על הכשלון הצפוי לכל נסיון ''יצירת חברה'' שלישית

הודעה שכתבתי לפני שנים בעצכ''ח:

כפי שציין אחד מחברי הפורום בתיבה הפרטית שלי בשם פרופ' הלבני-וויס, ''ניתן לשרוד מבלי לדבר''. אבל לעומת זאת, רבים נמצאים במצב הלא סימפטי של ''אנוסי הוויה'' – אנשים שאורח חייהם כפוי עליהם עד לרמת הפרטים הקטנים. לשבר את האוזן, אצטט מרביץ תורה חרדי שאמר לי את הדברים הבאים:

''אינני מאמין בכיוון שאליו נגרר הציבור החרדי בשנים האחרונות. איני מזדהה עם התפיסות החינוכיות השולטות במוסדות בהם מתחנכים ילדיי -אני אישית בדעה שעל חלק מילדי לצאת לעבודה ואיני מסכים עם התפיסה הישראלית/חרדית לפיה ההורים משעבדים את עצמם כלכלית בכדי להשיא את ילדיהם. אילו הייתי מסכים עם תפיסות אלו, הרי שהתמודדות עם הקשיים הייתה קלה. אך דא עקא, בתוך עמי אני יושב ועל כן – במקום שאקדיש את זמני להרבצת תורה - אני מקדיש את מרב אמצעיי הכלכליים והנפשיים להשגת מטרות שאיני מאמין בהם – מאמץ סיזיפי שהופך את החיים לבלתי נסבלים''

לשאלתי ''ומה הנך עושה בנידון'', ענה לי במשיכת כתפיים ''האב איך א ברירה?''

הטרגדיה המשתקפת בדיאלוג המצוטט מתבטאת בעיקר בחוסר האונים של הדובר ובאמונתו כי הדבר אינו ניתן לשינוי בבחינת גזירת שמיים היא. לעומת ''אנוסי התבונה'', ניתן לומר כי תגובה זו המשקפת מצב של ''הוויה אנוסה'' היא יחודית לחברה החרדית בגלגולה העכשווי.

באופן כללי ניתן לומר שאופייה של קבוצה משקף את מטרותיו של חתך מסוים של מרכיביה בזמן נתון. במידה שחלק ממרכיבי הקבוצה מושכים לכיוון אחר, מגמה זו תגרום לשינוי, ריבוד, או פילוג – תלוי בנסיבות ובמבנה של הקבוצה. למרות שדינמיקה זו קיימת במידה חלקית בציבור החרדי, הרי שבאופן כללי אופייה של הקבוצה הליטאית – חרדית מונע על ידי דינמיקה שונה ובעלת עוצמה מזאת הראשונה. מבלי להעמיק באופייה של דינמיקה זו, ניתן לומר כי היא אינה בהכרח משקפת את כוחם היחסי של מרכיבי הקבוצה ולעיתים קרובות אף פועלת בניגוד להם. (באותה מידה – למעשיהם של אנשים מסוימים בציבור החרדי כגון מנהלי סמינרים יהיה משקל סגולי מזה של גדולי תורה).

החברה החרדית היא הקבוצה החברתית היחידה (לעניות דעתי) שיכולה לתפקד שפניה מועדות לכיוון מסוים בעוד שחלק ניכר ממנה אינו מרוצה מכך כלל וכלל - וזאת משום שיש זהוי מוחלט בין הקבוצה ולמטרות העל שלה. הזהוי המוחלט הזה מונע כל אפשרות התפתחות של ''הדרך השלישית' באם להשתמש בביטוי של אנתוני גידנס. (הלינקג' הזה נובע מהזיהוי הבלעדי של המסגרת עם המשכיות העבר – מושג יסוד במערכת הסמלים החרדית – ומפחד איבוד המשכיות זו).

