בעלי המאה הם בעלי הדעה!

כשאתה יודע שהשיטה שלך מגמגמת ובמקביל כל שקל מהווה הרבה יותר מאויר לנשימה אתה מצליח למצוא קשב לכל רעיון.
כולנו יודעים שבבתי ה"גדולים" היום, כמעט כל רעיון מתקבל בברכה כי כשהאנליסטים מודיעים שהספינה בדרכה לטבוע לא מבקשים תעודות מהשרברב.

מה גם שיש לחלק בין דריסת הרגל בעולם הישיבות לבין הדריסה בעולם הכוללים. בעולם הישיבות מדובר בעיקר על Add-ons שאם לא יועילו, בדרך כלל גם לא יזיקו ומ"מ אינם מהווים שינוי בסדר היום המסור לנו מסבתותינו.
השינויים המהותיים מאוד בסגנון ר' זאב פונים כמדומני שרק לעולם הכוללים ומהווים סוג של יציאה לעבודה לאנשים שמסיבות שונות אינם מוכנים להצטרף לתוכנית התעסוקה שמציע אגד.
----------------------------------------------------------
אם אתה מאמין שיכולים לתקן, תאמין שיכולים לקלקל. :-)

שבתי וראיתי שעדיין בהודעתי הראשונה העיקר חסר מן הספר, גם אם עוד ניתן להבין שגם לתורם ישנה אידאולוגיה ותפיסת עולם שהוא מנסה להשתמש בכספו בשביל להנחילה לרבים, הרי שכיום ישנה מגמה חמורה עוד יותר בה שיקולים מפוקפקים של כסף וכבוד מביאים יוזמות שונות ומשונות הקובעות במידה רבה את מראהו של עולם התורה. כוונתי היא לתוכניות הגרנדיוזיות להוצאת ספרים תורניים, שכל פרויקט כזה מושיב עשרות או מאות אברכים למען אותה תוכנית, למרות שמאחורי הרעיון אין ולא כלום. הדוגמא הבולטת ביותר היא פרויקט "תרי"ג מצוות" שצץ בשנים האחרונות, במוחו של יזם נמרץ עלה רעיון כלשהו שבו הוא יוכל להתרים מליוני דולרים מאנשים שונים, ולשם כך יושבים תלמידי חכמים רבים למען אותה יצירת פאר שנדמה לי שעד לרגע זה איש לא חש בחסרונה. גם הטור בהוצאתו של הרב ביטון, כמו יוזמות נוספות מבית מדרשו, לא נועדו להרבות תורה בישראל אלא למצוא פרויקט שניתן יהיה לגייס עבורו כסף.

המודל הזה איננו חדש, כבר לפני כשישים שנה הושיבו עשרות תלמידי חכמים בפרויקטים של "אוצר הפוסקים" ו"אינציקלופדיה תלמודית", לאחר מכן עשרות שנים הועסקו תלמידי חכמים רבים בההדרת ספרים תורניים ב"מוסד הרב קוק" וב"מכון ירושלים", מה לי אפוא כי אלין על "ש"ס לובלין" או "מתיבתא" ועוד מפעלים תורניים דומים? שורש הבעיה טמון לדעתי בכוונה, האם היעד הוא אותה יצירה תורנית הנחוצה לדעתו של מאן דהו והוא מגייס תלמידי חכמים לשם כך, או שמטרתו היא ייזום מפעל כלכלי שכבוד וכסף מונחים בצידו והיצירה התורנית איננה אלא תירוץ עבור ה"ביזנס " שלו? לצערי אני חושד את המפעלים שהזכרתי שהם משתייכים למודל השני ואכמ"ל בסיבות שהביאוני לחשוב כך.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

יש שני צדדים למטבע של התורם.


א. הצד של הנותן - הגבירים והשנוררעס

ב. הצד של המקבל - ובמקרה שלנו הבחורים, האברכים, ראשי הישיבות והכוללים.

.

