אין לי אחות - הרהורים בעקבות מעמד מביש

נקעה נפשי, הייתי רוצה לברוח אבל אין לאן.

[הקש ששבר וכו' http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=677995].

כיוון שפורום זה הינו מקום דיון ולא בימת הצהרות אציע מתווה לדיון.

 חברי פורום זה שותפים במידת מה לאמונה/תקווה שהעיוותים שבחברתנו ניתנים לתיקון, על אף שאני מאד מפקפק באמונה זו אקבל אותה כהנחת יסוד לדיון.

השאלה למה אנו מגדירים עצמנו כחרדים נשאלה לא פעם, אני משער שמעבר לחברה שונה מזו שהורגלנו אליה קשה עד בלתי אפשרי, לא כל אחד מסוגל להיות "גר" בחברה שונה, ושינוי הקודים החברתיים כדי להשתלב בחברה שונה, מכביד על הכבוד העצמי, מצריך אנרגיה רבה ובדרך כלל לא מצליח לגמרי. ככל ששיקולים אלו נראים לא מהותיים וטפלים, הם קובעים לנו את זהותנו העצמית כך שבמעבר לחברה אחרת בהכרח "לא נהיה עצמנו" או לפחות  נרגיש כך.

מנסיוני המועט בסוגיה זו אני יכול להוסיף את הידוע, בכל חברה קיימים עיוותים אולם עיוותים שלא הורגלת בהם בלתי נסלחים (לדעתי בצדק), לכן לא די בזה שהדשא של השני ירוק יותר, עליו להיות ללא רבב.

לאור זאת אני מאד מבין ומעריך את מאמצם הסיזיפי של חברי הפורום הנכבדים לשנות את פני הדברים מבפנים (כמאמר הקלישאה השדופה).

במה דברים אמורים? בסוגיות כמו יציאה לעבודה, רכישת מקצוע, בעיית הדירות ושאר בעיות מעין אלו. כאן ניתן לשחק, להיות "בפנים" ולנסות לתקן.



אולם אני לא מבין איך אדם הגון רשאי להשתייך (ולו בהגדרה עצמית בלבד) לחברה מושחתת, מפלה ומבזה, חברה המשמרת ומקדשת בשם התורה דירוג מעמדות משפיל, חברה הרואה ערך בהיטמטמות.

כאן לא ניתן להתחמק מאמירה ברורה וחדה. אמרו עתה ברור, האם אנחנו חולקים את אותה התורה עם בית דינו של הרב גרוס? היש מכנה משותף בינינו ובין מערכת החינוך החרדית על עומק אכזריותה?

את השפה אי אפשר ללכלך. יש שמות למעשים, לא ניתן להחליף רשע (ריש סגולה) מובהק ב"שמירה על המערכת", דיין שאינו הגון בדיין הטועה בשיקול הדעת או את "והרועים פשעו בי" בהסבר סוציולוגי מלומד.



מוכרים דברי הרמב"ם על החובה לברוח מחברה מושחתת ואפילו עד המדבר אמרו אתם מהו הגבול? עד איזה עומק של רפש ניתן עדיין להיות בפנים ולנסות לתקן? מהו הגבול? מתי ניתן לנקוט גישה סלחנית החיונית לבא לתקן ולהשפיע ומתי סלחנות זו הופכת לטשטוש ערכי ובריחה מנקיטת עמדה מתבקשת?



מבחינתי העניין מסור ללב אבל רצוי לא לשכוח לשאול ולהיוועץ בו. התבוננו בבקשה בסוגיית הסמינרים, בלכלוך התורה על ידי הפוליטיקה או למצער כנסו לפורום הסמוך ושאלו את עצמכם האם ניתן לחיות בסחי שכזה?


שונתה הכותרת

כידוע לכל באי שער הפורום, אני לא עונה על ההגדרה הסוציולגית של חרדי, ובתור אחד שאינו כזה ואינו חייב להגן על כל המערכת, אני חייב להודות שיש בה דברים טובים שאי אפשר לזלזל בהם.
אנחנו חיים בעיסקאות חבילה, לטוב ולמוטב.

_________________

ראיתי את הסרט, קראתי את האשכולות, והתביישתי שאני נקרא חרדי.

אין לי שום ספק בעולם, שבבתי הדין בירושלים, שעושים חליצה ברבע שעה-עשרים דקות (לעומת חמישים דקות כאן), גם מקפידים על כל הסעיף-קטנ'ס בסדר הגט למהר"ם (משם לקוחות תשעים-וחמש אחוז מהחומרות). נכון, כתוב שהחליצה צריכה להיות בגובה של עיר, אבל איפה כתוב שהרב צריך לבדוק את הרגל של היבם מחציצה לעיני כל ישראל? כל בר דעת מבין שאפשר להכין הכל, להכין את היבם והיבמה מראש עם כל הפיצ'יפקעס, ולהכניס אנשים בשעת מעשה לחמש דקות. איפה האנושיות? אין כאן יבם ויבמה, יש כאן זוג סטטיסטים בהצגה שר' מרדכי גרוס עושה ללומדי הדף היומי.