בידו של ''אנוס תבונה' לבחור בין נטישת המסגרת החברתית, שינוי המסגרת, והשלמה/שתיקה מתוך הכרה ובחירה במסגרת. השלמה כזו נובעת מתוך חישוב של יחסי רווח והפסד. ''אנוס הוויה'' לעומת זאת מבטא השלמה טוטלית והתמסרות ללא התניות למסגרת. המסגרת אינה נמדדת ביחס למטרות אלא תמיד מזוהה באופן טוטלי עם המטרה. הפרט הוא ''שפוט'' של המסגרת, ובתור פרט מרכיב הוא חתום למפרע על כל שינוי עתידי. (חלומו של כל דיקטטור). טו מייק א פוינט, אני מציע לקוראים לציין על דף נייר רשימת ''קווים אדומים'' המגדירים את קו פרשת המים של יחסיהם עם הקבוצה. ניחוש: לרובם אין קווים אדומים.

זהו מצב בו האמנה החברתית מוארכת אוטומטית לאורך זמן בלתי מוגבל בלי מו'מ בין הצדדים.

מאפיין יחודי זה מסביר את כשלונן המוחלט של הנסיונות ליצירת מסגרת אלטרנטיבית.

_________________

אז אם לא רוצים להצטרף לחברה הדתית-לאומית, פשוט להתייאש וזהו? אני מסכים עם כל מילה, השאלה אם אחרי ניתוח יפה כזה (המסוגנן בצורה מעולה) אין לכותב גם איזו הצעה למרות-כל-האמור-לעיל.

עריכה: כעת ראיתי את שכתבת בקצה האשכול הסמוך (להיבדל ולומר "לא עוד"). נראה שכבר אמרת דעתך שאכן אין פתרון, אם לא רוצים לשלם את המחיר המדובר. תוקן על ידי - שרגאבטיהרא - 10/09/2007 7:51:54

היאוש הוא מנת חלקם של אלו שהשתייכות למסגרת החברתית החרדית מהווה עבורם מרכיב זהות בסיסי ולא אינסטרומנטלי.

באם מדובר בברירת מחדל, אזי שבהחלט מדובר בטרגדיה אנושית. אך במצב של בחירה אישית אין מדובר בטרגדיה (אם כי במחיר כבד, שבמרבית הפעמים משלמיו אינם מודעים לו הן בשעת הבחירה והן בשעת התשלום).  היסוד הוא להשתחרר מתחושת המלכוד, המחנק, והאין אונים, ולשאת ולתת עם החרדיות מתוך עמדת מו''מ ולהתייחס אליה כאל אופציה שהמחיר שיש לשלם עבורו הינו מוגבל ותחום בקוים אדומים.

עמדה זו דורשת מודעות עמוקה למהות החרדיות ולדינמיקה המפעילה אותה. ע''כ הפתרון הוא יותר ברמה האישית מאשר ברמה החברתית.  

