כנס בינלאומי לכבוד פרופ' מנחם פרידמן

כידוע, אנו מקפידים שלא להפוך את הפורום ללוח מודעות, על כן ברור שכוונת פותח האשכול היתה לעורר דיון.

מה דעתכם על מפעל חייו של פרופ' פרידמן, ההגדרה 'חברת הלומדים' במובן של חברה שלמה העוסקת אך ורק בלימוד תורה ולא בהבלי העולם.
האם זה אכן נכון שכך הם פני הדברים?
האם זוהי דרך חיים ראויה?
האם זה יפה לחשוף את זה לעין כל והאם זה גרם נזק או תועלת?
האם אתם מרגישים פגועים ממחקרו של הפרופ' או שאהבתם למצוא את עצמכם כאובייקט מחקר?

אם כבר,
שווה מבט מאמרו של בחור חביב בשם אהרן רוז, שהתפרסם בתכלת סתיו התשס"ז עמ' 34-61. יש שם הערות מענינות בהתייחס ל"פועלו" של של פרופ' פרידמן הנ"ל.
YMY זו גם אינה פרסומת לעיתון מכיון שכמדומני שניתן לקרא את המאמרים כולם באתר האינטרנט שלהם. :-)

oolloo ,

קישור למאמר מלווה בדיון עליו , ראה כאן:

http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2041469

_________________

בהמשך להודעה הפותחת את האשכול :

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=864677&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0

_________________

1) קשה לי להבין את אי הנעימות שאלו ואחרים חשים מעצם היותם מושא מחקר. למרות ההשוואה הבהחלט נמנעת לעכברי מעבדה, הרי שככל תופעה ומגמה חברתית היא צריכה לימוד ואין לעשות לה פרוטקציות. אפשר לפתור או לעמעם את הבעיה בעזרת טרמינולוגיה. וע''כ במקום ''חוקר החרדים'' ניתן לומר ''חוקר הגות חרדית'' או ''חוקרת מגמות השכלה כללית בקרב נשים חרדיות'' ועוד כהנה וכהנה על דרך הדמיון, שמעמעמת את האסוסיאציה של חוקרי עכברושים.

2) למרות תובנותיו המעניינות של פרופ' פרידמן שא''א לדחות אותן לאחר יד, הם לוקות בבעייתיות מסויימת. הראשונה והעיקרית נוגעת לפרדיגמת ''חברת הלומדים'' ומיקומה המרכזי במחקריו של פרידמן כגורם המכונן של החרדיות, כמו ההתמקדות בתבניות תגובה פוליטיות,  תוך התעלמות מהרובד הבסיסי והמכונן של החרדיות כתבנית תגובה תרבותית וכמכוננת זהות נבדלת, ''שחברת הלומדים' מהווה מעליו  רובד נוסף משפיע ומעצב,אם כי לא מכונן. 

3) בעייתיות שניה העולה מכתבי פרידמן היא חוסר עדכנותו, והתבססות יתר על עיתונות ופרסומים פוליטים חרדים ישראלים. אין כאן בעיה של עיבוד מידע כמו בעיה של חוסר מידע.  מי שלא מכיר חרדים בפרת' אוסטרליה, מי שלא מכיר חרדים פנאטים הלומדים לתוארים מתקדמים במדעי הרוח והחברה באוניברסיטת ייל, מי שלא מכיר את חרדי אירופה שאוכלים מזון לא כשר ושאר מיני עבירות הלכתיות וחרדיות, מי שלא מכיר עצכחניקים כופרים, ושאר קבוצות חרדים שוליות, ואינו קורא את פרסומיהם שלא יתיימר להבין את תופעת החרדיות בהקשרה הרחב. עם כל הכבוד ליישוב הישן ולדוקטרינות מבית מדרשו של החזו'א החרדיות הייתה מתפתחת גם בלעדיהם.  תרומתם של אלו לחרדיות כתופעה גלובלית, החורגת מבני ברק וירושלים,  מסתכמת בעיקר בעיצוב סמלים.  בעוד שניתן למקד מחקר בהיבט זה או אחר של החרדיות,  מורשתו של פרופ' פרידמן כאב המייסד של מדע החרדולוגיה, הנחילה לרוב רובם של החרדולוגים המודרנים  את הכשלים המצויים במחקריו שמתאפיינים ברדוקציה של תופעת החרדיות למדד זה או אחר, ובהתמקדות אובססבית בסיפטומים. 

