בקשה לשחרור טרוריסטים יהודים - צעד אווילי

מספר פעמים בחודשים האחרונים העלה השר ח"כ אלי ישי את ההצעה לשחרר מהכלא יהודים שרצחו ערבים, כשלטענתו אין להבדיל בין ערבים שרצחו יהודים שמשוחררים כמחווה לפלסטינים לבין יהודים שרצחו ערבים. בשבוע האחרון פורסם שהוא פנה בבקשה למשרד המשפטים לחנון את האנשים הללו לכבוד שנת ה-60 למדינה, כשלרשימה הוא מוסיף את ישי שליסר שהורשע בניסיון לרצח של צועדים במצעד הגאווה בירושלים. הידיעה שהובאה גם באתר "בחדרי חרדים" http://bh.hevre.co.il/news_read.asp?id=3684&cat_id=9, זכתה לתגובות שונות של גולשים שרואים בברכה צעד מסוג זה.

לצערי, אינני מצליח להבין איזה היגיון עומד מאחרי בקשה מסוג זה. האמנם סבור אלי ישי שטרוריסטים אלו אינם ראויים לקבל עונש חמור על מעשיהם? האם דרישת שחרורם איננה משדרת לגיטימיות למעשים מסוג זה? לדעתי, כל פעילות כזו היא איומה לא רק בגלל החומרה שבנטילת חיי אדם ללא הצדקה, אלא מפני ההשלכות החמורות שלה על בטחון יהודים בארץ ובעולם. מהו בדיוק הטיעון ששחרור רוצחים ערבים כחלק מדרישות הפלסטינים מצדיק גם את שחרורם של אלו? אנו מצידנו מעוניינים שאלו וגם אלו ישבו בכלא וירצו את עונשם במלואו, אלא ששיקולים בטחוניים ומדיניים מאלצים אותנו לשחרר את הרוצחים הללו לטובת המדינה, אבל איזו טובה בדיוק תצמח למישהו מהקלה בעונשם של אלו?

http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2307728

בעזהי"ת


   א. מנקודת מבט כללית, יש נקודה לכאן ונקודה לכאן.
   הראשונה היא, שכל שחרורי המחבלים עד עתה, לא כללו רוצחים ממש, והנה מדובר כאן על חנינת רוצחים בפועל -הווי אומר תקדים, על כל המשתמע.
   ומאידך, בהחלט, אם פושעים ערביים משוחררים בסיטונאות, מדוע לא ישוחררו פושעים יהודים בסיטונאות?
   (אמנם, זו לא טענה. אם נעשה עוול, מדוע שיעשה עוד אחד?).

   ב. מנקודת מבט חרדית, לעניות דעתי יש לנו מאוד להתרחק מהנושא הזה. מכל נושא מדיני, למעשה. מכל נושא שלטוני, למעשה.
   גרים שנואים אנו בארץ הזו, וכל כוחנו שעולה, אינו אלא ככוחו של היהודי זיס שעלה -ועלינו להזהר מסוף אומלל שיגיע עלינו, כאשר הגיע עליו.
   וכי למה לנו, האמונים על התורה, את הצרה של ההולכים בחושך, ומביאים על עצמם מכת חושך, ועוד יתפסו אותנו כשעיר לעזאזל על שגיונותיהם?

   ג. אם כבר הזכרנו זאת, אשאל שאלה נוספת.
   האם במצבים מסוימים, תמליצו על עזיבת ארה"ק, לנוכח פיקוח נפש? הרי המדינה הזאת מתפוררת, החל משחיתות שלטונית וכלה בניוון צבאי, וכל זאת לנוכח עשרות מליוני ערבים שישמחו לעשות בנו מעשה בירקנאו...
   האם נקודה זו, לא אקטואלית הרבה יותר, מאשר שגיונות היושבים על גבעת שיח-באדר, דמתקריא "משכן הכנסת"?

   (הבהרה. כותב שורות אלו קשור בכל נימי נפשו לארץ ישראל, ובנסיעותיו מחוץ לה הרגיש מועקה רוחנית גדולה ועצב מוחשי. הרגשתו לפעמים היא שטוב מותו בארץ הקודש מאשר חיים חוצה לה).

שאלה  א : האם הטרוריסטים היהודים פעלו בניגוד להלכה?.
שאלה ב:   מה ההבדל בין רוצח רגיל לטרוריסט יהודי?
שאלה  ג:   מה ההגדרה הדתית או החוקית לטרוריסט יהודי?
שאלה  ד:  אם מקובל בעולם לתת חנינות, למה להם לא?  המניע שלהם לא היה פלילי בעיקרו.
מי מוכן להתמודד עם השאלות ללא התלהמות אלא לגופו של ענין?

