ציפיותינו מהחברה החרדית???

רב סיינפלד

האבחנה שעשית בסוף דבריך בין אלו שנולדו וגדלו בתוך הקהילה החרדית לבין אלו שהצטרפו בשלב מאוחר יותר של חייהם לציבור החרדי חשובה ביותר בדיון שהעלית, שכן אצל הראשונים בהחלט יתכן שהבחירה בקהילה החרדית כקבוצת התייחסות איננה נובעת מהחלטה ערכית-אידאולוגית אלא מברירת מחדל, בעוד שאצל האחרונים מדובר בבחירה מודעת בקבוצה זו מתוך הזדהות עם ערכיה ואמונותיה, אם כי בהחלט גם אצל אלו יתכן מצב של שינוי עמדות בתקופה מאוחרת והשארות במסגרת הקהילה החרדית רק מטעמי נוחות.

בניגוד לרושם העולה מדבריך שרוב המשתתפים כאן בדיונים הם "מתקני עולם" השמים בראש מעייניהם את שינוי פני החברה החרדית בכללותה, בעוד שהינך מציע לכל פרט להעמיד בראש סדר העדיפויות את צרכיו האישיים, אני סבור שאכן רוב המתדיינים כאן כוונתם העיקרית היא לדאוג לעצמם ולמשפחתם הקרובה, ולמנוע מהם את ההשפעות השליליות לטעמם הנגרמות מההשתייכות לכלל הציבור החרדי. הסיבה לעיסוק המרובה בדמותו של הציבור ובדבר הצורך בהקמת אלטרנטיבות כאלו ואחרות, נובעת מהעובדה שהיחידים חשים בחוסר יכולתם לחיות את חייהם כרצונם ללא מעטפת חברתית מתאימה. הצורך הנפשי של האדם לא לחוש זר בקהילה אליה הוא משתייך, לגדל ולחנך את ילדיו כהבנתו, לחיות את חייו כרצונו ללא חשש מתמיד מסנקציות שיופעלו כנגדו, כל אלו מחייבים את הפרט לחפש חברים לדעה או לכל הפחות כאלו שלא ינדוהו על דעותיו, ליצור מסגרות לימוד אלטרנטיביות לבניו ולבנותיו החל מהחינוך היסודי וכלה בישיבות גדולות ובתיכונים ולצמצם עד למינימום את תלותו בחסדיו של הממסד הקיים.

השאלות שהעמדת כלפי היחיד "מה הם צרכי האישים? איך החברה החרדית מספקת אותם? באיזה מחיר? האם ניתן לוותר על שירותים והטבות אלו? והאם ניתן לספק את הצרכים אלו במסגרות חברתיות אלטרנטיביות ובעיקר באופן אישי?" הן כמדומני השאלות שרוב המשתתפים כאן שואלים את עצמם בכל עת, אלא שבעוד ואתה שולל לחלוטין את האפשרות שניתן - באמצעות התאגדות של קבוצה לא גדולה יחסית של יחידים כאלו - גם לקבל מהקהילה החרדית את הצרכים של היחיד ולמרות זאת להימנע מתשלום המחיר הכבד הכרוך בהשתייכות לקהילה החרדית במתכונתה הנוכחית, המשתתפים כאן עדיין לא הרימו ידיים והם מאמינים במידה כלשהי ביכולתם לעשות זאת. השאלה שהם צריכים לשאול את עצמם היא כזו, איזה מחיר אתה מוכן לשלם על ההימור בניסיון ליצור מסגרת אלטרנטיבית שעלול להסתיים בכשלון שבו גם לא תמצא מענה לצרכיך וגם תיחשף לסנקציות מהקהילה החרדית על פעולותיך אלו? במידה רבה יתכן שהנקודה המרכזית שבה החברים כאן אינם משתווים איתך היא דווקא בתשובה לשאלתך האחרונה, הם חשים שהאופציה של מעבר למסגרת חברתית אלטרנטיבית איננה עומדת בפניהם, אני עצמי סבור שעבור בעל משפחה בגילאי שלושים ומעלה האפשרות הזו כמעט איננה קיימת.

א. ההכרה באמת, ובחסרונות שישנן במציאות הקיימת, ברצוי ובמצוי, ערך חשוב בפנ"ע גם אם אין לזה השלכות מעשיות ישירות.
ב. האם יהיה חכם לפרק את החברה החרדית כפי שהיא כיום או רק להציב לה חלופה?
מעבר לעניינו של כל פרט, הוא וקונו, אין להתעלם מחלק מסויים (שניתן לדון על גדולו), ציבור שאינו מוגדר כ"חושב" ויוזם ועושה וכו', הציבור הנגרר. הצבת אנשי ציבור זה מחוץ למסגרת שתהיה מספיק סוחפת ומלכדת (וממלכדת), עלולה לגרום לנפילת רבים מהם ולהדרדרות רבתי.
בכל בנית מודל של חברה חרדית חדשה או מתוקנת, צריך לדאוג לכך שחברה זו תהיה חברה סוחפת כו' ואף לוחצת ותובענית, על אף החסרונות בחלק מהדברים, בכדי לא לאבד את אותו חלק בציבור.
ג. כל פרט, גם האדם החכם והחושב היודע והמבין, עדיין משתלם לו להיות חלק ממסגרת מהסוג הנ"ל על מגרעותיה, באשר אינו יכול לערוב על הצלחתו המלאה בכיון וחינוך צאצאיו אחריו, וראוי לו לנסות לכסות ככל האפשר את הסיכונים, ומוטב יהיו בניו חלק מה"עדר" ושומת"צ, מאשר אחרת.
ד. לדעתי הנכון הוא לנסות לשנות ולתקן את החברה כפי שהיא קיימת היום, ככל שניתן.
זאת בראש ובראשונה באמצעות "שגרירים" טובים, אנשים שמשנתם והשקפתם בענינים אלו ברורה וסדורה, אף אם לא ניתן כיום לממש בפועל, לכל הפחות להכשיר את הקרקע והדעות.

נראה לי שקצת פכחון לא יזיק:
חלק מיושבי הפורום הי"ו יאלצו לוותר על עקרונותיהם, וימצאו את עצמם בגבולות הקונסזוס של החברה החרדית, בין מתוך וויתור אמתי ובין מתוך וויתור למראית עין בלבד.
החלק האחר מן הסתם ימצא עצמו מחוץ לחברה החרדית. אלא שלהערכתי הללו ימצאו שהמעבר איננו כה נורא, והמחיר אינו כה גבוה, ובסופו של דבר יכיר כי הרצון-לשעבר להשתייך לחברה החרדית נבע בעיקר מן הפחד להשתנות. במידה שהיתה שם גם "אהבת אמת" לעולם החרדי - זו הייתה בעיקר אהבה לאידיאלים (הבלתי ממומשים), למותג ולאנשים - ובכל מקרה לא לדבר האמתי.
יהי"ר שהמעברים יהיו קלים - ולא קיצוניים מדי...

פכחון?

מה עוד אתה מצפה?

וחלק ישארו לשבת על הגדר או אולי אפילו יצלחיו למתוח במילימטר את גבולות הקונצנזוס.

משל למה הדבר דומה? לריקוד באולם כשהמעגל מתקרב לעמוד, תמיד יש את 'בעל היוזמה' הרוצה להרחיב את המעגל כך שיקיף את העמוד.
אם הוא עושה את זה מוקדם מידי, הוא מוצא את עצמו מחוץ למעגל, אך אם הוא יעשה את זה לאט ובזמן הוא יצליח להרחיב.