| נשלח ב-7/5/2007 14:26 |
 |
| |
"אחריות חברתית"
בעקבות האשכול הרב שטיינמן: מקצוע זה רעל באחד הפורומים השכנים, עלו אצלי מספר הרהורים.
מטיבה ומעצם הגדרתה של מנהיגות ציבורית, שבכל נושא ועניין בו היא אמורה להכריע, עליה להפעיל שיקול דעת מקיף על כל השלכותיו של הנושא הנדון. כאשר המנהיגות מקבלת החלטה כלשהי, יש בעצם נקיטת העמדה לקיחת אחריות על המעשה. מי שלא מוכן לקחת אחריות על הכרעות אין תפקידו הנהגה.
משום מה, תחושתי הכללית היא שהנהגת הציבור החרדי כיום מסרבת ליטול אחריות כלשהי על פעולותיה, ובשלכך נוהגת בצורה פסיבית ככל יכולתה בשאלות נפיצות. אדגים מספר מקרים שנראים שונים, אך נראה כי המניע זהה:
א. פרשת הפאות מהודו, הז'בו, והחיטה הלתותה אחרי פסח. אין זו דמגוגיה זולה בלבד לקשר בין הדברים, מכיון ששורשם הוא מהותי מאד. כמעט איש מפוסקי ההלכה הנחשבים בציבוריות האשכנזית-חרדית (לאפוקי הרב עובדיה בדרך כלל) לא העז להפעיל שיקול דעת מינימלי בעצם השאלה העקרונית, מהשיקול ההמוני של "ואם...." "הרי החזו"א..." "ואם זה חמץ...", הוי אומר, לא שיקול דעת הלכתי טהור, אלא בריחה מהכרעה באצטלה של "החמרה" או גרוע מכך.
ב. נושא האשכול המלונקק בתחילת ההודעה, יציאת גברים חרדים לעבודה. לא שיקול דעת או משנה מגובשת מנחה את "מנגדי" "אגודה אחת", הגורסים כי כל בחור ואברך מקומו על ספסלי בית-המדרש, אלא פחד ממה שיכול לקרות אם יותר לפרטים לצאת לעבודה. למרות שבמבט ראשון נראה כי מדובר בשיקול קר שמוכן להקריב את הרוב למען הפרט, כפי שנטען אי-ספור פעמים, לי נראה יותר שמדובר בבריחה מנטילת אחריות, מאחר והמנהיגות עצמה מודעת לכך ששיטתה תביא לפיצוץ, אך מדחיקה את הדבר מפני החשש.
ג. מרבית הטאבואים החברתיים אינם אלא בריחה מהכרעה. קניית דירות על ידי ההורים, תוכנית הלימודים בת"תים ובבתיה"ס, והיד נטויה.
התוצאה מהבריחה מנטילת אחריות היא בדרך כלל מאד עצובה. מחד, חלק מהציבור מצביע ברגליים (כן, כן), ובחוסר יד מתכננת ומכוונת התוצאות לעתים די עגומות, ומאידך פועלים מקנאי קנאת ה' צבקות (בד"כ מחוגי הגעווארענרס, כמ"ש לבהעברי באשכולו ואכמ"ל ועיי"ש), חברי הועדות הרוחניות למיניהן, לקידוש המצב וה'הכרעות' המאולצות הופכות לקודש קדשים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2007 16:48 |
|
| |
יעקב
תחושת הלב, לדעתי, אינה מדריך מספיק.
ולא עוד, אלא שממה שאני זכיתי להכיר גדולי תורה, הם אינם ניגשים לדברים בצורה כזו.
יש להם חשיבה, ויש להם בדיקה.
אמנם, יתכן שהם, כפי שכתבו פה ושם באשכולות, מסתמכים על הגישה של "אנו נעשה את שלנו והשאר בידי שמים".
