה צדדים הינו ספק דרבנן גמור, אלא הופכים את כל התורה כולה לנערב אחד גדול, ולטרוניא שבא ה' יתברך חלילה עם בריותיו.

   לא!
   זו לא יראת שמים, דרך החומרות היתרות. ההסתתרות מאחורי מסיכת היצר הטוב, כאילו יש כאן איזו דרך צדיקים, שהמון העם הפשוטים יחמירו בחומרות של גדולי דור, היא הטעיה חמורה של היצר הרע. וכפי שכבר אמר רבינו בעל הבני יששכר ד"אלמלי נתנה רשות ליצר הרע לעטות פני יצר הטוב, כמה וכמה מעשים מגונים היו נחסכים"! וכך דברו עוד מרבותינו בעלי החסידות על היצר הרע שמסתתר בדמותו של לבן הארמי -פתאום לובש בגדי לבן, וזקן שיבה גדול, ובא לפתות שלעשות כך וכך הוא מצוה גדולה...

   עכשיו ימי פסח באים עלינו. ועיקר עניינם הוא להתכונן ליציאת מצרים שכל אחד ואחד מאתנו יכול להשתתף בה. לצאת מהגלות מצרים הפרטית שלו. ובמקום להתכונן לזאת, להגדיל בקדושה וטהרה ותורה, יטעו הרבה מאחינו היהודים להעביר את הימים הללו בחיפוש מיקרוסקופי אחרי אבק דאבק של פירורי חמץ, הרחק הרחק ממה שציוותה התורה והורו חכמים, ועוד יחללו וירמסו כך את הפסח בארשת של יר"ש וצו"לנקיות. בימים שבני ישראל היו עולים לרגל בלב הומה, מחפש פלמוני בכל ספרי ספריו שבבית, לראות האם לא נדבק בהם איזה פירור דפירור של חמץ, כאילו שזו אשר בקשה מאתנו התורה הקדושה.

   כי אין ריק, בן ציון כהנא הנכבד.
   אין כוחות איסופיים.
   או שמקדישים את הכוחות לענייני התורה הקדושה, או שמכלים אותם על חומרות מופלגות ותמוהות, ואז כבר אין כך לקיים את הלכתחילה. 
   
   
   אלא שכתבת, בצ"כ, בסיפא דדבריך, על המתח בין חומרות מופלגות שיצאו מכלל שליטה, ובין החשש לקרר את היר"ש של האנשים. ועוד שהחשש הזה הוא פנימי: שמא היר"ש של עצמך תתקרר. שמא תהיה התפקרות חלילה.
   לי, כברסלב'ר, יש כאן נחמה בדברי הגדלות התמוהים והנוראים שדיבר רבי נחמן מברסלב על עצמו. כי אני מבין את דבריו כיוצ"ב, שלמעשה הוא קורא בקול גדול להולכים בדרכו "דעו; יש לכם על מי לסמוך!, כשאתם מסירים מעצמכם את עול השגעון הזה" 
   "הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתירות בשום דבר. כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. ולא נתנה התורה למלאכי השרת. והלוואי שנזכה לקיים את כל מצוות התורה כפשוטן" (בליקוטי תנינא סימן מ"ד, ובשיחות הר"ן רל"ה).

  