_________________

ואם נרצה לתמצת את כל מאמרך במשפט אחד הרי הוא:
ונהי בעיני פרידמן כעכברי מעבדה וכן היינו בעינינו.

אתה שרטנת על רטינות החשים כעכברי מעבדה, ביארת הדק היטב את התתחושה והסיבות לה כפי שלא יכולתי לבאר.

איני חש רע בכך שאנחנו מושאים לאנתרפלוגיה. אך יש חוקרים חרדים מבפנים שעולים עליו עשרת מונים. ובלי להיות סוכריני מדי, אך גם מאמריו של סיינפלד כאן ברשת עמוקים לאין ערוך מאשר מאמריו של פרידמן.

אך יש כאן וויכוח עקרוני (שפעם התווכחתי על כך עם אבי רבציקי), באם החוקר מבחוץ אכן יודע היטב את מושא מחקרו מאשר העכבר מבפנים. לפועל באם העכבר הינו עכבר מודע הוא שם לב על כמה חורים יש בגבינה של מחקרו שהחוקר כלל לא שם לב כך כלל. כמובן האקדמיה הרשמית לא יכולה להודות בכך, הם מביאים הוכחות ממחקרים גדולים שנעשו בידי זרים דוקא שאף יכולים לטעון לאוייבקטיביות. אך המציאות היא כאשר מושא המחקר אני שם לב כמה הם לא קלעו למטרה זהו כמה זריקת פצצה בלתי חכמה שמפציץ את הבנין עם האזרחים. עובדה היא שתרביות החרדיות ובכלל הלא מודרניות הם קהילות מאד ביזנטניות, ובלתי שקיפות המנגנון החיצוני בדרך כלל אינו המגננון האמיתי. מאד קשה לדעת מי באמת מנווט מאחורי הקלעים ומי מנווט את המנווט, אפילו כאשר אתה שייך לחצר ואינך מכיר היטב את נבכי החצר תתקשה לדעת מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים.

אני שאני חרדי מלידה ואני מכיר מבםני ומבפנים כמה חצרות הן שנולדתי לתוכה והן ש"הגרתי" ויש לשם ויש לי חוש טבעי לניתוח חברה, הרי מעולם לא אתיימר לנתח באורח מוחלט חברה שלא נולדתי לתוכה ושלא שהיתי כמה ירחי עיבור בבטן החברה המיוחדת ההיא. למשל מעולם לא אעיז לכתוב משהו אלא מתוך היסוס רב ומתוך סימני שאלה על החברה הליטאית למשל, למרות שאני חוקר אותה שנים רבות אך לעולם אני חש שמכיון שלא למדתי וחייתי בישיבות הליטאיות הרי הדמיות מאחורי הדמיות האמיתית נעלמות. כמה קשה לדעתי מהו המשקל של כותבי ההשקפה (כמו עיתון יתד ודיוטש) של דוחקי הרבנים כמו מוטקה בלוי, של ר' מרדכי גרוס, או שאר דמיות עלומות לחלוטין ורק מי שמכיר את מה שמתרחש מתחת ללפני השטח ראוי לקבוע את דברו. רוב החוקרים אינם כאלו.

נכון, יש בעי' שבדרך כלל החרדים באופן כללי אינם מודעים כלל לתחום של ניתוח חברה ואופי וממילא הרי חסרים להם הכלים להשתמש במידע שלהם, אך אין זאת אומרת שאכן לחוקרים שיש להם הכלים, יש להם הניתוח הנכו.

