| נשלח ב-2/5/2007 03:04 |
 |
| |
מי עומד מאחורי הקריאה 'לא לעבוד'
"תנו רבנן, ארבעה צריכין חיזוק (שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו, רש"י) ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ (אם אומן הוא - לאומנתו, אם סוחר הוא – לסחורתו, רש"י)... דרך ארץ מנין - שנאמר חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו". (מסכת ברכות דף לב, ע"א)
גמרא זו המשווה את 'העיסוק בפרנסה' לעיסוק 'בתורה, עבודה וגמילות חסדים' ביחס לחובת האדם להתחזק בהם תמיד בכל כוחו, אומרת דרשני. כי הלא הורגלנו לחשוב שמלחמתו של יצר-הרע הוא אך ורק למנוע את האדם מלעסוק בתורה, בעבודה ובגמ"ח, ועל העיסוק בהם צריך האדם להלחם ביצר-הרע ולשם כך הוא צריך חיזוק תמיד שלא ייפול במלחמתו ושלא יתעצל בה. אבל שיצר-הרע יפריע לאדם "לעבוד"? איך זה ייתכן, והלא זהו תפקידו של יצר-הרע להביא את האדם "לעבוד" במקום "ללמוד"! ומה טעם לדרוש מהאדם להתחזק תמיד בכל כוחו להשגת פרנסה, מאחר שיצר-הרע עוזר לו?
האמת היא ששאלה זו עם כל החומר שבה, אינה שייכת כלל למציאות, כי מי שחי את המציאות ויודע את חובותיו כלפי משפחתו, יודע וחש שדברי חז"ל אמיתיים וקולעים למטרה. השאלה בסך הכל מצביעה על איזה שיבוש שחלה (או שהחילו) בהרגלי החשיבה שלנו והיא זו שצריכה לפתרונים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2007 11:34 |
|
| |
הרי הדברים ברורים. גם בשולחן ערוך, והמפרשים, כי כל העוסק לפרנסו ואפילו לרוחתו, עוסק במצווה
העיוות והסילוף הוא על אחראיות המסלפים
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2007 13:24 |
|
| |
אינש
בכוונה השמטת את המשך הרש"י שהוא הלא מסביר את הראיה שמביאה הגמרא מהפסוק?
'אם איש צבא הוא למלחמתו'
או שאת תיבת הפנדורא הזו אתה משאיר להזדמנות אחרת.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2007 23:31 |
|
| |
לשאלת פותח האשכול -
אנשים שפרנסתם ופרנסת בני ביתם ומקורביהם מובטחת, מן הסתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2007 11:10 |
|
| |
ע"פ שנים עדים יקום דבר: "יתד נאמן" בתחילת השנה ו"הארץ" עכשיו?
או דילמא שניהם פסולים לעדות?
(שיש בהם את כל הפסולים. ודוק)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2007 12:56 |
|
| |
יש להם את הדין של גוי המשיח לפי תומו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2007 13:10 |
|
| |
הדבר האחרון שהייתי מיחס להם זה "תומו".
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2007 13:27 |
|
| |
אז שיהיה גוי- על מחצית אנו מסכימים?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2007 23:09 |
|
| |
לב
במקום אנן סהדי, עדים למאי מתבעו?
אם זה המצב, הרי שהקוראים הקבועים מסכימים לקריאה הזו, או למצער לא קוראים את הקריאה הנגדית.
יתד והארץ יודעים לקרוא את זה.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 11:24 |
|
| |
עכשיו שמתי לב ששם האשכול הוא מי עומד מאחורי הקריאה לא לעבד.
פסוק מפורש הוא ששת ימים תעבוד ועשית את כל מלאכתך, וזה הרי נאמר בלשון ציווי
ולמתחכמים גם תעשה המלאכה היא לשון ציווי.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2007 15:26 |
|
| |
המציאות הנורמלית היא שאדם יעבוד לפרנסה,
אבל בדור שלנו, שהוא דור לא נורמלי, עם כל הירידת הדורות והמרעין בישין, הנהיגו גדולי הדור הליטאיים שראוי שבחורים יישבו וילמדו כמה שיותר שנים, כדי לבנות את אישיותם וכדי למנוע מהם קילקולים.
כי הרי היום זה לא הדור של הגמרא של ר' יוחנן שהיה סנדלר ותוך כדי עבודתו ייחד ייחודים, והמציאות מוכיחה שבחור שלא נשאר במסגרת לימוד התורה גם לאחר החתונה ייראת השמיים ועבודת ה' שלו פוחתת והולכת.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2007 16:04 |
|
| |
עוז,
באמת, הבה ולא נתייחס ליחודים, לא זה השיקול.
אבל עד מתי צריך להשאר, הרי קלקולים אורבים גם בגיל ששים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2007 16:32 |
|
| |
מי שיכול שיישאר עד 120.
מי שלא יכול ז"א לא בנוי ללימוד, לכל הפחות יילמד עד החתונה + שנה-שנתיים אח"כ, ואחרי זה שיקבע עיתים לתורה.
אבל שייצא באמת מתוך צער ולא מרצונו, וימשיך להעריך את התורה ולומדיה ויצטער כל חייו שאינו אחד מהם, וברוח זו יחנך גם את ילדיו, שלפחות הם יילמדו יותר שנים ממנו.
כמו שאומרים ש-"המצטער פטור מן הסוכה" - באמת אם יש גשם, צריך לעזוב את הסוכה, אבל השאלה איך עוזבים אותה האם בצער או בשמחה, כאשר מרננים כל הדרך הבייתה: יופי, סוף סוף יש תירוץ לצאת מסוכת העראי הזאת..
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2007 16:55 |
|
| |
היי, התבלבלתי.
התחלת באין ברירה וסיימת באידיאל.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2007 16:57 |
|
| |
האידיאל: ללמוד עד 120
כשלא מסתדר (מכל מיני סיבות: כלכלית, לא בנוי וכו') אז לעזוב מצער ולא מלכתחילה
יש מבין??
|
|
|
|
|
