| נשלח ב-20/9/2007 00:56 |
 |
| |
תפילת האלמנות בזמן הדלקת נרות
נראה לי שאני לא מחדש כלום...
כולם כבר מכירים תפילת י"ג מוהלים, עמוקה, אומן, סעודות אמנים, תפילות בקבר הבעל שם ממיכלשטט, נשמת עם לטאות, פרק שירה, ומה שכחתי? וכמובן הכל בברכת מרן הגר"ח והרבנית תליט"א
האם אנחנו צועדים בעינים פקוחות לראת פגאניזם
האם יכול לקום בימינו מישהו שינפץ את האלילים ויתן את הפטיש בידיו של האליל הגדול ביותר...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2007 03:13 |
|
| |
הכלי היחיד שיכול להתמודד עם זה, הוא לעג והומור חריף.
אני את מה שיכולתי לעשות עשיתי.
אמנם, היכולת של החרדים ללעוג לדבר ועם כל זה להעריך אותו בסתר ליבם, היא מופלאה. והיא מקהה את הביקורת.
אני ממליץ על מאמרו של אהרן רוז ב"ארץ אחרת".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2007 11:58 |
|
| |
אשר177
בני ישראל שמעו בהר סיני מפי הגבורה "אנוכי ה' אלוקיך" 40 יום אח'כ עשו עגל.
או כפי שאמרו חז'ל "ישראל קדושים הם נתבעים למשכן ונותנים נתבעים לעגל ונותנים"
(שים לב שהמושג קדושים חל על שני החלקים)--ואתה מבקש לעקור אחת ולתמיד את
אלוהי הניכר?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2007 15:01 |
|
| |
ר' וואסער, זו בדיוק הטענה. 40 יום שייכים לקבלת התורה, לא לריקודים סביב העגל...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2007 15:23 |
|
| |
הבעיה הגדולה ביותר היתה- לא שעשו את העגל, אלא שאמרו עליו- אלה אלוהך ישראל.
כאז וכך היום
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2007 22:26 |
|
| |
סגולות אינן דבר חדש הן מלוות אותנו כבר שנים רבות כפי שניתן לראות בספר "טעמי המנהגים" המלא מתחילתו ועד סופו בסגולות שונות ומשונות, השאלה היא האם אמנם ישנו הבדל בין הסגולות העתיקות לבין אלו שבאו מקרוב לטוב או למוטב. נדמה לי שבעניין זה ניתן להצביע על שני הבדלים, האחד בתוכן של הסגולות והשני בקהל המאמינים שלהם.
בתוכן של הסגולות ניתן לומר שבאופן כללי הסגולות החדשות הן בדרך כלל יותר בעלות משמעות, בעוד שבסגולות העבר ניתן למצוא הרבה יותר מעשים חסרי פשר. כלומר, הסגולות היום כוללות בדרך כלל תפילה כלשהי [תהילים, פרק שירה, נשמת, תיקון הכללי, תפילת השל"ה], אלא שהיא נאמרת בתנאים מיוחדים כמו שעות מסויימות [חצות לילה], ימים מסוגלים [ער"ה, ער"ח, הושענא רבה, ער"ח סיוון, ערב שבועות], תקופת זמן ידועה [40 יום], במקום ייחודי [כותל, מערת המכפלה, קבר צדיק או צדקת כלשהם]. כך גם יכולה הסגולה לכלול נתינת צדקה באופן מיוחד, עבור מטרה חשובה או עבור גוף נבחר. וכמובן תמיד תפעל הסגולה טוב יותר אם היא תכלול ברכת צדיק או מקובל מפורסם, או שימצא לה איזה שהוא זכר בספר כלשהו. אם כי גם בדור האחרון נפוצו סגולות הנראות יותר חסרות פשר, כמו הסגולה לזיווג הגון בהכנת קישוט לסוכתו של הרב שך, או הזכיה בזש"ק בעקבות נתינת ח"י רוטל משקה בל"ג בעומר, או אכילת מרקחת משמונה אתרוגים שנתלו בסוכותיהם של שמונה כהנים.