הרי אדם קרוב לחברתו ולעדתו, ולכן אדבר מעינים חבדיות. קשה לי להבין את האובסיסיביה של פרידמן לסיפורים רכילתיים על אח הרבי שהתפקר ועל אח שהשתגע, האם בעובדות רכילתיים אלו הוא פצח את סוד של חב"ד דהאידנא עם המשיחיות, עם השליחיות, עם כל שאר סממניה? שנים שכבר עובד על ספר שכל פעם שמראיינים אותו מדבר על שתי עובדות אלו? קשה לי לדעת את התועלות המחקרית כאשר טוען שלרבי ולרב סולובייציק לא הי' שום היכרות בברלין (דבר שמבחינה מדעית ועובדתית ומסמכית אינו נכון בעליל), ואם כן ואם לא? מדובר במשהו איזוטרי מאד למערכת החבדית הכללית.

ויש עוד להאריך בזה, וגם על החרדיות בארצות הברית שהחוקרים מגלים בכך בורות משוועת.

_________________

אתנחתא
הדיון שאתה מעלה הוא יסודי וכמדומני שנלמד בכל קורס אוניברסיטאי בסיסי לגבי שיטות מחקר. קשה לקבל כי אנשי מחקר דגולים לא מודעים אליו. אני מניח רק שהויכוח הוא איזה חסרון מהותי פחות, האם העורון העצמי או חוסר היכולת לגעת בממשק הפנימי של העובדות.

עצם העובדה שהציבור החרדי הינו מושא למחקר, איננו אמור לדעתי להפריע לאף אחד. המחקר הסוציולגי והאנתרופלוגי מקיף היום כל חברה וקבוצה אפשרית, ואין בכך שום חידוש שגם הקהילה החרדית בישראל מושכת את תשומת ליבם של החוקרים. השאלה המעניינת מבחינתי היא עד כמה עשויים מחקרים כאלו ואחרים הנערכים על הציבור החרדי להשפיע על המתרחש בו? כל עוד מדובר אך ורק בצפיה מן הצד ובתיאור המצב הנתון והמגמות כפי שהן נראות לעינו של החוקר ללא השלכה ישירה או עקיפה על העתיד, אינני רואה במחקרים אלו עניין רב.

החברה החרדית משכה את תשומת לב העולם שמחוצה לה לאורך כל השנים, החידוש של פרידמן היה בכך שהוא הכניס זאת לעולם המחקרי. בעקבותיו נכתבו עבודות רבות על היבטים שונים בציבור החרדי, כשבספרו החדש של קימי קפלן "בסוד שיח חרדי" בהוצאת מרכז זלמן שזר ישנה רשימה ביבליוגרפית של למעלה מ-500 עבודות על בציבור החרדי. מלבד הפן המחקרי, בכל העיתונים ורשתות התקשורת ישנם כיום כתבים המסקרים את המתרחש בציבור החרדי, כמו אבישי בן חיים, שחר אילן, תמר רותם [האמורים גם הם להשתתף ביום העיון] ואחרים.

כיצד מתייחסים החרדים לנכתב ולנאמר אודותם? נדמה לי שרוב החרדים אינם נחשפים כלל לחומר זה, אולם גם אלו הנתקלים בו יגיבו בדרך כלל באדישות או בזלזול, יש שיראו בנאמר דברים פשוטים וידועים ויש שיבקרו וימצאו את הטעויות ואי ההבנה של הכותב בנושאים כאלו ואחרים, נדמה לי שמעטים הם החרדים שאמנם יקבלו נקודת מבט חדשה על הקהילה בה הם חיים בעקבות קריאת מחקרים אלו.

הביקורת שנכתבה כאן אודות חוסר היכולת של אדם מבחוץ להבין את החברה החרדית לאשורה היא אכן מוצדקת, וכפי שנטען כאן היא נכונה בכל מחקר שנערך על קבוצה כלשהי על ידי אדם מבחוץ. בעיה דומה קיימת בכל מחקר היסטורי, שכן ההיסטוריון תמיד ניזון ממקורות חלקיים וטקסטואליים שאינם מסוגלים להעביר את כל המידע הרלוונטי. למרות זאת, יש למבט של העומד מבחוץ תרומה ייחודית משלו. אני סבור שהאדם החרדי המנסה להיכנס ולהבין את נקודת המבט של הכותב החיצוני, מקבל בהחלט תובנות חדשות ופרספקטיבה רחבה שמאפשרת לו להבין טוב יותר את הקהילה בה הוא חי בהיבט של העם היהודי, של מדינת ישראל ושל הרצף ההיסטורי.