הבעיה היחידה שאני רואה בהעלאת הדיון היא עצם ההתיחסות להצעה פופליסטית שאין כל גב אידיאולוגי או אחר מאחוריה.
לו הייתי רוצה לסנגר על מר ישי הייתי אומר כי גם הוא יודע שאין לה כל תכלית וסיכוי ומטרתו רק לדרבן (בצורה לא מוצלחת לטעמי) דיון ציבורי במשמעויות שחרור האסירים או בו עצמו.

אלישיב ,ו- oolloo,

   העלתם נקודה  שלענ"ד  היא יותר מהותית בהקשר לאופי הפורום. והיא צורת ההתערבות של הנציגות החרדית בנושאים כלל לאומיים.

  ומאחר שהאשכול נוגע בחדשה אקטואלית הייתי מרשה לעצמי להתייחס לחדשה אקטואלית שתוביל אותנו בסופו של דבר לאותו עניין של צורת קבלת ההחלטות בענינים כלל מדינים ע"י הנציגות החרדית שלנו.ואולי מתוך כך יהיה נתן להסיק מסקנות אופרטיביות כל אחד לעצמו.

 התפרסם שפואד הודיע, מה שכל מוכר בשוק מחנה יהודה היה יכול להגיד לו מראש, והוא ,שההתנתקות היתה משגה בטחוני .וכי המהלך בסופו של דבר דרבן את הטרור ,וגרם נזק ביטחוני.והוא מודה טעותו

 ובכירים בצמרת צה"ל היו בדעה שמלחמת לבנון השניה פרצה עקב התערערות כוח ההרתעה הישראלי כתוצאה  מהנסיגה וההתנתקות.וכן התריעה הרמטכ"ל שכך יהיה. וממשלת שרון בחרה לפטר אותו בתמורה.
 
עד כאן היסטוריה ומחיר הדמים,ומכאן חשבון הנפש הנוגע אלינו,

  ממשלת שרון היתה זקוקה לתמיכה כדי להעביר את המהלך הזה, ואנחנו סיפקנו אותה.בעיתון המשפחה לפני כמה חודשים ציטט(ואני לא מאמין לציטוטיו יותר מידי)אחד האדמורים החשובים, שהתבטא במשך מלחמת  לבנון-שרוב הגדולים חששו מההתנתקות והתנגדו לה בגלל ההבעיה הביטחונית אבל נפלה ההכרעה מפני "שא"א  היה להשאיר את האיום של נושא התקציבי ולגרום לכל משפחות האברכים לא לקבל תקציבים.(כאמור אישית איני מוכן האמין בציטוט זה אבל אולי יש כאן מי שיכול להביא את הציטוט במדוייק?)

 עסקנים כזכור התרוצצו בין הגדולים ועשו מין סקר וההחלטה נפלה בלי שהיה איזה שקיפות והסבר להמון .ואם דברי האדמו"ר נכונים הרי לנו אפשרות להציץ מבעד לפרגוד.

  החלטה נוספת באותה תקופה היתה האם לתמוך מנסיגה מציר פילדלפי ,ולפי מה שפורסם בעיתונות החרדית
הרב אלישיב שליט"א הורה לגפני לברר את העניין והסמיך אותו להכריע את הנושא.
 ההכרעה  של גפני  היתה שאין טעם להחזיק את נוכחות צה"ל אחרי ההתנתקות באיזור היתה בניגוד לדעת הרמטכ"ל ורוב ועדת חו"ב של הכנסת ,אבל היא תאמה להפליא את אווירת הפיוס עם ממשלת שרון והתקציב.
 לאחרונה אנו מתבשרים שישראל שוקלת על כיבוש ציר פילדלפי שוב  וכו,משום שכנראה בכיר מערכות הבטחון  למרות חוסר ידיעתם גמפ"ת עוד יכולים עדיין ללמד את גפני דבר או שנים בנושא ביטחוני.
  
 באותה תקופה טרם התנתקות התבטא לפיד בנימתו האנטישמית הידועה ,שכל ההתלבטות החרדית בסוגית ההתנתקות ואי החלטתם זה רק הצגה לצורך סחיטת תקציבים.בסוף עם כסף אז הם יתרצו בלי בעיות. בתגובה קצת מוקדמת מידי כתב גרילק בטורו כשהיה נראה שהולכים להצביע נגד תמיכה בממשלה.שהינה האנטישמים רואים מהי דעת תורה ושיקולי דיני הנפשות קודמים לתקציבים.
כידוע טומי לפיד ליטף את כרסו בנחת אח"כ.השיקול של תוספת מאתיים חמישים מיליון לישיבות הנאנקות  ועל סף קריסה היו יותר משמעותיים כפי הנראה.

