אמור לי היכן אתה גר ואומר לך בן כמה אתה

בעזהי"ת


   דווקא לאחרונה קראתי על תופעה בקיבוצים, של חזרת הדור הצעיר שכבר עזב לחיים עירוניים.
   אמנם תופעה דומה ממש, תצטרך לחפש במגזר שמאפייניו דומים לציבור החרדי -וזה לא תמצא בארץ.
   ומכל מקום, יש לך מכאן נפקא מינה למעשה, או כבירור רעיון?

כמדומני שגם בהתנחלויות ניתן למצוא תופעות דומות ואולי גם בסתם שכונות.
גם בשכונות רב גילאיות ניתן לראות שבתי הכנסת מתמיינים לפי קבוצות גיל.

ריכוז צעירים ללא מבוגרים, מוביל בדרך כלל להתנהלות עדרית נוראה, ועל פי רוב לבחירת משכוכית רוחנית וגם גשמית שמובילה את הציבור לקיצוניות הגובלת לעיתים בטרור.

בעזהי"ת


   בית שמש למשל, Yahadut?
   (כלומר; בעקבות הכותרות של הזמן האחרון).

_________________

אלישיר, אינני מכיר את בית שמש בכלל, יתכן וגם שם זה כך.

אני מתכוין למה שראיתי בריכוזים שונים בשכונות מתחרדות ועוד.

נורא ואיום, מוביל להשלכות נוראיות, ולדהירה של ירידת הדורות מחמת חוסד בדמויות מבוגרות שמאזנות קצת.


יש גם מעלות, כמו בכל תופעה. לדעתי הן בטילות ברוב.

כדאי לנתח זאת יותר באריכות, אין זמני בידי כרגע. אבל *המביט_אל* עשה זאת בעבר, ובוודאי ישמח להרחיב יותר.

ר' מאיר,
האם הפורום הזה ונגזרותיו אינם תוצאה (נקוה שחיובית) של אותה הנקודה?

_________________

אלישיר

נפק"מ למעשה? למודל הטריטוריאלי 


בעל

ברור שבכל מקום אדם נמשך לדומים לו, בין היתר לפי גיל. גם בבית כנסת מגוון, תוכל לחלק לפי ספסלים. גם במשפחה, בני גילאים קרובים ימצאו שפה משותפת, זה טבעי. אני מדבר על חיים נפרדים, לא על קבוצות בתוך הקהילה.


לומד

אני נוטה לחשוב כמוך. המעלה הגדולה של חברה מגוונת גילאים היא, שניתן לרתום את נסיון החיים של המבוגרים ללהט הנעורים של הצעירים. ההפסד מחסר בזה הוא גדול מאוד.


אולו

לאו דווקא. נראה לי שהבמוגרים במקרה שלנו לא כל כך מבינים את הצעירים. לכן לא היה מועיל אם היינו גרים יחד. (חברים רבים אינם מהפרוייקטים)

מאיר נגע כאן ברפרוף בתופעה שיש לתת עליה את הדעת והיא הגיאוגרפיה של הקיצוניות הליטאית.

ריכוזי הצעירים החדשים מהווים מדגרה אידיאלית להתפתחות מגמות קיצוניות בחברה החרדית מהסיבה הבאה: האתוס המרכזי העומד בבסיס חרדיות העת החדשה הינו היות המשכיותה האותנטית והבלעדית של  היהדות הרבנית ההיסטורית.  כנגזר מטבעו, אתוס זה מכתיב שמרנות צורנית.

במידה שמגמת החרדיות מתאפיינת בחדשנות קיצונית הרי שהיא סמויה מהתודעה. החדרת אלמנט קיצוני חדשני בריכוז חרדי רב דורי דרך הדלת הקדמית תתקל בתגובה נגד חריפה. ינסה מאן דהוא לקבוע מסמרות חדשות בשכונת בית וגן, הרי שיבהירו לו בלשון שאינה משתמעת לשני פעמים שמה שהיה טוב לר' חצקל אברמסקי טוב גם בשבילנו ויורו לו את הדרך לתחנת המוניות בואכה רחוב הפסגה.  החדרת שינוי במרחב הנזכר מותנית בתהליך איטי הנעלם מהמכ''ם התודעתי הציבורי, ואריגתה של הזמורה הזרה על גבי מרקם תודעת ההמשכיות החרדית ההיסטורית.  

אני מכיר כמה מהעסקנים הצעירים הפועלים באיזור רמת שמש כמו גם את הוריהם. סמיכות גיאוגרפית להוריהם הייתה מנגידה את כיוון מגמתם עם העבר ומדגישה את אלמנט החדשנות, וע''כ מעוררת את מנגנון התגובה החיסוני של הדור המבוגר. לעומת זאת, הפעילות במרחב חד דורי מאפשרת דילוג על שלבי התפתחות ביניים. 

הישיבות, כמובלעות חד-דוריות, מהוות חממה מושלמת להתפתחות מגמות קיצוניות ברמת התיאוריה שתירגומם מרמת התיאוריה לפרקטיקה במרחב הרב דורי מותנה בהקהייה ועמעום.  לעומת זאת הצ'כונות החדשות מהוות מרחב ישום אידיאלי להעתקת כל שגעון ללא מנגנון הניטור והכיוונון המובנה בחברה רב דורית.  

