| נשלח ב-24/7/2007 18:53 |
|
| |
"אלדד ומידד מתנבאים במחנה" -השואה ותשעה באב.
בעזהי"ת
א. "וירץ הנער ויגד למשה, ויאמר, אלדד ומידד מתנבאים במחנה. ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו, ויאמר, אדני משה כלאם".
הביא שם רש"י את דברי הגמרא בסנהדרין: "הטל עליהם צרכי צבור, והם כלים מאליהם".
ב. ובסוף ספר הקינות שאצלי, נמצא "קונטרס קינות על חורבן אלפי קהלות קדושות באירופה ויושביהם -בניהם צדיקי הדור וגדולי התורה, שנהרגו על קדושת השם בשנות הזעם תרצ"ח עד תש"ה הי"ד".
לפני הסדר של כמה קינות שנכתבו ביד גדולי ישראל, מובאים הדברים הבאים: "ע"פ גילוי דעת גדולי דורינו, נכון לומר בתשעה באב אחת מהקינות שנתחברו על חורבן אלפי ק"ק באירופה". וכו'.
ג. לפני ששים שנה עברה על בני ישראל הצרה הגדולה ביותר מאז היותם לגוי. הרי נחמה היא לומר על חורבן הבית הראשון והשני, ששפך ה' יתברך את זעמו על עצים ואבנים... והנה, לא נשפך הזעם על עצים ואבנים, אלא על בני ישראל. והלוואי היינו זוכים שם למעמד כה נשגב כצבאות ואילות השדה -שסתם בשרם מופקר ותו לא. ילאה העט ויתפרק הלב, לנסות ולתאר את אשר התחולל באותן השנים, ודיי רק בקביעה בתחילת פסקה זו, שקבעת התרעלה שהושקתה בה בתולת ישראל באותן שנים, הייתה הצרה הגדולה ביותר שחוו בני ישראל מאז היותם לגוי, כולל שיעבוד מצרים, כולל גלות עשרת השבטים, כולל חורבן הבית הראשון והשני, כולל חורבן ביתר, כולל מסעי הצלב ופרעות ת"ח ות"ט. כולל הכל.
ומה אבל ומספד עורכים על זאת?
מה קול נשמע ברמה?
"לומר קינה אחת, מתוך הקינות שנתקנו".
השמעתם כזאת?
מכנסים את הקהל לומר סדר שלם של מזמורי מספד, חלקם הגדול בשפה שאינה מובנת ( ומתוך זאת הצער העיקרי שמתעורר מהאמירה הוא בשל הטורח ולא בשל התוכן), והכל עוסק במראות מחשבותיהם של בני הדורות שלא ראו לא את חורבן הבית ולא את חורבן ביתר, ומתוך חזיונותיהם כותבים בלשון שיר, דברי מספד וצער.
וכל זאת, כשנמצאת כאן איתנו, טרי מאוד, מתועד היטב בתמונות וסיפורי אמת, הצרה הנוראה ביותר שעברה על העם היהודי מאז ומעולם, צרה שלעומתה מסעי הצלב נראים כהתרחשות מקומית זמנית, וחורבן הבית (למעט ההיבט הרוחני של הדברים) כסכסוך פוליטי שגלש לאלימות.
ד. ושמא, כי אין עלי צרכי צבור לכלות את רוחי מאליה, לחשב חשבונות על גודל האחריות ולהיכן יכולים להוביל השינויים, ואיפה מצאת מראה מקום לתקנות כגון אלו, ו"חדש אסור מהתורה", שמא בגלל זאת, אני בהחלט תוהה ושוקל שאם עוד חלילה יעבור עלינו תשעה באב נוסף, בשנה הבאה, עיקר התוכן שלו, כולל בקינות, יהיה בעיסוק בשואה, ורק מתוך המבט שלה, להתבונן בשאר הפולמוסים ופרקי החורבן.
לומר קינה שאינך מבין, שכתבה מי שלא באמת ראה את החורבן, במקום להתבונן ולקרוא באשר בהודעתי הבאה, זה באמת כליון רוח הנבואה מישראל.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2007 18:58 |
|
| |
בעזהי"ת
זכרו נא וקוננו כל ישראל, קולכם ישמע ברמה
כי השמידה גרמניה את עמנו בימי זעם המלחמה
במיתות משונות ברעב ובצמא
אל תשכחו בכל הדורות עדי תזכו לראות בנחמה.
צעקתם ובכיותיהם צפופים וסגורים בקרונים
כצאן לטבח יובלו לשרפה בכבשונים
קול שועם יזכר תמיד לפני שוכן מעונים
בקראם שמע ישראל מסרו נפשם לאדוני האדונים...
(מתוך הקינה שכתב הרבי מבאבאב זי"ע).