ברשותכם אוסיף מספר הערות

1) כל הפתרונות המובאים כאן חדשות לבקרים מבוססים על המודל החסידי קהילתי וכולם מציעים מייד פתיחת מוסדות חינוך שתחנך ברוחה של פא'י הי''ד. לדעתי במידה מסויימת יש לוותר על עיצובם התרבותי של  הילדים שכן אלו מעצם טבעם נידונו ע''פ סטיטסטיקה להתעצב לאור הצייטגייסט שאנחנו הזקנים לא תמיד שותפים בגיבושו.  לצערי המודל הוא בינרי, והבחירה היא בין התבנית התרבותית האנטי ציוניות הפרימיטיבית מבית מדרשם של גיבורי ומושאי הערצתו של איד''ג, ובין הלאומיות הפאנטית - 2 מערכות סמלים מיותרות שניתן להשליכם לפח האשפה של ההיסטוריה.  בעידן הנוכחי ניתן להלחם בפאנטיות רק על ידי פאנטיות נגדית (וע''כ הרצי''ה קוק הוא היחיד שהצליח ליצור את הבסיס לאלטרנטיבה חרדית ע''י פנטיות שאינה שונה במהותה מזו החרדית ועדיין מקיימת עמה יחסי גומלין מורכבים) ולא הייתי רוצה לקשור את שמי למיזמים מפוקפקים מעין אלו.  לדעתי אין להתייחס למערכת חינוך כבסיס לעיצובה מחדש של החברה, אלא כאינסטרומנט המסייע להורים למלא את חובתם כלפי ילדיהם לצד מעורבותם הפעילה (והכולל תוספות תרבותיות \ פוליטיות מיותרות לטעמי האישי).  העדר לימודי החול בהחלט מהווה בעיה, אך ניתן לפתור אותה מבלי להקים מיזמים יומרנים להנדסת דנ''א תרבותית. למרות האמור, סוגיית החינוך מהווה בעיה כבדת משקל, שכן בקונטקסט החרדי מערכת החינוך מהוה ונתפסת כסוכן שינוי תרבותי ומכשיר לעיצוב ההורים. הפתרון לדעתי נעוץ בהתרחקות כממטחווי קשת מכל החדרים לבני תורה מסוגם של המסורה, חוות דעת וכו', ושליחת הילדים למוסדות חינוך המאפשרים מעורבות הורים חזקה ואו לחילופין המתחייבים שלא להוות מכשיר לשינוי ההורים (ור'י היה נותן סימנים: האם בטופס הרישום ניתם למסור את מספר הפלאפון הלא כשר?).  המפתח הינו במעורבות הורים קולנית ואסרטיבית.  למנהל עם הארץ בוגר ישיבה מליגה ה' הדורש שהורי הבנות יבואו לביה''ס עם כובעים וחליפות יש להשיב בעצומה חריפה שתחתם על ידי ההורים המוותרת על השירותים הנוספים של הנהלת ביה''ס ומציעה להם להתמקד בתפקידם החינוכי.  את ילדיי שלחתי לביה''ס עם תקנון עב כרס שנכתב לפני 25 שנה ושכל שינוי בו מצריך את הסכמת ההורים הבוחרים את נציגיו לוועד. בהעדר הסכמה (כמתבקש אצל יהודים) לא שינו סעיף בתקנון מאז חיבורו לראשונה לטוב ולרע, ובימים טרופים אלו קיומו של הססטוס קוו גם מהווה הישג בלתי מבוטל. יש לשקול התארגנות הורים לשם ניהול מו''מ עם בית ספר כושל שזקוק להזרמת דם, ולהכתיב להנהלתו תנאים בנוסח או אנחנו או ר' שמואל דויטש וכת דיליי.  יצירת קואוליציות עם קבוצות מיעוט נוספות כחוצניקים יכולה רק להועיל.
 
2) ומאסרטיביות לאסרטיביות. האימפוטנטיות והרפיסות הבלתי נתפסת של הרוב השפוי היא שהביאה את הציבור החרדי לתהומות הניוון. בהעדר קול, הרוב השפוי שלפחות בנקודת זמן מסויימת היווה גורם מספרי מכריע בציבור החרדי נמוג ונעלם אל ערפילי העבר. יש להציף את השיח שהיום מתקיים בחדרי סלון ולהעתיקו למרחב הציבורי מבלי לחשוש להתנגשויות עם הממסד כולל הרב אליישיב והרב שטיינמן בכבודם ובעצמם.  בוודאי שאין לחשוש מעימות קולני ומתקושר עם חצרותיהם הביזנטיות ואף עם העיתונות החרדית.  בטוחני שבמערכה הראשונה הממסד החרדי ישתמש בכל כלי הנשק שלו, אך החיכוך והצפתו על פני השטח יגרמו להרחבת השורות (ולגרירתם של מסכנים כמשה גרילק שלא בטובתם).   לפני מספר שנים הרב אליהו שווי (הכלאה בין גדול מעתיק שמועה לבין הזרוע הצבאית של והתנזים של הוועדה הרוחנית למתן תארים שמשלב את שני הפונקציות במשרה אחת) ר' ישיבת פילדלפיא השתלח בוועידת אגו'י אישית בהרב נחום לאם ראש הישיבה אוניברסיטה.  ביהכ''נ קטן חרדי בניו יורק פרסם מודעה בעיתונות הכללית המודיע כי הרב שווי אינו מדבר בשמם.  זהו בהחלט הכיוון.  ואסרטיביות יש גם לנקוט במישור המשפחתי ולהבהיר שחור על גבי לבן היכן העגלה המלאה והיכן העגלה הריקה.