כלומר, יש כאן מחשבה ואיסטרטגיה שמיוסדות על כללים הלכתיים. אנו, אתה ואני ועוד כאן, ואולי גם בקרב הרבנים (ראה באשכול על "מי לנו") סבורים שהם טועים. ועוד איך הם טועים לפעמים, לפי ראות עינינו ושיקולינו.
אבל הם אינם עושים זאת מפני שהם מזלזלים או בורחים מאחריות. הם פשוט מחזיקים בסדר עדיפויות אחר וסבורים שהעולם מסור בידי ה', ולהם יש תפקיד לשמור על הגחלת ולא לספק פתרונות פרנסה או לאפשר לחברה להרגיל את עצמה למאה ה21.
ולמעשה, זה להפך. בעבר כתבתי כי לדעתי הרב שך אימץ את הדגם של החתם סופר, וראה כאידיאל בניה של גטו חרדי מבפנים. זה הקו המאפיין ביותר את פוסקי דורנו, בין אלו שהתמלכו בכוח עסקנים ותקשורת, בין אלו שהתמלכו בכוח, בין אלו שמגיע להם מצד יכולתם.
וכך הם מתבססים על העקרונות האלו, לפי דעתי:
א. לא עליך המלאכה לגמור.
ב. הקב"ה מנהל את העולם ולא אני.
ג. צריך לשמור על מה שיש.
ד. צריך שהחיים היום יהיו כמה שיותר דומים לפעם.
ה. צריך לברוח מכל נדנוד של עבירה וספק. וצריך להרגיל לכך את הדור.
כמובן, ניתן לטעון כי מי שמונע על ידי שיקולים אלו, ומתעלם מהצרכים החברתיים, וממה שהם עלולים להוביל אליו, בעצם מגיע למצב שעליו נאמר "שגגת תלמוד עולה זדון". אולי.
אבל איני סבור שזו התחמקות בלתי מודעת. מדובר בתהליך שמחייב התבוננות פנימית והכרעה, וההכרעה היא שהחלק הזה אינו כה חשוב, ואפשר לוותר עליו (או שמי שזקוק לו כבר ימצא בעצמו פתרונות, כפי שכתבו כאן). ואם יש היתר, שההיתר יבוא מעצמו, ולא שחלילה יאמרו אותו בפה מלא.
מסקנתי היא שיש חסרון רציני מאד בגישה של אלו שמוחזקים לגדולי תורה בזמננו. וראוי היה להביא את השאלה של יעקב ותשובתי שלי בפניהם, כדי לשמוע את התירוץ שלהם. אולי הם צודקים? ואם לא, האם לא יודו על האמת?
(יכול להיות שאני תמים מדי?)
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2007 16:53 |
|
| |
ובעת קיום מצוות "שב ואל תעשה" נוהגין לאמר בזה הנוסח:
"הח"ח אמר - כלל ישראל גוסס, מי שאינו רופא מומחה ונוגע בגוסס הרי זה שופך דמים.
ואם בזמן הח"ח כך, אנן יתמי דיתמי כ"ש."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2007 23:17 |
|
| |
וכשמת הגוסס מניחים ידיהם על ראשו ואומרים:
ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2007 00:27 |
|
| |
בעזהי"ת
לב העברי.
בא וראה כמה יפה ונפלא כוחה של הלכה. שהרי הבאת כאן שמועה מרבינו החפץ חיים. גדול עולם וכו' וכו' וכו'. ועדיין, בכוחה של הלכה אפשר להכניס את האמרה הזו לתבנית, ולהסיק ממנה הנהגה למעשה.
כי פשיטא, שאשר אסור לגעת בפצוע מסוכן, הוא אך ורק כשיש בכלל רופא מומחה בנמצא. אבל כשלא יגיע רופא מומחה, ואתה הוא זה שכאן, האם תוכל לישב באפס מעשה, ולפטור עצמך מלאו דאורייתא דלא תעמד על דם רעך? אז בסיידר, ניתוח אל תעשה, אבל שים חוסם עורקים היכן שצריך, וחבוש וחטא היכן שידך מגעת -ועוד כמה כללי עזרה ראשונה פשוטים, וגם השקה את הפצוע במים למען לפחות הקל מעט על סבלו, והנח מעין אוהל מעליו, למען שמור אותו מאור השמש וכו'.