  לפי האמור הנ"ל (ואני מתייחס להכל בערבון מוגבל מצד הפרשנות הנילווית)ישנם מספר שאלות שאנו נידרשים לענות 

  א.מה מידת הצורך שלנו הציבור המצביע ,להיות מעורבים ,"מבינים" ולדרוש שקיפות בהחלטות המשמעותיות ביותר לכלל ישראל?

  ב. האם יש שיקול של חילול השם (שבעיני החילונים) במערכת ההחלטות והפוליטיקה החרדית?

  ג.האם אנחנו מוכנים לקבל שההחלטות של גדולי ישראל מתקבלות על סמך נתונים רחבים ככל האפשר או שמא ידי עסקנים אינטרסנטים "מבשלים" עובדות לפני שמגישים אותם להכדעת הגדולים? וכמו שזעקו בדגל התורה שעסקנים הטעו את הרב אלישיב שליט"א בגלל אינטרסים(וכנראה הם מכירים את מנגנוני הדיס אינפורמציה טוב מאיתנו).

  ד.האם   קדושת המטרה של התקציבים יכולה לדחות חילול השם(במידה ויש כדלעיל) ,או לדחות שיקולי נפשות בשל הסכנות הביטחוניות כנ"ל? האם קריסתם של מאות משפחות המפונים ,נפשית כלכלית ,אמונית,ושלל בעיות הפנים משפחתיות רח"ל שנבעו מהפינוי .יכולים או צריכים להיות פקטור בשיקול החרדי לדאוג לתקציבי האברכים?

 ה.האם משום כל הנ"ל יש לכוה"פ מקום לשקול את התמיכה האוטומטית שלנו במפלגות החביבות  ואולי יש מקום לרביזה בתרבות הפוליטית שלנו?(כשהחלטתי שלא להצביע בבחירות האחרונות הרגשתי שהתבגרתי מהשלב הפאלי האחרון שלי)

  (אבקש לא לייחס אלי שום זלזול בשום רב וגדול חו"ח, מפני לדעתי הבעיה היא במנגנון החצרי והפקידותי שמונע מגדולי ישראל לקבל החלטות נכונות ועיין איגרת הגרח"ע  בסוף איגרות החזו"א בהתנגדותו לארגון הרבנים שבסוף הרבנים הם רק חותמת גומי עבור השאפתנות הפוליטית של העסקנים)
 

(וראה גם איגרתו של רי"א ספקטור על האומרים שליפשיץ עובד עליו, ורעק"א בפרשת סלוויטא והדברים יגעים ומייגעים. נראה לי שהשלב הבא בהתבגרות הוא להפסיק לשלם מס שפתיים לקוראינו הסמויים שמדפיסים, מדגישים בלורד זרחני ורצים לר' מיכל יודא)

הפער בין החלטות הממסד לטרוניות הציבור הוא פער בין תפיסת הקשישים הרואים במדינת ישראל מדינה נכרית שאנו החרדים שרויים בה בגלות לבין תפיסת צעירים רבים שחשים חלק - גם אם לא אינטגרלי - מהציבוריות הישראלית.
שום יהודי לא הוטרד יתר על המידה משיקולי הבטחון של פולין העצמאית. הרב מפוניבז' ישב בסיים הפולני רק כדי לשמור על אי אלו אינטרסים של בני עמו ותו לא. הוא היה רשאי משום כך לשלם כל מחיר במטבע פולני ובלבד שיקבל את התמורה במטבע יהודי. כך חשים המנהיגים גם היום.
הצעירים לעומת זאת תוהים על הקלות הבלתי נסבלת שבהתייחסות לנושאי חיים ומוות, גם אם לא באופן ישיר ברחוב חזו"א או בגאולה. (באופן עקיף ודאי שכן)
הסובבים שהוזכרו קודם (וראה סוגריים כאן ושם) מנצלים את התפיסה הראשונה ניצול ציני כדי להפיק כותרות בבטאוני המפלגה הנוהגים לפרוט על נימי לבו של הקורא הרוטטים לקצב המצלצלים בעוצמה רבה יותר מאשר מקולות הקרב הרחוקים מן החזית או מיישובי הספר. הם עצמם חיים ונושמים ישראליות ברוב שעות השבוע, הם הופכים לבני הגולה רק בעמדם לפני רבותיהם של כל בני הגולה.

אני חושב 22

דבריך נכוחים. מסיבות אלו, לצערי, מאז ההתנתקות אבדתי כל זיקה אליהם.
קצת מפריע לי שכרכת שיקול של חיי אדם מול הראותנו בעיני החילונים. בעוד שעל הסוגיא האחרונה ניתן להתווכח אם בחילול השם עסקינן, או דלמא יחסי אנוש גרידא או אפי' עניין שיווקי, הרי הסוגיא של דם מול דמים פשוטה כשמלה וכל מי שנותר בו בדל מצפון אמור להזדעק בגינה.