ספרו הראשון של מנחם פרידמן שהגיע לידי לפני כארבע שנים היה "חברה במשבר לגיטימציה" אודות הישוב הישן בירושלים, ספר זה תרם לי מבט חדש לחלוטין על המתרחש בקהילה הליטאית-החרדית בה אני חי. דווקא היכולת להתבונן על ההיסטוריה של קהילה זו והמשברים שפקדו אותה, איפשרה לי לערוך אחר כך את ההקבלה המתבקשת לימינו אנו. בשלב מאוחר יותר קראתי גם את ספרו "החברה החרדית", אשר עבורי באופן אישי לא ראיתי בו חידושים גדולים.

טענתו של סיינפלד כי פרידמן מתעלם מקבוצות שונות בקהילה החרדית ולכן הוא חוטא להבנה של ההקשר הכללי של החרדיות היא נכונה, אבל למרות זאת אני חושב שבכל הנוגע לקבוצה הליטאית שכפי הנראה גם סיינפלד לא יחלוק על הדומיננטיות שלה בקהילה החרדית בעשרות השנים האחרונות, הוא נותן תיאור די נכון של המציאות. לציבור הליטאי נודעת השפעה עצומה הן על חינוכו מחדש של הדור הצעיר החרדי בעולם הישיבות הליטאי, של ילדי יוצאי גרמניה, הונגריה ופולין, חלב, מרוקו ועירק, והן בסיפוח קבוצות חדשות לחרדיות כמו דתיים-לאומיים בוגרי ישיבות תיכוניות [עם צוות חרדי], ספרדים מעיירות הפיתוח [שלמדו ב"חינוך העצמאי"], ובעלי תשובה [באמצעות ארגונים שונים בתנועת התשובה כמו אל המקורות, ערכים, אור שמח, נתיבות עולם ועוד].

באשר להתייחסות האישית והביקורתית של פרידמן כלפי נשואי מחקרו, אני סבור שברוב המקרים יכול הקורא הנבון להבדיל בין עובדות וממצאים לבין עמדות אישיות. האם ניתן לדרוש מאדם להיות אובייקטבי לחלוטין? ברור שהערכות בנוגע לעתיד מושפעות תמיד ממאוויים אישיים. [גם מיימוני רוצה לחשוב שבעוד 100 שנה איש לא יאמין בתורת הקבלה]

אולי מדעיות דורשת רק מרצים אקדמאיים,
אבל איך יתכן לדבר על חרדיות ללא הבאת חרדי, ויהי חרדי מחמד (על משקל ביטויו של אורי אורבך), למושבים המכובדים (פרט לפאנל שבערב). האם אין חרדי שיכול להסביר לא פחות טוב מהמרצים המכובדים מה חושבים החרדים? האם הם מושא למחקר זואולוגי?

_________________

איני מסכים שכן קשה עד מאוד לאתר חרדי מהסוג שמוכן לדבר על כך בפומבי, ושהינו בעל מודעות רטרוספקטיבית ורפליקטיבית.

מבחינת רובם מדובר באידיאולוגיה חקוקה באבן ולא בתהליכים.


וכבר אמרנו שחרדיות מודעת אינה חרדיות.

רב סינפלד

אני מסכים עם בעל בעמיו, לא נדרש כאן מרצה שיחשב חרדי בעיני יתד נאמן. רצוי לשמוע אדם שגדל בתוך החממה החרדית, לפחות לצד אותם חוקרים אובייקטיביים שלא טעמו טעם תפילה באיצקוביץ'/זכרון מוישה.
אלא אם כן הם חפשו ולא מצאו דמות של יליד חרדי שיסכים להופיע על הבמה, קשה לי להאמין, אני הייתי יודע על מי להמליץ ונראה לי שגם אתה.