הצד של הנותן - קשה לדרוש מהנותן שלא יתערב כאשר אחת מהסיבות לתרומותיו היא האמונה בדרך. לכן טבעי שהוא ינסה להתערב ולהשפיע לדרך שבה הוא מאמין ולכן הוא פותח את כיסו. לפעמים התורם מחפש בתרומותו גם שלטון כזה או אחר כדוגמת מוסדות החניוך של לבייב שהוא נשיאם בפועל או רשת הכוללים שהיתה לאלישיוב.

הצד של המקבל - צריך לפצל את הדיון למקבלי המלגות ולמקבלי השטעלעס.

מקבלי המלגות, חלקם או רעבים ללחם או פועלים מחוסר אמונה בדרך כלשהי אלא מלחץ חברתי. לכן, קשה לעצור את בעל המאה שלא יהיה בעל הדעה.

לעומת זאת ראשי הישיבות והכוללים, מהם יש ציפיות קצת יותר גדולות. אפילו אם הם בלחץ כספי כזה או אחר, היינו מצפים מהם לערכים עצמאים ולפחות התפבטלות כלפי בעלי המאה. יתכן שלחלקם הגדול אין כל כך ערכים פרט ללחצים חברתיים, ולכן קל להם להסכים לבעלי המאה.


השאלה היותר מעניינת שלוחה למנהיגי הדור, איך הם רואים את פעילויות בעלי המאה בקרב בני הישיבות והכוללים? האם הם חושבים כי זו דרך רעה אבל הם לא מוצאים צורך להילחם בה או שמא הם סוברים כי מטרת פרנסת אברכים ובעלי השטעלעס שקל מצדיקה את הדרך?

ב.צ.כ.
מעולם לא הפריעו לנו האינטרסים של התמכין דאורייתא (הבעיה נפתרה באופן סופי כשהתקבלה החלטה שכספיהם ילכו לשימון צירי העגלה ולא למשכורות ראשי הישיבות...), "לא לכם ולנו לבנות בית לאלוקינו" אינו מהווה טיעון מחוץ לעולמות מסוימים מאוד בתוככי הציבור החרדי.
האם מאן דהו ניסה לבדוק את כשרות מניעיהם של חלק מראשי הישיבות עצמם?.........

אם בעבודה על הטור החדש ודומיו (שאכן מהווים תעסוקה יזומה בסגנון הרוסי הישן והטוב) בסופו של דבר האברך לומד טור במקום לקרא הארי פוטר הרי שלכאורה קיימת הצדקה לצורת החשיבה הזאת.

ובמה עדיפה דעת הבעלי בתים שלנו?

_________________

oolloo

אם אמנם הברירה שעומדת בפנינו היא לימוד הטור או קריאת הארי פוטר, גם אני הייתי מצדד בלימוד הטור. משום מה אני דווקא סבור שמדובר בלימוד טור באופן שרירותי, גם בהלכות שמעולם לא עסק בהם אותו אברך, על חשבון לימוד מסודר המכוון להתקדמותו של האדם עצמו. מלבד הבעיה שהעבודה על הספרים התורניים פוגעת בהתקדמותם האישית של הלומדים, הבנתי שהיא גם פוגעת באיכות הספרים התורניים המוגשים לפנינו. הערות על הדף אינם סחורה עוברת לסוחר שניתן לדרוש אותה במשקל במידה ובמשורה, אבל זה בדיוק מה שנעשה בטור השלם ובמקומות נוספים. הבנתם של התורמים מסתכמת בעובי הספר ובצבע הכריכה, מה שפוגם כמובן באיכות לטובת הכמות. ההבדל שציינתי בנוגע לכוונות משפיע על כך ישירות, מי שמעוניין באיכות משלם לפי ההשקעה [מספר השעות] ומי שמחפש כמות משלם לפי התוצאות [מספר הדפים], כמובן שההעדפה כאן היא למהיר ולשיטחי על פני האיטי והמעמיק.