אתם כנראה שכחתם שההתארגנות החרדית--אינה מיועדת להצלת עם ישראל או לרוחת הציבור הרחב, אלא לשמר את האינטרס הצר של היהודים החרדיים-- ולכן הנציגים שלהם צריכים להיות ממוקדים אך ורק במטרה שלשמה נשלחו לכנסת או לעיריה. אם זה טוב ונכון או לא? זו בעיה
אחרת--אבל זאת המציאות--ולכן זה מתבטא כמעט  תמיד אך ורק בתקציבים.כל היתר זה
צלצולים ורעשים--ועל זה אמרו חז'ל --הכל יודעים 'כלה למה נכנסת לחופה'.

מאיר נכבד
(כן. אבל שלב ההתבגרות האחרון לא כולל התבגרות מהגמרא בפרק חלק,) ומה שהעלית לגבי אופי  ההסתכלות הכללית  כגוזרת החלטות במבט צר. דהיינו ,כמה שיותר זהב בכיסים ולא משנה שהאוניה טובעת כי היא לא שלי,עיין הערתו של RWASSER בעניין.
( אבל אישית אני נמנע מהערכות כאלו גם כשהלב נוטה לכך,מספיק לנו שהלכה היא  שדיין פסול לדון בענייני ספר התורה שבעירו   מפני שהוא נוגע,ולא נחשב הדבר לביזוי הדיינים.)

לב העיברי-אני מקבל הערתך ועניין דמים תמורת אתנן חמור גם ללא קשר  לשאלה איך אנו נראים, אך על זה נאמר תפסת מרובה ,ועדיף לקבל הסכמה על הטענה השחוקה שכולם מורגלים בה לכוה"פ .(ולקרא בשם בעיות ביחסי ציבור זה לא משנה לגבי חילול השם.)

רוואסר-זה לא שאנו שוכחים שלשם כך הוקמה  המפלגה ,זו הבעיה שאנו לא מצליחים לשכוח את זה.
מה שאני שואל אותך זה האם מותר לנו להתנהל עפ"י אינטרסים צרים כאילו שאני ואפסי עוד. (אומרים שכשמנסרים את הענף שעליו יושבים כן צריך לחשוב איפא שמים את הזיטצער.)

(קוגיטו

לענ"ד, הכנסת הסוגריים אינה מועילה לסוגיא בחלק, להיפך.)


לסוגיא הפותחת

כדאי לראות את הדברים במבט רחב יותר.
יש לנו מלחמה עם עם שכן, מלחמה עקובה מדם ומטרור. כל צד חייב לשמור על הרתעה מקסימלית. אסור במלחמה לזכות את האויב בנקודות.
מכיון שקשה לי לדבר עלינו בגוף ראשון, אתנסח בגוף שלישי.
במלחמה שרק עם אחד טובח בשני והשני אינו מחזיר טבח, הרי הראשון ינצח. לא די להתגונן, צריך לאזן את המשוואה. אם אחד רק טובח והשני רק מונע טבח, הוא ישאר תמיד במגננה, זה לא איזון.
אם שני הצדדים טובחים, אך רק צד אחד מתאמץ להגן על לוחמיו, הצד השני הפסיד נקודות. הוא כובל את ידי לוחמיו.

דומני שבצבא מול צבא זה ברור לכל אחד ואין על זה שום שאלה.
מה שקורה כאן הוא שיש עם מאורגן עם צבא לוחם מול עם מבולגן עם כנופיות פראיות. הצבא עובד כצבא ובכך יש לו עליונות, אך הצד השני עובד בהתשה ואלו גם נקודות עליונות מסוימות. כאשר קמים לוחמי גרילה מהצד בעל הצבא, הם מאזנים את הנקודה הזו.

האם אני מצדיק טרור יהודי? לא אמרתי! אבל אם טרור ערבי יהיה מגובה על ידי הערבים וטרור יהודי יהיה מוקע על ידי היהודים, ירוויחו הערבים בנקודה הזו.

אמנם אנו מוכנים לשלם את המחיר, כדי לזכות בנקודות מוסריות. אני מקבל את זה. אולם גם לזה יש גבול.
אם הטרוריסט כבר עשה מה שעשה ונשפט, הוא צריך להתקזז מול הטרוריסט הנגדי כדי לשמור על המשוואה.

מסכים עם דברי מאיר. לא הצלחתי להתנסח בבהירות כזו, בלינק שהבאתי למעלה. אבל לסברא זו ירמזון מילי שם.

מאיר, כעת נסה להציג את אותם התובנות בגוף ראשון.