ר"ס
הרוב השפוי בהגדרתו אין לו את הזמן ואת הכח לפעולות נגד התנזים. האנשים עסוקים ועייפים אחר יום עבודה, ואף אחד מהם לא רוצה לראות את עצמו מוקע ביתד. הם צריכים שידוך לילדים.

רב סינפלד יפה כתבת בארוכה
אך הנה הצעה שקיבלתי לא מזמן מיהודי יקר

יש להקים גוף שבגדול לא יגיד כלום מעבר להבעת מחאה ציבורית בקשר לסלקציה כנגד מי שאינו נראה מספיק בן תורה.

מחאה זו תהוה רק הסוואה למה שבאמת תרצה הקבוצה לעשות

ע"י יצירת קבוצה גדולה  של בעלי בתים שאת המעשר כספים שלה תתן למטרה אחת בלבד
לקנות מנהלי מוסדות ע"י כסף. ולדרוש מהמנהל, אתה מתחיל לקבל בעלי בתים באופן קבוע ותמורת זה אנו נממן לך העלה משמעותית של כל המשכורות למורים, דבר שיבטיח לך את המורים הכי טובים (כי מה שמעניין מורה טוה זה המשכורת) וכך מוסד כזה בגלל האפשרוית הכספיות שלו יהיה מוסד טוב יותר בהרבה מהאחרים וממילא התחרות תגיע עם הזמן תתמקד בתוכן וברמה הלימודית ולא ברעות החולות של החברה.
ככל שנקצה לעניין יותר כסף כך נביא את המוסדות האלו להיות בבחינת אור לגויים וגם נוכל להשפיע עליהם גם בתחום הלימודי

ר"ס, ‎
‎ תחילה אודה על כל הודעה שאתה כותב. פשוט תענוג. ‎

‎ לגופו של ענין, לענ"ד ההתמקדות הרבה כאן בענין הקמת/שינוי מוסדות חינוך אינה מהצורך בחינוך הילדים. לרוב אפשר לחנכם ברמה זו או אחרת בבית (תלוי ברמת ההשקעה, הזמן שמוכנים לפנות לכך ומעל הכל החינוך העצמי שיתן אותותיו בדוגמה אישית יומיומית), או ליתר דיוק, זה החינוך היחידי שמקבלים רוב הילדים. ברוב מוסדות החינוך יש אילוף בלבד. הבעיה החמורה יותר היא, שזו הסנקציה המרכזית בידי החברה המסורתית כלפי מי שיפרוש, יסטה, ינסה לתקן (ביתד זה יהיה כתוב במרכאות כפולות), או יצא כנגד המצב הנוכחי. ‎

‎ הדבר שאתה מציע כפתרון, אם היה לנו האומץ לצאת ביד רמה (בריש גלי, כתרגומו) הרי מזמן הכל היה נראה אחרת. הבעיה היא החשש מהסנקציות וכנ"ל. ‎

‎ ההצעה שהצעת, נשמעת מעניינת מאוד, והראשונה, כמדומני, שאני מוצא כאן כהצעה ברת-יישום. כמובן שכתנאי קודם למעשה הדבר יחייב יצירת קבוצה גדולה דיה וחשוב מכך, בעלת אמצעים גדולים דיים...

לא להאמין אבל הבחור כותב כאן ממש לעניין.......
מאיפה השפה?????????!!!!!!!!!!
לעניננו.
מה שלא מובן זה הרי כבר קיימים בתי"ס בסיגנון רזילי וכדו' ששם אף אחד לא יגיד להורה איך להתבש.
 ועם כל זאת "אנו" אלה שחוששים מלשלוח את הילדים לשם פן מה יגידו אז מה תעזור מערכת חינוך שונה?
הפיתרון הוא אינדוודואלי לכל אחד. אם אנו נלמד לא לספור את הסביבה שם טמון השינוי! 
אני אישית כבר ביצעתי את זה!