את אותו משפט בדיוק, אם בדקנוהו באמת מידה הלכתית, מצאנו לומר בדיוק ההיפך...
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 03:22 |
|
| |
לפני כמה זמן קראתי ראיון עם צביה גרינפלד, זאתי שהייתה מועמדת מטעם מרץ וקוראת לעצמה חרדית.
בראיון שאלו אותה מהיא אומרת על הרב אלישיב
היא ענתה:"לא מועיל לקהילתו בכלום"
עד היום אני עדין מזדעזע ומתבייש כל פעם שאני מביט אל עצמי פנימה ונדמה לי שלשבריר שניה חלפה בי מחשבה שאולי במשהו מן המשהו היא קצת צודקת. (ואני בכלל סולד ממנה)
אולי בגלל שפעם שמעתי בשם הרב אלישיב שאמר: "אני אין לי כתפיים מספיק רחבות לעשות שינויים" ואם לו אין, אז למי יהיה?
וכן, אני יודע שצדיקים מגינים על הדור, והרב אלישיב הוא הפוסק מספר אחד שלנו ומאור הדור
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 13:42 |
|
| |
ארצי
אני לא התרשמתי כך, תוכל לנמק?
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 18:47 |
|
| |
מאיר
ראשית הבהרה: קטונתי מלהביע דעה על דרכי הנהגתו של ענק שבענקים כהרב אלישיב. כל מה שאני אומר הוא רק בהתייחסות לאמירה: "הכתפיים שלי לא מספיק רחבות" שכפי הנראה מבטאת את הנהגתו.
אני מתכוון לומר, שא"א להמשיך ולנהל את הדור על בעיותיו המתחדשות לבקרים לפי ההוראות של גדולי הדור הקודמים. בעיקר מפני שהם ניתנו לשעתם בלבד.
תוכנית הלימודים בסמינרים זקוקה דחוף לריענון, לצורת הלימוד בישיבות בדורינו יש בעיות רבות ועוד ועוד. אז מה אם ר' חיים וולוז'ין קבע לפני 5 דורות שככה ילמדו בישיבות? עכשיו יש את המנהיגים של הדור הזה והם צריכים לקבל החלטות בהתאם לנתונים הקיימים כעת.
הרב אלישיב הוא גדול הדור מספר אחד והוא היחיד שמסוגל להוביל שינויים מהותיים מרחקי לכת. אז אם דעתו, דעת-תורה, שהשינויים לא נדרשים, ניחא. אך אם הוא אומר שכתפיו צרות מדי, אנחנו בבעיה רצינית של מנהיגים ללא כתפיים וממילא ללא תועלת
ואת כל זה אמרו חז"ל ב-3 מילים: "כוח דהיתירא עדיפא" - לאסור זה הכי קל, מי שמתיר ולוקח אחריות כבדה על כתפיו - יש לו עדיפות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 21:09 |
|
| |
האם זהו גלגול חדש של הטענה העתיקה "מאי אהנו לן רבנן, לדידהו תנו"?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 21:59 |
|
| |
הדיון לא מאי אהנו רבנן, אלא מיהם רבנן.
ניתן גם לומר שבודאי רבנן אהני לן, אבל לא בתחומי החיים אלא בתחומי התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2007 23:59 |
|
| |
ונדקדק עוד:
השאלה אינה "מאי אהנו" וגם לא "מי הם רבנן",
אלא מאן שם לך דההוא מרבנן (דאהני לן טובא) ליתא כוותיה או עדיפא מיניה?
תוקן על ידי לבהעיברי ב- 20/05/2007 23:56:02
|
|
|
|
|