יתכן אמנם שבטווח הקצר התועלת רבה על הנזק, שכן מדובר אולי בתורמים שללא האפשרות לקבוע את היעד של תרומתם לא היו נותנים כלל. מסתבר למשל שרננערט לא היה נותן תרומה לאברכים אלמלא הפרויקט של תרי"ג מצוות, וכמוהו זאב וולפסון ואלי אורן לא היו מוזילים מכספם לאברכים ללא ה"קירוב", אבל לטווח הארוך יתכן בהחלט שהתוצאה תהיה הפוכה, שכן גם תורמים אחרים יכולים לקבל את החשק לתרום לדבר מה "ייחודי" ולא לתרום באופן סתמי לישיבות ולכוללים.

בעלבעמיו

הטענה שלי איננה על כך שהגבירים הם "בעלי בתים" ודעתם איננה חשובה, יתכן שדווקא נקודת המבט של מי שמצוי מבחוץ יכולה להיות טובה יותר. אני באתי להצביע על כך שהתלות הכלכלית בגורמים חיצוניים, עלולה בסופו של דבר להביא לכך שצביון של המוסדות התורניים יוכתב מהגורמים הממנים, זו לא נראית לי תוצאה חיובית גם אם המממנים הם תלמידי חכמים בסדר גודל נדיר. אני סבור ששום מוסד אקדמי לא יתן לתורם להכתיב למוסד שיטת לימוד או מחקר, גם אם מדובר בפרופסור בעל שם. גם מפעל ליצור לא ישנה בקלות את סדרי העבודה והיצור שלו, רק מחמת הרצון של מאן דהו להשקיע בו כסף רב גם אם יהיה זה בעל הבנה בתחום.

כבר כתבתי בעבר, שכיום הגרי"ס לא היה נדרש למאמץ כה רב להכניס את לימוד המוסר לישיבות, הוא פשוט היה זקוק למצוא תורם גדול שיתגמל את מי שילמד מוסר ובבת אחת היו כל הישיבות הופכות ל"מוסרניקיות", הבעיה הייתה אם המתנגדים היו מוצאים תורם גדול יותר עבור מי שלא ילמד מוסר.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

ב.צ.כ.
דווקא מפני שאני מסכים איתך שהלימוד הינו בלתי איכותי בעליל השוותי זאת לחלופת הארי פוטר. אני מכיר בודדים שמטבעם לומדים בצורה איכותית וממילא גם עבודתם איכותית ובאמת כל השאר... הם כל השאר.

פגיעה בהתקדמות אישית אפשרית בהנתן יעד,.......... להרחיב?

תמיד היה יותר קל בצורה משמעותית לאסוף לבניין עם שלט מאשר למזון שמתעכל ונמוג, פרויקטים תמיד היוו גורם משיכה ודווקא זה שהתורמים מתחילים להתיחס לתרומתם כעסק ולוקחים עליה אחריות אישית מהווה אולי גם גורם חיובי לטווח ארוך, וודאי שמנקודת המבט שלך, לא? עצם החשיבה על תפוקה כפרמטר...

המבט שלי נובע גם מהנחה מסוימת שיש בה המון יוצאי דופן, ועדיין...
היום המנהלים של הדור אינם אילו שמוכנים גדולי הדור שאינם אנשי מעש אלא עסקנים, מה שהיה מכונה פעם "ראש הקהל" ושאר שמות. אפשר לצחוק עליהם ולומר שהם נהגים, טייחים ובנאים אך בסופו של דבר עניינם בכך שהם אנשי מעש. הבעיתיות בשליטתם היא שבהרבה מקרים, הם צמחו מתוך הציבור החרדי וממילא פתחו ציניות כלפי כל דבר שריח קדושה נודף ממנו. כך הם התקדמו בחיים והדבר הוכיח את עצמו. התוצאה היא שבחלק גדול מהמקרים המטרה היחידה שלהם היא פיתוח האגו האישי ונגזריו.
דווקא כשאנחנו לוקחים גביר שמצד אחד "עסוקין בישובו של עולם" ויודע בטיב משא ומתן, יצירה ובניין ומצד שני כבר הביא דברים אילו לידי ביטוי כך שהאגו הגיע לפחות במידת מה לידי השקטה הרי לכאורה הגענו למצב האופטימאלי ביותר שניתן להגיע אליו.