רב_סיינפלד:

לא רוצה, לא צריך. יש אחרים שמאמינים שאפשר ויעשו.

ראשית הפתרון של רזילי לא מתאים לכל משפחה, שכן יש ''שווערים'' רבים שירוצו לביה''ד הרבני הקרוב בתביעה לבטל את הנשואין על בסיס מקח טעות ואו לחילופין להחזיר את הסידור מלא בתוספת ריבית והצמדה. 

אכן הפניית הדור הצעיר למוסדות החינוך המצויים בשוליים השפויים בהחלט מהוה צעד ראשון ומתבקש (במיוחד במקרה שצעד זה מוביל ליצירת מרחב נשימה ולו זמני) אלא שבשלב זה אין בכך פתרון ממצה וזאת מהסיבות הבאות:

1) בהעדר עמוד שדרה אידיאולוגי, מוסדות החינוך החרדי השפוי נמצאים בנסיגה מספרית מתמדת ובמגמת זחילה לעבר המיינסטרים החרדי, מה גם שרובם ככולם נשלטים או עתידים להשלט על ידי נציגי הממסד הטאליבני המתקנאים בחבריהם המחממים את כסאות המנהלים במוסדות החינוך החרדיים - תקניים, ואחראים לייבוא שגעונות המיינסטרים אם כי במינון נמוך יחסית אבל מספיק בכדי לגרום לי להקיא. כל מי שבקיא בהיסטוריה של מוסדות אלו יודע כי הם מהווים שריד אנרכוניסטי לעולם שאבד הנמצא במגמת נסיגה במקרה הרע ובקפיאה על השמרים במקרה הטוב.

2) מרחב הקיום של אוטונומיית החרדיות השפויה משתרע מכיתה א' עד לסיום הישיבה התיכונית. אין שום רצף חינוכי ברמת הישיבה הגדולה, ועל כן העדר עמוד השדרה האידיאולוגי.  

למרות האמור, אני בדעה כי עדיף לנהל את מלחמות העולם בשטח המוסדות המיועדים לזרמי השוליים במקום לנהל מלחמות אבודות בשטח המרעה של פרות הבשן המיינסטרימיות.
 
אני מצרף מה שכתבתי על הפסיביות של הזרם החרדי המודרני:

אכן הדרך השלישית חיה ובועטת בחו''ל וגם בשולי בני – ברק גבול רמת גן, אם כי בקול ענות חלושה. היא עצמה מונשמת באמצעות ריאות מלאכותיות אשר בקושי מספיקים לתצרוכתה העצמית.  השפעתה כלפי חוץ היא מזערית ושולית. מדובר בשמורות טבע שאולי ישרדו ואולי לא ישרדו, אך ברור שאין להם  פוטנציאל הרחבה ובוודאי שאינם יכול לשמש כגרעין לשינוי חברתי. וכבר כתבתי בעבר על הדינמיקה של החוגים המרכיבים את הציבור החרדי בדיון על ניצנים ראשונים של רה-הגדרות שלכאורה מלמדות על  דינמיקה של התכה,  סיגול, והתפצלות  :

ולא יקרה לתנועה החדשה מה שקרא לפא"י ז"ל ?

פא'י מתה מחוסר מודעות לצייטגייסט, מאימפוטנטיות, ומתמימות.

יהיה מה שיהיה, המגמה החדשה לא תיפול במלכודת התמימות.

שם המשחק הוא אסרטיביות וביטחון עצמי (ועיין מה שכתב העיתונאי המטיף בשער ומקורבן של כל נשות אצולת סלבודקא - ר' צבי יעקובזון השבוע במדורו בבקהילה על בטחון עצמי של שנוררים חרדים) ובעדרו לא תהא תקומה.

כל הצלחהבהקמת חברה "שלישית" היא כשלון חרוץ מבחינה יהודית. ההתבדלות--היא
ניתוק מהעם היהודי--אתם יכולים לחשוב שאתם העם היהודי,אבל זה קרה בעבר אצל קורח
ועדתו.  על פנחס נאמר "בקנאו את קנאתי בתוכם"

כבודו מערבב בין עניני קנאה לבין עניני חייה ותן לחיות.



