| נשלח ב-18/4/2007 04:14 |
 |
| |
ר' ירוחם בעל סגופים, ור' משה בעל מדרגות.
ובעזהי"ת
בקובץ הסיפורים החסידיים הנפלא, של הרב אליהו כי טוב זצ"ל, מובאות שתי המעשיות להלן, כולן כחלק אחד מסיפורו של ר' אלעזר ביאליסטוקר, תלמיד חכם חסיד קאצק, שסיפורו מביע היטב את חיפוש האמת ונקודת האמת, של אותם חסידים.
אני הופך כאן את סדר הדברים, בהעתיקי את הדברים, אפתח תחילה בירוחם ואסיים במשה, ולא כסדר המקורי.
"זה יותר מעשרים שנה שלא מש ר' ירוחם 'בעל סיגופים', מבית המדרש הגדול שבעירו. שם קבע לו משכנו ביום ובלילה, בימות החול ובשבתות השנה והמועדים בכלל. כי לפני יותר מעשרים שנה, עקר ר' ירוחם את רגליו מביתו ומכל עסקיו שראה בהם סימן ברכה, וידיר את עצמו מכל תענוג ומכל הנאה שיש לו לאדם בשבתו בביתו ובלכתו בדרך, כלומר בהתעסקותו בעסקי הרשות. וזה, בגלל מעשה שהיה:
בן ארבעים ושלש היה ר' ירוחם כשמתה עליו אשת נעוריו ר"ל, ובנים לא היו לו. הביט ר' ירוחם וראה את הכל מסביב לו שומם. לא נפש אחת חיה לו, לא קרוב ולא גואל, רק הוא לבדו גלמוד בעולם. בן שמונה עשרה נכנס לחופה. עשרים וחמש שנים לאחר מכן, כשהגיע עתה לגיל ארבעים ושלש, יצא נקי לגמרי מן החופה של אז. יכולה היתה אשת נעוריו המוטלת לפניו מתה, להיות אם לבנים ולראות שתילי זיתים דשנים ורעננים סביב למיטתה לפני מותה, אילולא הוא שמנע ה' ממנו פרי בטן. וכשהיא גוועה על ברכיו, לא הניח לה לראות אלא עץ יבש... נפחה רוחה, יבש עצו עוד יותר. ומה יש לו לבקש עוד מעמלו אשר יעמול תחת השמש. אין זאת אלא שהקב"ה בראו להיות נפש נענה לא תשבע טובה. כך חשב ר' ירוחם בשעת צערו. מי קרוב ויפיג ממנו את צערו שלא יהא נתפס בו.
כי אין אדם נתפס על צערו להיות נענש עליו, אבל כל אדם נתפס בצערו ונופל בידו להיות שוגה בו.
נפש נענה, בית למה לו? מיטה ושלחן כלים נאים ובגדי כבוד -למה לא? מאכל ומשקה אם על התענוג הם באים, מה לו ולהם? העסק שהוא עמל בו, לשם מה ולמה? כך מרר ר' ירוחם בתוגתו, ואיש לא היה עמו אשר יחזק רוחו ויעודדה.
הלך ר' ירוחם ועזב את כל אשר לו ביד 'בעל הפקדון', ונהג בסיגופים. על הארץ ישן, בגדי עניים לבש, ולא הביא לפיו לא אוכל ולא משקה ממוצאי שבת ועד ערב שבת, עד שנעשה כולו גל של עצמות, אשר רק רוח חיים בו, וכל אשר נותר בו כח, נתנו רק לתורה ולתפילה, ובבית המדרש הגדול קבע את משכנו.
...אורח ממקום אחר שנקלע למקום, ולמראהו של ירוחם שאל: נפש נענה זו מה טיבה, היו בני המקום משיבים לו: איש קדוש הוא, בעל סיגופים ויושב בתענית תמיד. רק ר' ירוחם עצמו, כשהיה שומע את שבחיו בפניו, היה משתיק את אומריהם, ומזדעזע לשמעם כאדם המזדעזע מפני שמעה רעה. לא היו פוסקים הם מלהעריצו ולהקדישו, ולא היה ר' ירוחם פוסק מלהשתיקם ומלהזדעזע לדבריהם.