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 24/07/2007 19:10:54
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2007 22:10 |
|
| |
אלישיר
לא הבנתי, אתה מייצג את אלדד או את מידד?
הנושא של קינות על השואה נושא כאוב הוא עד מאוד. אתה תמה על אלו הממליצים לומר קינה אחת בעוד במקומותינו אין אומרים כלל קינות בספר שהודפסו בו קינות אלו מחשש רפורמה ה"י.
כלום אינך יודע את אגרתו של החזו"א אודות יום אבל לשואה? כלום אינך מכיר את משאו של הרב שך 'ירהבו נער בזקן'?
ומה רצונך? שאסביר לך מה כוונתם? איני יכול! שאמרה את פיהם? איני מעיז! ושמא נאמר קינה על זה?
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2007 23:42 |
|
| |
בעזהי"ת
זהו העניין, מאיר היקר.
שבהחלט ישנה אצלי המחשבה, שמא לשנה הבאה רובא דרובא של הקינות שאומר, הן לילה והן יום, יהיו קשורות לשואה, וכן רובא דרובא מאשר אקרא ואעיין באותו היום לא יהיה מאגדתות דגיטין וכדו', אלא מאשר סיפרו וכתבו אותם אודים מוצלים מאותה האש.
למעשה, התהיה העיקרית שלי סביב כהאי גוונא, אינה סביב הקושי "לשנות את תקנת הקדמונים", אלא על ההשלכות הציבוריות של מנהג שכזה. על אותו אחד שיטול אגוז אחד מהערימה, ונמצא מפיל את כולה...
ועל זאת אני מביא את אלדד ומידד.
וכי יש עלי צרכי ציבור שאתבקש בגלל צרכיהם לכלות מאליה את הרוח שבי?
אפילו כנגד יסוד יום צום מיוחד, משקיעה עד צאת הכוכבים למחרת, חמשת העינויים וכל מיני הצער דתשעה באב, על הגזרה החמורה ביותר שאי פעם נגזרה על בני ישראל, לא תמצא אצלי מהלכים.
לא לחינם תשעה באב הוא יום בכיה לדורות, ועיקר עניינו הוא לבכות על כל אשר אירע לנו, וממילא שהחמור ביותר שאירע לנו -צריך להיות החלק המהותי של הבכי.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2007 01:40 |
|
| |
וכל פיוטים ומליצות לא ישוו לי עת אשר אני קורא קינה אחת פשוטה על שואת ארופה, ורואה מול עיני את סבי ז"ל יושב ומספר לי על החורבן והסבל שהיו מנת חלקו ומליונים כמותו, ועיניו זולגות דמעות.
וכבר כתבתי במק"א שאמר פעם חכם אחד שעל הכל הוא מוכן לסלוח לרפורמים, חוץ מעל מה שהפכו את שומרי התורה לפחדנים מעצמם, למקובעים, וחסרי כל קשר לקורא סביבם.
זו דוגמא קלאסית.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2007 03:17 |
|
| |
ואני אומר את הקינות הרגילות, וחושב בעיקר על שואת יהודי אירופה
מה יש, שלוש מאות יונקים על שוכה אחת מתוחים, לא מתאים לשואה?
וכן כהנה וכהנה
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2007 08:26 |
|
| |
הבוחן
אתה צודק.
מאיר,
אין ברירה אלא להעיז, לא גרעה קינה על השואה מתעסוקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2007 09:25 |
|
| |
לא הבנתי,
למה קשה להעיז להמרות פי הרב שך כדי לקיים את דברי ר' משה פיינשטיין?
(בוחן, הבה נביא גאולה לעולם - אותו חכם אינו אלא רש"ר הירש במנשר שחיבר נגד הרפורמים)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2007 11:20 |
|
| |
כי בחברה מסוימת פלוני הוא האוטריטה ובאחרת אלמוני.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2007 12:01 |
|
| |
לא גרעה קינה מתעסוקה? גרעה וגרעה, אי הא לא קיימא הא. נראה לכם שרפורמיסטים יוכלו להזיז משהו? אז מה יותר חשוב? שיתחילו לחיות חיי תורה נורמליים או שיגידו קינות של ר"מ פיינשטיין?
אתם מדברים על עדכון של ת"ב בעקבות השואה, ומה עם עדכון בעקבות קיבוץ גלויות? לומר נחם את העיר האבלה מבלי בניה והחרבה ממעונותיה ... והשוממה מאין יושב, אתם יכולים?
בקיצור, אנחנו חיים את חיי היהדות של הדורות הקודמים, לא את שלנו. אנחנו העתק חיצוני של חיי אבותינו ולא מחוברים למציאות העכשוית בשום מובן. אם אתם מברכים כל שבת את ראשי הגולה שבבבל, מה אתם רוצים מהקינות?