כל הטקס צריך להתנהל לפי הכללים. אז מה אם כתוב בשו"ע שאפילו אם לא ירקה החליצה כשרה. נטרטר אותה רבע שעה עד שתירק לפי כללי הטקס.

ומה העיקר?  שר' מרדכי גרוס גנב את ההצגה לכל הבי"ד בעולם. הוא היחיד שעשה חליצה מהודרת ללומדי הדף היומי...

וכבר כתב מישהו בבח"ח שבסיום מסכת יבמות אולי רח"ד קובלסקי יעשה חליצה בבנייני האומה עם הרב אלישיב.

_________________

גם אני נמנעתי מלהגיב בשני הפורומים האחרים על הפרשה המבישה, תודה לאבישי על ההזדמנות.

אבישי

אני מזדהה עם כל מילה שלך. אכן מכבסת מילים לא תועיל כאן, יש כאן רקבון מהותי, והאיום הוא ש'הם' לא יבינו מה אתה רוצה, הם הלא קיימו מצוה בהידור, אתה סתם משכיל (מלעייל כמובן).
זוהי מגמה המכונה אצל ה'מלומדים' טפו, בשם 'טקסטואליזציה', לאמור: קידוש הטקסט ורק הטקסט.
מה לנו רגשות של פלוני או בזיונות של אלמונית, יש לך סעיף קטן להציע? אם לא כלך לך מבית המדרש. נורמות ושיקול דעת חיצוני מאן דכר שמייהו.

את המגמה הזו מייצגים נאמנה כמה אנשי הלכה שלא כעת הקריזה לפורטם. אך בצער רב אני חלוק על לומד מכל אדם (גם ממני?!) מכל וכל.
הרב גרוס הוא תסמין בסגנון 'טעמי המנהגים'. כל שבא בדפוס הדפוס מקדשו. הלכה למשה מסיני וסגולות מרוקו נכרכים בכריכה אחת. את השכל היו שמים בגניזה, אך כיון שלא כתוב כך בהלכה שמו אותו באשפה.

למרבה הצער והבושה, לא חסידים חסרי זהות הם בני קהילותיו של הרב גרוס. בוגרי פוניבז' ותפרח הם. עמוד בתור לאחד מבתי ההוראה שבראשותו ובראשות תלמידיו ותלמידי תלמידיו, ותווכח כי זוהי מו"צות  להמונים.

האיש משלב הלכה בקבלה וקבלה בקלבסה. אין כל הבחנה וביקורת משום שאין את הכלי עמו אמורים לערוך את אלו. אם אין ... הבדלה מניין.

יצא לכם פעם לראות את שני כרכי האנציקלופדיה המזעזעת כל נפש נקיה 'אום אני חומה'?

לכו ושאלו את בית המדרש הזה מה זה העיסוק המטורף הזה בהלכות צניעות ותתקלו בהרמת גבה, 'מה? זה הלכה!'

חוסר החיבור לחיים ממשיים מגיעה למצבים של 'כל האומר אין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו'.

אילו כוחי עימי הייתי אוזר מתני בשלשלאות ברזל ומחזר על פתחי ברי דעת הנותרים להראותם איך עשו תורה פלסתר.

כמאיר, התאפקתי לא להגיב בח"ח ואכן תודה על ההזדמנות להביע זעזוע.

שלא כמאיר, אינני יודע להתבטא בצורה בהירה וממצה כמותו ולפיכך אני יכול רק להזדהות עם הקבס שהוא חש בהשפלת התורה על ידי אחד שאמור להיות מנושאי דברה.

ברור שמקרה כזה יכול לקרוא רק על רקע כבד של קידוש המעשה והעלתו על נס, תוך התעלמות בוטה מסעיפי אנושיות בסיסיים והמרתם בסעיפי מנהגים וחמורות על חשבון האחר.

אבל הדבר המרכזי הבולט כאן הוא, חוסר רגישותו של הרב גרוס.
איני מכיר את האיש, ואיני יודע כמה נפשו רגישה ומבינה את תחושות הזולת, כך שלדברים יכולים להיות שני פנים.
האחד: שמדובר באדם אטום מבחינה רגשית, ואינו יודע אלא הלכה ודיקדוקי הלכה מה הם, ולכך הגיע לאן שהגיע, "ההמון החוגג" שם כנראה סמך על כבוד קדושתו, אם זקן זה נוח לו, מה יאמרו אזובי הקיר?
לפי זה לא מדובר בתסמונת חברתית המצביעה על חברה קלוקלת שדרכיה איבדו כל כיוון, אלא על אירוע נקודתי שקרה בגלל צירוף האישים והנסיבות שהביאו לכך.