ושוב, לא היה אלעזר דנן, ככל הבריות, אלא 'בריה משונה' ויוצא דופן ממש. כי בבוא אלעזר בפעם הראשונה לבית המדרש הגדול, לראות את ר' ירוחם בעל הסגופים, לא נשאר עומד תחתיו בהתפעלות, לא גבה לבו מדבקות, לא אורו עיניו מראות בהסתגפות, ...לבסוף שמעו שהוא נאנח ודואב, ולא נאנח ר' אלעזר ביאליסטוקר, אלא מצערו שהצטער על אותו ר' ירוחם בעל סגופים.
למה הצטער ועל מה הצטער?! רב מאוד מספר האנשים הבאים לראות את פניו של אותו צדיק בעל הסגופים ומרובים הם רחשי לבם של כל רואיו. ברם, כולם תמיד רחש לבם דבר טוב. כי צדקות ראו, פרישות ראו, וטהרה וקדושה, את הכל ראו בלבם בהביטם עליו, אך צער לא ראו. אף בפניו של ר' ירוחם עצמו הרבה דברים היו ניכרים, ברם צער לא היה ניכר בפניו של זה לעולם. מה לו לאלעזר יוצא דופן, שלבו נתמלא עתה חמלה וצער?
אלא שכך ענה אלעזר לשואליו:
אתה מוצא בני אדם אוכלים מן, לחם מן השמים, ונזונים ומתפרנסים הימנו; אתה מוצא בני אדם שאוכלים לחם מן הארץ וניזונים ומתפרנסים הימנו; אבל סגופים וצומות ותעניות, שמא יעשה האדם אותם למזונו ופרנסתו?
...בחייכם, פרנסה קשה ומנוולת היא זו, וכל חיי שעה אינם כדאים להתנול ולהסתגף עליהם כל כך הרבה, כל כך קשה... ומחיי שעה אתה למד על חיי עולם: ומה חיי שעה שכל כך הרבה הוא עמל עליהם, ככה הם עולים לו, חיי עולם שלא עמל עליהם (כי עסוק הוא בסגופיו ולא נתפנה לשום דבר זולתו), לא כל שכן?
...ראה ר' אלעזר כי דבריו אינם מתישבים יפה על לבות שומעיהם, ולירוחם עצמו ודאי שאין שום 'תכלית' בדבריו, עמד אלעזר ועשה מעשה:
ניגש לר' ירוחם ואל האנשים שסבבוהו, ונתן עליהם בקולו לאמר: מה לכם סובבים אותו, את ר' ירוחם, ומטרידים אותו בדברים, הטרם תדעו כי חלש הוא ר' ירוחם מאד, יושב בתענית כל יום שני וחמישי בשבת?!... -
מסכן עלוב זה, שתמיד כשהיה שומע הלולו, היה מזדעזע וסובל, עכשיו נזדעזע וסבל כאילו שמע את 'קלונו וחרפתו'. שכך דברים השיב לאלעזר: "וכי רק בימים שני וחמישי? ומערב שבת לערב שבת -לא?"
אכן, צדקו דבריו הראשונים של אלעזר. לא יכול ר' ירוחם לעבור בשתיקה על דברי אלעזר האחרונים. כי לא היה לו לר' ירוחם חיים ופרנסה, אלא מזה שבעל סגופים הוא, וגם מן ההנאה היוצאת מהיותו נקרא כן. חס ושלום תנטל ממנו גם פרנסתו זו -מהיכן יהיה חי? -'לא שני וחמישי בלבד, אלא גם כל שאר הימים!'...
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 18/04/2007 4:46:31
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2007 04:17 |
|
| |
בעזהי"ת
נעבור עכשיו אחור, אל סיפורו של משה 'בעל המדרגות'.