בארץ ובעולם גם אנו שומעים יותר ויותר על עשירים ששבעו ברמה זו או אחרת ופנו בסוף הקריירה שלהם לתרום מזמנם, הידע שצברו ושאר מעלותיהם המוכחות במידה זו או אחרת לטובת הציבור.  כך מנסה לעשות ידוען חדש בארצינו אך בארה"ב הדבר כבר הוכח כעובד (ע"ע ניויורק).
הוי אומר, הרעיון להפריט את ההנהגה מרבותינו מאורי הדור לידי קבוצת אנשי עסקים מצליחים אינו כה מפחיד אותי.

אני מעדיף אנשים שהוכיחו את עצמם מאשר אנשים שיתד החליט שהם לא יכולים להיות מסוכנים לו ולפיכך אפשר לגדלם...

ooloo
רעיון מעניין אם כי קשה לי להסכים להפרטת התורה.

אני מניח שבכל מקרה ירשו לך להניח תפילין...
השאלה היא רק מי יוביל, הנהג או זה שנוהגים אחרים בשבילו.

כשנדבנים מעדיפים להחזיק תורה באמצעות ארגון פרטי משלהם הם בעצם מביעים אי-אימון במוסדות הקיימים.
יתכן שזה לא רק שהם חושבים שהכסף הולך למשכורות מנופחים אלא חלק מהם חושבים שהישיבות והכוללים הם כבר לא המקום האולטימטיבי לתורה.
ר' דוד הופשטטר למשל חושב (ע"פ מעשיו) שיותר חשוב להשקיע את כספו בדירבון בע"ב ללימוד. הוא גם כנראה חושב שאברכים לא באמת לומדים ברצינות וכדאי ליצור להם מסגרת כלשהיא עם מבחנים כדי שילמדו משהו.

ואם כבר מדברים על בעל המאה
לפעמים אני רואה אנשים שמפורסמים בקופת שרצים שתולה מאחריהם (קבלנים שהתמחו בהונאת לקוחות תמימים, אנשים שעשו בעבר כל תועבה וכדו') והנה הם מתקבלים בכבוד ויקר בביתם של גדולי ישראל ותמנותיהם מתפרסמות תחת כל עיתון רענן.
מה לעשות, בעל המאה הוא בעל הדעה

י_ארצי, או, ליתר דיוק, אם להשתמש במילים של יוליוס קיסר: לכסף אין ריח...

כל הכותבים הנכבדים התיחסו לנושא מצד "התורמים" ,ולא מצד המקבלים. אני מנסה לחשוב
על הנושא מצד המקבלים--א)האם באמת כולם" נפשם חשקה בתורה?" אנו יודעים שחלק לא
מבוטל מהם הם בבחינת "תינוקות שנישבו" מבחינה חיובית. הם שם כי הם שם. הסיבות רבות
ומגוונות--ראה פ'יא ממסילת ישרים--על תירוצי העצלן.המעטים אשר ה' קורא--הם ילמדו ולמדו
בעבר גם מתוך הדחק--בלי קשר לגיוס או לחוק טל או לתורמים--לכן היתר מוכנים לקבל בשמחה ובששון כל עזרה כספית שתעזור להם במצוקותיהם,ב)לא כל הלומדים תורה הם באיכות גבוהה
חלקם יכולים ללמוד דף גמרא עם ניקוד וחלקם בלי, לחלקם יספיק פרק משניות,
לכן יעמדו על הברכה כל התורמים ללימוד תורה מכל סוג שהוא גם הלומדים וגם התורמים.
כולנו מכירים את הגמרא בברכות על התנא ש"סינן" תלמידים--ואח'כ כשנפתחו השערים נוספו
70/700 ספסלים.
שאלה מהותית היא אם הציבור צריך ומחויב לתמוך בכל מי' שבא לו'--בלי קשר לרצינותו ויכולותיו
אבל כל זמן שאנשים פרטיים מוכנים לתרום תבוא עליהם ברכה--ולכן מברכים אותם אחרי
קריאת התורה בשבת וחג.

"תינוקות שנישבו" מבחינה חיובית?
מה חיובי בזה?