השני: שבציבור החרדי כבר מזמן שכחו מכל רגש אנושי בסיסי, וחוץ מחיפוש אחר חומרות ולימוד חומרות ודיקדוקים שונים, אין כל דבר ערכי שיכול להעסיק את החברה הזאת.
לפי זה הרב גרוס הוא רק חלק מהתסמונת של השבר הערכי שעובר על הציבור, מרוב שהעלו את חוקי התורה על נס, שכחו את הדרך ארץ שקדמה לתורה.


לי אישית ברור שמרבית הרבנים שעדיין נותרה להם טיפת מוח בקודקודם ואנושיות בלבם, לא היו נותנים לילדים להיכנס, ודאי שלא לצלם ולבייש בדרישות משונות מול קהל עולץ וחוגג, לא מרבית הרבנים לא היו נותנים יד למעשה השפלה שכזאת.

השאלה היא האם נוכל להסתפק מכך שרוב בני החברה לא יעשו תועבות?
האם עצם הלגיטימציה לקיום תועבות על ידי מעטים אינה כתם על חברה?

חברה שיש בה פושעים, גם אם הם מיעוט, החברה כולה צריכה תיקון.

מאיר


אמנם אברכים צעירים רבים כרוכים על פתחו של הרב גרוס. אבל שאל נא אנשים בעלי בינה, עוד נותרו כאלו, והם יספרו לך למה הוא לא.

אגב, על הספק בשני זוגות גרביים של 20 דנייר שמעת כבר? האם מותר ללכת בהם יחדיו, כי זה ארבעים דנייר יחד, או שזה חפצא של איסור? אתה הרי מכיר את חבריך מהישיבה, כמה מהם יקנו את זה?


אגב, אני משתדל ללמוד באמת מכל אחד. רק שלפעמים אני עושה זאת על דרך השלילה. כמבואר בחתימתי (שלא תמיד מצורפת).

_________________

מאיר
אתה צודק בהחלט. לא באתי להמעיט או לזלזל במה שטקס כזה אומר על כולנו.

הרב גרוס הוא פרי טיפוח של הציבור ולא של המימסד. במילים אחרות, הרב גרוס גדל ומתעצם למרות הממסד הליטאי שלא הכי אהב אותו. הערצה אליו בציבור הליטאי הולכת לשבור שיאים, ולמעשה הוא מפלס בעקביות את דרכו אל כסא של פוסק הדור הבא.

הסיבה להעצמותו הרבה, ראויה למחקר סוציולוגי. למרות שאיני סוציולג אני מעוניין לתת מבט על סיבת התעצמותו.

הרב גרוס בשונה מרבנים אחרים, מביא בשורה חדשה לציבור. הוא מחדיר הרבה מיסטיקה והלכות הנפלאות משכל אנוש. הוא מספק למעריציו רוחניות (במובן ההודי) המלווה בקבלה ודקדוקי מנהגים. הציבור מתלהב מהשוני שהוא מקבל, ומעשה הוא מספק להם חוסר גדול שהיה להם.

הרב גרוס משמש כאדמור ליטאי לכל דבר.  הצורה שבה הוא מתנהל גורמת לו להערכה עצומה אצל החסידים למרות היותו חסיד מושבע של הרב שך. מספר פעמים שאלתי חסידים, האם הרב גרוס ליטאי או חסיד? ע"פ רוב התשובה היתה, חסיד! לפני שבועיים התפללתי במנחה בשבת בביהכ"נ בית הלל -ויז'ניץ, יחד עכם הרב גרוס. הגבאי חסיד ויז'ניץ נתן לרב גרוס עלייה וקרא לו מורנו הרב..

התסמין הנ"ל מוכיח על משבר אידאולוגי עמוק ששרר בחברה הליטאית. כשציבור הולך בדרך שהוא לא מתקשר אליו, הוא מנסה להיתלות בעניינים רוחניים שאין לו השגה. התשדיר שמעריציו משדרים, הליטאיות נכשלה!

_________________

לומד

אז אתה מוכן להסתפק בחברה בה הפושעים הם רופסי השכל, וכל מעט בני הדעת הנותרים מגנים אותם בלבם ואולי אף צוחקים עליהם בשיחות סגורות?

אם הייתי חושב שאני משתייך לקבוצה השניה בחתימתך לא הייתי לוקח סיכון לשאול כזו שאלה

(חיים

בויז'ניץ, כמו בשאר חצרות, מורינו הרב זה חמש בלירה)

חיים ניתח מצויין. הליטאיות אכן נכשלה, והרב גרוס הוא ההוכחה והתסמין גם יחד.

ימי

ככה היה מאז ומעולם, רופסי השכל היו תמיד הרוב. ובני הדעת היו המיעוט שלא העזו אלא לגנות בליבם.

היו תקופות שהמנהיג היה חכם, ורופסי השכל הלכו בעקבותיו בדרכו, כמנהגם של רופסי שכל שלא להרהר כלל, בשום דבר. וכשרגיז רעיא על ענא, עביד להו סמיותא.

_________________

בושתי וגם נכלמתי, אבל מה זה 'אום אני חומה'?

_________________