וכשתימצי לומר, זו הקינה היותר משמעותית והכי רלוונטית. אני אומר את הקינות ומבטא בזה את קינתי על כך שאני אומר את הקינות האלו, זוהי גזרת הגלות הנוראה. הגלות שאיננו מסוגלים להתנתק אף מחלקיה שאינם עוד, גלות הרוח בשיאה.
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2007 12:35 |
|
| |
וכבר הבעתי את דעתי הזמנים הממושכים של האבל הפכו אותו לטריביאלי וחסר משמעות. וה,ה התכנים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2007 13:27 |
|
| |
לב
ישכ"ח, אני שמעתי זאת בשיעור של מישהו שלא הביא גאולה לעולם.
יש את זה באחד מספריו, או מקור אחר מדוייק יותר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2007 17:26 |
|
| |
לאמירה הנ"ל, אם היא לתפארת המליצה ניחא, אם כאמירה הסטורית הרי זו שאלת הביצה והתרנגולת במקרה הטוב. (האם הקבעון הוליד את הרפורמה או להיפך)
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2007 15:59 |
|
| |
דברי הרש"ר נדפסו ב"אגרת קנאות".
הנה ניתוח נחמד של ההסטוריון משה סמט (כבר ציטטתי אותו פעם בפורום אחר):
"
בסוף האיגרת מצויים שני משפטים מאד מעניינים. הוא אומר, שלאחר שהם נואשים מהרפורמיים ומוכנים להיפרד מהם, דבר אחד לא יסולח להם: <*>"הבאישו כל תיקון בעיני הולכים בתום", כלומר, הם קלקלו לאלמנט המסורתי [127] את האפשרות להתפתח בצורה תקינה. ובגלל הרפורמים "בכל חדש ימאסו", כלומר, יצרו תגובת נגד, יצרו ריאקציה בציבור לכל דבר חדש ".. . פן ממקור עצתכם נובע". כלומר, אלמלא היו הרפורמיים קמים ויוצרים את הפרובוקציות האלה, הרי שהיהדות, מודה הירש, לא הייתה בהכרח קופאת ולא הייתה הופכת ליהדות חרדית. כלומר, החרדה והתגובות שהירש ממליץ עליהן הן, למעשה, הכרח לאור הפעילות הרפורמית. וכך זה נראה גם בעיני ההמון. כלומר, ההמון פוחד עתה מחידושים טובים, ואלמלא קדמה הפרוברקציה הזאת, אפשר שפני היהדות היו במצב הרבה יותר טוב.
"
עכ"ל מ.סמט ואידך זיל גמור.
http://www.daat.ac.il/daat/history/hevra/mishnato-2.htm
YMY
הקבעון נגד היכלות פרוטסטנטיים הוא קבעון מבורך.
על זה אמרו: עשה תורתך "קבע"...
_________________
תוקן על ידי לבהעיברי ב- 26/07/2007 15:58:59
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2007 18:52 |
|
| |
קבעון נגד רפורמים מאן דכר שמיה? הנושא הוא קבעון נגד רפורמה!
הרב הירש מתאונן על שבית המדרש נסגר בפני שינויים ומאשים בכך את הרפורמים, ואני אומר שאילו לא היה בית המדרש סגור לא היו קמים הרפורמים. זו למעשה שאלה הסטורית, האם לפני קום התנועה הרפורמית היה בית המדרש פתוח לחידושים טובים ויפים כפי ששואף הרשר"ה? התשובה היא כנראה, לא פתוח די כדי לספק את צרכי הרוצים שינויים, אך פתוח יותר מהמצב בימי רשר"ה ועאכו"כ ממצבנו היום. האם המצב של טרום הרפורמה סיפק את רשר"ה? לפי מה שצוטט כנראה שכן. וזו שאלתי, האם גם אותי זה מספק.
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2007 19:43 |
|
| |
מאיר,
הטלת האשמה אל בית המדרש שלנו היא קצת מוגזמת לדעתי.
תוכיח העובדה שבית המדרש הפתוח של הרפורמים (במצבו כיום) לא יוכל להיות לעולם תחליף מסודר לחיים של שומרי תורה.
הבעיה שהעלית אמנם קיימת, אך מסופקני אם יש לה פיתרון, כך שמצד אחד אי אפשר להענות לכל שינוי הבא מלמטה ובכך להפוך את מצב היהדות למשב אזרחי חולף, מצד שני תמיד ישארו אותם הפגועים שדעתם לא נכללה בבית המדרש. הולכים הם ומוצאים להם בתים אחרים, ביניהם ביתה של הקהילה הרפורמית,
האם אתה רואה לכך פיתרון?
|
|
|
|
|