בנוגע לקהל היעד של הסגולות, יש בהחלט חידוש בדור האחרון. בעבר הלא רחוק, היו הסגולות נחלתן של סבתות זקנות ורווחו בעיקר בציבור המזרחי והחסידי או אצל הירושלמער'ס, בעוד שבני הישיבות הליטאים בזו בליבם ובפיהם לכל האמונות הללו, ואילו בשנים האחרונות חדרו הדברים באופן מפתיע לציבור בני התורה במידה שלא תיאמן. נדמה לי שאכן לרב חיים קנייבסקי ולרב מרדכי גרוס יש חלק נכבד בחדירתן של אותן אמונות טפלות, אברכים רבים גידלו זקנים לבשו חליפות ארוכות והפסיקו להשתמש במים בשבת בכדי לזכות לישועה כלשהי בעצת הרב קנייבסקי, רבים אחרים אימצו סגולות שונות שהופיעו בדבריו של הרב מרדכי גרוס. תופעה זו איננה הפיכה לחברה פגאנית, אלא "התחסדות" של הציבור הליטאי שמתבטאת בעוד דוגמאות רבות, לציבור הליטאי יש כיום אדמו"רים הם מקבלים קוויטלאך וקובעים לאדם בכל הלך חייו, ה"אמונת צדיקים" של החסידים התחלף ל"דעת תורה" של ימינו. אם השאלה של אשר היא האם ניתן להישאר כיום "מתנגד" אני חושש שהתשובה היא שלילית, אם אך תעז להתייחס לדברים כפי שנהגו בישיבות ליטא לפני שנים לא רבות, עלולים "חסידי ליטא" להוקיע אותך אל עמוד הקלון.
הקושי לצאת כנגד הסגולות, נבע בין השאר דווקא מהעובדה הראשונה שציינתי, שכן המטרה של נתינת צדקה למטרה חשובה או אמירת תפילה בעלת משמעות מונעת את זכותך להביע ביקורת. האם תיקח על עצמך אחריות לפגוע באיסוף הכספים לועדת צדקה מסויימת או לבטל אמירת תהילים או כל תפילה אחרת עבור יהודי בצרה כלשהי?
_________________
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 20/09/2007 22:27:59
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2007 12:22 |
|
| |
ואני אסתפק כעת בציון העובדה המעניינת שכל ששת הכותבים כאן הם בצד אחד של הויכוח, הצד הנכון כמובן. מה זה אומר?
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2007 13:00 |
|
| |
זה אומר שעסקני הצדקה הגזימו, וכמעט כל העם מודה בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2007 15:47 |
|
| |
מאיר, אני אינני נספר יחד עם שאר הכותבים (או לפחות חלקם). אני מוכן להאמין בסגולות, לפחות ברמה מסויימת. שתי נקודות מפריעות לי: א. שאנשים ממציאים בכוחות עצמם סגולות חדשות (למשל, 40 יום, שר' שלומקה מזוויעהל אמר ללכת לכותל, הפכו לפתע למספר קסם לכל דבר). ב. המרכזיות שהסגולות תופסות, לפחות לפי הפרסומות. נראה שאנשים מסויימים שכחו שסגולות למיניהן, מנשמת דרך פרק שירה וכלה בשיר השירים, מתאימות לבוא רק בנוסף לתפילה ולא במקומה. ובענין מה זה אומר, זה אומר שהפורום מורכב מכותבים בעלי דעה די הומוגנית וראוי לחשוב איך לגוונו, כפי שדובר לא אחת לאחרונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2007 10:41 |
|
| |
שרגא
לא הבנתי הערתך, כתבתי שלאחר 40 יום עשו עגל למרות ששמעו מפי הגבורה אחרת.
המשמעות שאנשים ילכו בשרירות ליבם הרע--גם אם שמעו אחרת מפי הגבורה.
(אגב הכביכול העיד על כך באומרו על האדם "יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום:)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2007 12:13 |
|
| |
בן ציון
תגובתך מעט פושרת לטעמי על הסגולות, זה נכון שזה טוב מאד לתת צדקה,- אבל לא תמיד המקבל הוא למטרות צדקה, המושג צדקה קיבלה בימנו אפיקים מאד מאד רחבים. אבל לא זו הבעיה, הבעיה היא בעבודה זרה ממש, אלו המבקשים מהמתים ומתפללים אל המתים, והם בטוחים שהמת יושיע,- מבלי להזכיר- ועל תדרשו אל המתים, לאלו המבקשים מהמת שהוא יהיה מליץ יושר ומעביר הבקשה.