_________________

לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות  

תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 07/03/2007 1:52:00

   אין אני יודע איסור לברך בלא כסוי ראש. ומהרא"י פשוט לו שאסור בהזכרת שם בלא כיסוי הראש, ולא ידענא ממאי. והנה מצאתי שכתב במסכת סופרים (פי"ד הט"ו); יש בו מחלוקת שכתב פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע וי"א בכרעיו ובבגדיו פרומים פורס אבל לא בראשו מגולה ואינו רשאי להוציא הזכרה מפיו ע"כ. ור' ירוחם כתב בסוף נתיב ט"ז שאסור לברך בגילוי הראש, ולולי שאינני רגיל לחלוק על הקדמונים א"ל שיש גדול שיסייעני, הייתי נוטה להקל ולברך בגילוי הראש. ואפילו לקרות ק"ש שרי, שהרי איתא במדרש רבה (ויקרא פרשה כ"ז); אמר רבי ברכיה מלך בשר ודם משגר פרוטגמא שלו למדינה מה הם עושין כל בני המדינה עומדים על רגליהם ופורעים את ראשיהן וקוראין אותה באימה ביראה ברתת ובזיע, אבל הקב"ה ית' אומר לישראל קראו ק"ש פרוטגמה דידי הרי לא הטרחתי עליכם לקרות לא עומדים ולא פרועי ראש כו'. משמע להדיא דליכא איסור בפריעת ראש, אלא שלא החמיר עליהם. ומה אעשה שכבר הורו לאיסור, אבל בזה תמיהני שנהגו איסור בפריעת ראש אף בלא תפילה, ולא ידעתי מאין זה להם כי לא מצינו איסור בפריעת הראש כי אם לאשה כדאיתא בפ' המדיר (ע"ב). וממידת חסידות הוא שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש, ודוקא הליכה ד' אמות כדאיתא פ' כל כתבי (קי"ח:) אמר ר' חנינא (שם איתא אמר רב הונא בריה דרב יהושע) תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש והוא ממידת חסידות כמו שחשיב שם אינך תיתי לי כו'. ועוד ראייה מפ"ק דקידושין (ל"א) דמסיק שם, אמר ריב"ל אסור להלוך ד' אמות בקומה זקופה שנ' מלא כל הארץ כבודו רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ד' אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי, משמע דוקא בקומה זקופה הוא אסור אבל בגילוי הראש אין בו איסור, אלא שרב הונא החמיר על עצמו מכח מידת חסידות. ועכשיו הוא להיפך בקומה זקופה אינם נזהרים ואדרבה הגאים והעשירים הולכים נטויי גרון, ובגילוי הראש נזהרים לא מחמת חסידות אלא סוברים דת יהודית הוא. עוד מצאתי כתוב הא דגלוי הראש כו' היינו באויר השמים דוקא, וכן נראה לפרש הא דקומה זקופה אף שמלא כל הארץ כבודו מ"מ אינו נראה כאילו אינו משגיח בעושיהן כי אם מי שהולך באויר השמים, ושם יש לו לזכור ולהתעורר. אף שמהררא"י כתב שאין לחלק בין בית לחצר כי מלא הארץ כבודו היינו בהזכרת השם וכן מסתבר שמדת חסידות הוא בהזכרת השם שלא יהא בגילוי הראש כמו הולך ד' אמות באויר השמים. וכן מצאתי כתוב בשם הר"ם (היינו הר"מ מרוטנבורג בספר תשב"ץ סי' תקמ"ט, ועי' ביאור הגר"א או"ח סי' ח' סע"ב) שכל זה מידת חסידות אלא שהר"ף כתב שיש למחות שלא לכנס בב"ה בגילוי הראש, וכן הטור לא כתב ויכסה ראשו אלא גבי תפילה ולא גבי ק"ש, ומה אעשה שהעם נהגו בו איסור ואיני רשאי להקל בפניהם. ושמעתי על חכם אחד כשהיה לומד היה לומד בגילוי הראש ואמר שכבד עליו המשא, ומ"מ נראה בעיני אף שאין איסור בדבר ואף לא מידות חסידות כשאינו מזכיר השם, מ"מ לת"ח יש לו להזהר מאחר שהעם תופסים בה לקלות ולפריצות כאלו עובר על דת יהודית, ואפילו לומד בחדרו אין לסמוך על זה שמא העם הארץ יראה ויקל בו לא בחינם אמרו כל שאסור מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור. ועכשיו אני אגלה את קלון האשכנזים בודאי מי ששותה יין נסך במלון של גוים ואוכל דגים מבושלים בכלים שלהם והמחמיר הוא שמאמין לפונדקית שלא בשלו בה אין חוששין עליו ואין בודקין אחריו ונוהגין בו כבוד אם הוא עשיר ותקיף, ומי שהיה אוכל ושותה בהכשר רק שהיה בגילוי הראש היו תופסין אותו כאלו יצא מן הכלל. ע"כ החכם עיניו בראשו שידע להשמר שלא יתפשו עליו, ואם כבד עליו להניח על ראשו דבר כבד יכסה ראשו בבגד פשתן דק או במשי. ומ"מ נראה אפי' מי שירצה לברך ברכת נהנין והוא בלילה שאין לו כובע עליו או כשרוחץ באמבטי די לו במה שמכסה את ראשו בידיו אף שגדול אחד העתיק לאיסור ומהררא"י הביאו וראייתו מר"ת שכשהיה רוחץ בחמין והיה שותה היה מתכסה בבגד כנגד לבו כו', משמע דוקא בבגד ולא בידים אין זה ראייה כי מ"ה לא חשוב כיסוי שדרך האדם להניח ידיו על לבו והרואה לא ידע שצריך לכסות את הלב או ידמה לו שלא כסהו ממש כנגד הלב אבל למעלה מראשו שהוא דבר הניכר מספיק בכיסוי היד בפרט לפי מה שכתבתי שאין בו איסור כ"א חסידות מספיק לו כיסוי היד בפרט באקראי בעלמא.  

_________________

לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות  

 אבל אני רוצה להזכיר שגם ההתנגדות לדרך זו אינה תמיד נובעת משיקולים של יראת שמים, לפעמים זה סוג של שנאת עמי ארצות לת"ח, או סוג של אי רצון לקבל את המושג "עול" מלכות שמים.

כמובן שאני לא מפנה את הנקודה הזו לאף אחד אישית, רק אני רוצה להציע לכל אחד לבדוק את עצמו.