אין שום בעיה לקנאות בתוכם.



שכן השמיים הינם הגבול לעניני קנאות וכל הקנאי מחברו, הרי הוא מתכבד עד לאין קץ בחברה החרדית ובד''כ גם הופך לגדול. אני לא מכיר אנשים שהוקעו בחברה החרדית בשל קנאותם, תהא מידת טירופם אשר תהא.



אבל תנסה לסטות במילימטר לצד שמאל ומיד אתה מהוה איום קיומי ומטרה לגיטימית לשריפה על מוקד האוטו דה פה של הלשכה להגנת הדוקטורינה הקדושה.

 

ובשולי הדברים אוסיף שהלינקג' בין הקמת חברה שלישית לבין התבדלות קיים במרחב המשתרע בין אוזניו של מעכ''ת.  מי מדבר על התבדלות? מדברים על חייה ותן לחיות - התבדלות שנוצרת מתוך מצב של אין ברירה.



האחריות להתבדלות נמצאת במגרשו של היריב ועליו תלין את משוגותיך. 

 

_________________

רב סיינפלד
אתה צודק חלקית--אולי אין בעיה בקנאות בתוכם אבל לרוב החרדים יש בעית נערווים עם
לחיות בתוכם  מחשש שמא מישהו  ילמד ממעדיהם הטובים.

להתפלג ולהקים מניין של יויצאי,זה ברור וטיבעי. וכי סלקא דעתך שאפשר להתפלל עם סתם בע"ב ובמיוחד שצריך זמן מיוחד למספר חזרות לא מוגבל על " למען תזזזזזזזזזזזזזכרו" שאין דעת בע"ב מבינה בכגון דא.

להתפלג ולהקים חדר שיתקבלו בו בני הכלל ישראל מתוך תחושת קירוב ואהבת הכלל כאשר הגדרת הכלל לא כוללת  את המעמד העובד,מעמד הפרנקים ,מעמד המודרנים וסתם בע"ת.זה בסדר גמור, בעינינים של חינוך הרי אסור להתפשר .

להתפלג לסמינרים ,ישיבות וכוללים לפי שיוכים אליטיסטים .כאלו שמעולם לא שמעו עליהם אבותינו,זה הרי צורך השעה, להתפלג ולהקים ועדות קבלה משפילות,הרי חייבים למען טוהר מחננו לרצוח איזה משפחה מושפלת, זה בסדר.להתפלג ולהקים תחבורה נפרדת, הכשרים סקטוריאליים ותת סקטוריאליים,  הכל כשר והחמיר תע"ב.

אבל אם למישהו כואב  ורוצה לא להשתתף בסקטוריאליות והגזענות הזו ,לצאת ממעגל השנאה ושפיכות הדמים
הזו ולבנות מערכת אנושית וערכית שונה אז קוראים לו מחלוקת קורח.

אולי לא הבנת את הפואנטה,אבל אנו (אולי זה יומרני מצידי לדבר בשם מישהו אחר אבל יסלחו לי רבותי)לא מנסים להשתלט.להחליף .לתפוס משרות, לשנות הרגלי ניהול מוסדות או הרגלי אכילת פרנקים,של מאן דהו בצמרת השילטון האליטיסטי הרקוב. ובניגוד גמור לקורח וחבורתו לא מנסים להמליך גודול לטעמנו.

 פשוט רוצים לזוז הצידה ולארגן לנו את החיים הפרטיים שלנו כפי הבנתנו,ואני מבטיח לך שאם עוד יצלח מעשה ידינו,ושאיפות הפורום יתממשו במקצת אולי תראה שאפשר להקפיד על עוד סעיף או שניים של הלכות בין אדם לחבירו. כן אנחנו מתפלגים בשביל להחמיר יותר בדברים שהם יותר מהותיים בתפיסת עולמנו.אנחנו גם חוששים על נושאים של חילול ה, ועוד דברים שנרמסו ע"י כתות הטירוף.רק תפסיק להלך אימים בהפעלת רגשות מצפון מעורפלות על שם קורח ומשפחתו