יהודים חיים חיי אישות ליד קברו של רשב"י, למשל- וגם במקומות אחרים- להפקד , בזכות הצדיק.
אני כבר לא מזכיר גילויים מובהקים של ע"ז הנהוג במקמותנו בשם סגולות, ישועות ורפואות
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2007 20:06 |
|
| |
ברשותכם אוסיף עוד נקודה בנושא זה, שהגם אם היא אינה קשורה במישרין לנושא, מ"מ קשר מסוים ישנו.
ישנה איזשהי תופעה כללית בציבור שנקרא לה ניצול של מצבים מיוחדים ותפילות מיוחדות, לטובת רווח רגעי והרס לטוח ארוך.
לדוגמא: לי באופן אישי מאוד הפריע שבית חם וקופת העיר, השתמשו באפקט של שקיעה ביו"כ ונעילה ע"מ לקדם את מסע ההתרמה שהם עורכים. אין לי דבר כנגדם, אמנם בשנה הבאה אם לא יזכירו בדיוק את הדמעות של "א"מ .. שלח רפואה שלמה לחולי עמך" בנעילה, אף אחד לא יתרום להם, (ובעוד שנתיים מילא אף אחד לא יתרום).
לקחת את המושג של תפילת המוהלים והאלמנות, שלכולנו כאן בפורום יש כבוד ורגש מסוים ביחס אליו, וביזית אותו. הוצאת לנו את ההתרגשות לגביו. עוד שנה לא נבקש שיזכירו אותנו כי זה יהיה רגיל לחלוטין.
זוהי תופעה שקיימת בהרבה תחומים (תמונות של גופות בטלית. איברים שרופים. ילדים בוכים), ומקורה בילדותיות וחוסר ראית מצבים מורכבים, שלא נאמר אגואיזם צרוף ואטימות.
ולא נראה לי שהמצב הולך להשתפר.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2007 21:27 |
|
| |
נויאיר, הביטוי המקובל הוא: הם לא שומרים "מילים של שבת"... ר' וואסער, חשבתי שאתה רוצה לציין שתמיד זה הלך ביחד, והערתי שבכ"ז שם ה40 יום היו לצד הטוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2007 01:50 |
|
| |
שרגא : לא הבנתי את כונתך.
רק רציתי להוסיף, זו תופעה שקימת גם בתחומים נורמלים, ולא רק בשימוש ציני ברגשות שאינם שכיחים.
כגון: חדירת מאכלי השבת אל אמצע השבוע. הרי זה ברור שאם לא היית אוכל טשולנט 4 פעמים בשבוע , ההנאה השבתית מאכילת הטשולנט היתה רבה לאין ערוך. אלא מאי, אנשים ראו שהחיבה למאכל רבה, והפכו אותו לשכיח. בשניה שהפכת אותו לשכיח הוצאת את טעמו.
עוד דוגמא: תקיעת השופר ברצועה מספר 6 בדיסק של בן דוד "אפשר לתקן". לקחת אפקט רגשי נדיר כתקיעת שופר פעם בשנה. השתמשת בו כאפקט מסחרי/מוזיקלי. אתה מכרת. אנחנו הפסדנו. תקיעת שופר כבר פחות עושה לנו את זה.
זו תופעה כללית בכל הדור הנפסד הזה. מקורה בילדותיות מסוימת, בחוסר ראית הנולד ובהסתכלות על העכשיו המורווח. וכמש"ב.
ומי יצא מופסד??
אנחנו.
תוקן על ידי - NOYAIR - 24/09/2007 1:56:05
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2007 01:56 |
|
| |
נויאיר, זו בדיוק כוונת הביטוי. כשלא שומרים
מילים/ביטויים/מאכלים/אמצעים לאירועים מיוחדים, אלא
"מבזבזים" את כל התחמושת בדברים הקטנים, בסוף נשארים
בלי כלום במקרים המיוחדים שבאמת צריכים בשבילם אמצעים
מיוחדים.
|
|
|
|
|