"...עבודה זו של הצלפה, מעשה חסד מאין כמוהו היתה, ברם מי שתפסה כאומנות של קבע, לא היה מכובד ביותר על הבריות, ואף על פי כן לא היה ר' משה 'בעל מדרגות', מונע עצמו מלהיות מן הזריזין המקדימין לבוא לבית המרחץ, מדי ערב שבת בערב שבת, ולקבל את כל הבאים לשם בסבר פנים יפות, כשבידו האחת הוא מחזיק אגודת הצפצפה, ובידו השניה דלי מלא מים, והולך מאיש לאיש ושואלו: משא אתה רוצה שאצליף לך על גבך להנאתך ולבריאותך? ככה היה נוהג ר' משה 'בעל מדרגות' מימים ימימה.
הכל מבינים כי לא נחשדו חלילה ישראל עם קדושים להיות משתמשים בתגא, שיהיה ר' משה זה משמש עבורם במלאכה בזויה כזו, על כן היו הכל משיבים את פניו ריקם במשאלתו זו. אולם לא נלאה ר' משה מלשאול תמיד עוד פעם ועוד פעם, לכל ותיק ולכל חדש. כי עניו גדול היה ר' משה, וכך בודאי היה אומר בלבו: שמא בכל זאת תזדמנן לידי מצוה של גמילות חסדים בגופי.
אלעזר ביאליסטוקר, לא היה מבאי בית המרחץ הקבועים... וכשבא אלעזר להטהר לכבוד שבת, ירד וטבל, עלה ונסתפג, נכנס ויוצא כהרף עין... מעולם לא היה סיפק בידי בני אדם הרבה שיראוהו שם בבואו ובצאתו... הכל מודים שאורח קבוע בבית המרחץ והזעה, לא היה. ספק אם נראה שם פעם אחת...
"גזלן, רחם נא, עוד פעם אחת, עוד צליפה, אבל בכל כוחך עד מתחת לעצמות! אני באמונה עבדתיך עד שנתפקקו כל חוליותיך -ואתה רמאי, על עורי אתה מחליק -תן אש תן כוח, גזלן!", כל מי שבא בין ארבעת הכתלים של אותו המקום שבית המרחץ שמו, צריך שירגיל את אזנו לשמוע צעקות כאלה, ועוד כהנה רבות מאוד. שכשם שאי אפשר למרחץ בלי מים, כך אי אפשר בלי אותן הצעקות.
...יכלה לדעתם של אנשי ביאליסטוק על אלעזר בן עירם להיות ככל אשר היתה, ברם לא נמצא שם איש אחד שיאמר כי 'בטלן' הוא אלעזר. היו שאומרו עליו כי עם הארץ גמור הוא, מדאוריתא ומדרבנן, ושוב אמרו עליו אחרים כי תלמיד חכם עצום ומופלג הוא ...וכיוצא בזה דעותיהם של בני אדם עליו משונות זו מזו וסותרות זו לזו ...ברם, איך יכול היה שימצא אדם אחד שיאמר עליו 'בטלן' הוא, ומן היום שהכירוהו לא ראו בו בטלנות אחת.
...רצה אלעזר לעמוד על טיבו של ר' משה 'בעל המדרגות', וכל אשר היה יכול אלעזר לעשות כדי לעמוד עמידה נכונה על טיבו של עניו זה, את הכל כבר עשה, ועדיין מהסס היה אלעזר ולא יכול לומר לעצמו "לאו". "הן", ודאי שלא היה יכול לומר.
..."שמא חפץ אתה שאהיה מצליף על גבך להנאתך ולבריאותך?" -שאל ר' משה בעל מדרגות כדרכו. ואלעזר משיב: "הנני!". אכן, זו לו לר' משה הפעם הראשונה שנזדמנה לו במקום הזה מצוה של גמילות חסד בגופו ובודאי שמח בלבו עליה מאד, ואם אינו שמח -ודאי יש לו טעם בדבר וכדאי הוא ר' משה שלא יהרהרו אחר מידותיו. האפשר היה לבני אדם שבאותו מעמד, שיראו את פניו של ר' משה שנתכרכמו?...
עלה ר' אלעזר על הספסל הראשון, ור' משה אחריו. טיפס אלעזר ועלה על הספסל הגבוה ממנו, ור' משה משתרך אחריו בכבדות, עד שעלה אלעזר על הספסל העליון, ולולא ענהו אלעזר 'כמנהג המקום', מי יודע אם היה ר' משה בא אחריו.
...כל האומר אלעזר בטלן הוא, אינו אלא טועה. בא אלעזר למקום הזה, מיד הלך ב'נימוסו'. "גזלן" -פתח אלעזר בקול -"אני קופא מקור, תן אש, תן כוח, למה אתה מחליק ללי על עורי? וכי תינוק אני ואתה אומני? גזלן!" כך היה קולו של ר' אלעזר בצעקה על ר' משה 'בעל מדרגות';
"מחוצף, גס רוח, וכי מפני שאני מתנהג בענוה, אתה חושב כי משרת אני לך?", היה זה קולו של ר' משה 'בעל מדרגות', שחירף את אלעזר, ויברח ויצא. אף אלעזר לבש כליו ויצא.
ביקש ר' אלעזר למצוא ענוה שוה פרוטה אחת, ולא מצא. כל ימיו של יוחנן מוכר עטרן, לא מצאוהו כועב ורוגז או אפילו מכרכם פניו, כשהיו באים לקוחותיו ומביאים אותו לשרת אותם בכל שרות עלוב ומלוכלך ...ונפשו של יוחנן טובה עליו תמיד ...ולא ידע כלל שעניו הוא. ואוי להן לבריות מעלבונן של הצדקות והענוה אשר אינן שוות פרוטתו של יוחנן, ועם ה'לקוח' הראשון מיד הם בועטים... ולא עוד אלא שיודעים כי ענוים הם, צדיקים הם...
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 18/04/2007 4:48:32
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2007 04:20 |
|
| |
בעזהי"ת
נדלג עכשיו, לסיום המעשה בר' ירוחם, לפסקה שתחתום את הסיפור.
"...עוד באותו יום התירו לו לר' ירוחם את נדרו. כי נדר בטעות היה הנדר הזה. ועוד באותו היום ערכו שניהם יחד ואחרים עמם סעודה שמנה בצותא, ויאכלו וישתו ויחזו את האלקים הסובב כל עלמין וממלא כל עלמין ואין עוד מלבדו.
...ואולם לא עמדה לו חכמתו של אלעזר ביאליסטוקר, להאיר גם את עיניו של ר' משה 'בעל מדרגות', כי על כן ר' משה... ענו היה".
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 18/04/2007 4:56:07
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2007 04:58 |
|
| |
בעזהי"ת
כמה וכמה זמנים, נמצאת בי המחשבה להביא את המעשיה הזאת אל האגודה שלנו, וכל זאת בשביל אותו משפט אחרון: "...ואולם לא עמדה לו חכמתו של אלעזר ביאליסטוקר, להאיר גם את עיניו של ר' משה 'בעל מדרגות', כי על כן ר' משה... ענו היה...".
חוששני, שהוא דמיון אחד מהקשיים שלנו, בני אגודה אחת, ברצותינו להשמיע את אשר בפינו, ואולי אף להביא לחשבון נפש וחידוש ימים כקדם, בחברה החרדית.
חלק מההתמודדות של העולם החרדי עם לחץ התרבות החיצונית, היא על ידי גישת "כל העולם לא נברא אלא בשבילי", גישה של הדגשת הסגוליות הנעלה של בני התורה והמצוות. ועכשיו לך תנסה להאיר ולהעיר אצל בני עליה שבזכותם קיים העולם וכו'.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2007 08:51 |
|
| |
אלישיר
איקון ירוק. על ההשקעה ועל הפרשנות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 11:05 |
|
| |
רק כעת הגעתי לאשכול זה. אכן סיפור מאלף. זוכרני כשקראתיו עלי ספר. אה! כמה נהניתי אותה שעה. זו אכן הבעיה הקשה, לנסות לתקן דרכיו של העושה "לשם שמים" או מתוך "קנאת השם צבקות"...
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