הבחנה נוספת היא זהותם של רבני ריכוזי הצעירים. לא תמצאו גם בנרות רב נורמטיבי המשקף את דמות החרדי הממוצע. מדובר באנשים הממוקמים בקצה הקיצוני של הסקאלה, או חוצניקים מוזרים.

רב סיינפלד

במפתיע, אני מסכים עם רוב קביעותיך. אבל דומני שההבחנה הנוספת שבסוף דבריך חוטאת לאמת. אלא אם ה"חרדי הממוצע" בעיניך הוא אתה.

מדובר אכן על אנשים קטנים, שחונכו בדור הזה לגדלו לאורו. אלו היו נערים או אברכים צעירים בתשמ"ח תשמ"ט וד"ל, וכיום הם רבני שכונות, כבמשלו הקולע והחריף של רבי אברום שפירא שהובא במאמרו של הרב אליעזר מלמד (דומני שהמשל קדום יותר, וכבר הביאותיו פה).

אבל הם לא חוצניקים מוזרים, חוצניקים בכלל הם כר פורה לאי שפיות, אבל אי השפיות שלהם (בעינים ישראליות לכה"פ), יכול להביא אותם לכיוונים שונים. חלק מהרבנים האלו הם אכן חוצניקים שנשרפו, וכמאמרו של רמ"מ שולזינגר "גפרור כשהוא נשרף, הוא מתעקם". אבל הם לא הפכו לקיצוניים, הם די דמות החברה כולה. קיצוניים יותר מפעם, עדיין סביל בדרך כלל.

הבעיה היא שגם כל ההתנהגויות במקומות הללו הם כבנין נערים אמיתי, ומאחר שזהו "דור העתיד" יש גם השפעה הפוכה על החברה כולה. לא רק מכתבים הזויים ביתד החתומים על ידי "אשת אברך, קרית ספר". אלא מראה המקרינה מחומה על כולם.

לומד,
הואל נא להפנותי למשל.

הרב אליעזר מלמד, על הרב אברהם שפירא זצ"ל


דאגתו מירידת רמתם של הרבנים

תמיד היה חושש מהתקיימות דברי חכמים על התדרדרות מעמד התורה, וכפי שמובא במסכת סוטה (מט, א): "רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית המקדש - שרו חכימיא למהוי כספריא (התחילו החכמים להיות כסופרים, מלמדי תינוקות), וספריא כחזניא (ומלמדי התינוקות ירדו למעלת חזנים), וחזניא כעמא דארעא (והחזנים ירדו למעלת עמי הארץ), ועמא דארעא אזלא ודלדלא (ועמי הארץ מתדלדלים ומתנוולים). אולי מסיבה זו הסכים, כשפנו אליו, להתמנות לרב ראשי. וכך היה אומר פעמים רבות בהומור מר, שבתהליך ירידת הדורות, אלה שהיו צריכים להיות שמשים של הרבנים נעשו רבנים.

והיו הדברים נוקבים ומזעזעים את הלב.

מוסר בהומור

פעמים רבות היה מגלה את דעתו על ידי סיפור. על רבנים צעירים שקופצים להורות, היה מספר: פעם אחת, חבריו של איכר נבער מדעת חמדו לצון, וכשהוא נרדם החליפו לו את בגדיו והלבישוהו בבגדי כומר. כשקם האיכר התפלא על עצמו, היאך התעלה למדרגה כזו שהוא לבוש בבגדי כומר, והלא הוא איכר פשוט שאינו יודע לקרוא. חשב לעצמו: אולי בכל זאת הוא כומר, הלא סוף כל סוף הוא לבוש בבגדים של כומר. אמר לעצמו: אעשה ניסיון, אקח ספר, אם אדע לקרוא בו הרי שאני כומר, ואם לא אדע סימן שאני איכר. לקח ספר ולא הצליח לקרוא. הצטער על שלא זכה להיות כומר. והנה עלתה בלבו מחשבה נוספת: מי אמר שאינני כומר? אם אינני יודע לקרוא, כנראה כל הכמרים אינם יודעים לקרוא!

והתוכחה לרבנים ברורה: אל יחשוב רב קטן לעצמו שכולם יודעים מעט תורה כמותו. הרבנים האמיתיים יודעים יותר...
עם זאת, כמו בהרבה תחומים עמדתו היתה מורכבת, וכל אימת שאחד מתלמידיו היה מתמנה להיות רב, ואפילו הוא צעיר ביותר, היה בחצי הומור מוכיח אותו על כך שאין לו חלוקא דרבנן, פראק וכובע. שכן בתור רב ראוי שיהיה ניכר עליו שהוא רב, כדי שיוכל להנהיג את רבנותו כראוי.



http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/6932
יש שם עוד דברים טובים

המשל אכן קדום יותר.
שמעתי אותו בשם בעל השרידי אש וכנראה שגם הוא רק יישם אותו למקרה מסויים.

_________________

התופעה של שכבת גיל הגרה במקום מסויים איננה חדשה.

צא וראה בשכונות רבות בירושלים. גיל הדיירים במטרסדרוף אונסדורף וכו הוא באיזור 55-60. לעומת גיל הדיירים ברמות 40-45. בב"ב קשה לאמוד בגלל הצפיפות אולם בניינים רבים מאוכלסים בבני אותו הגיל.

לעצם התופעה הנ"ל יש בה יתרון שכולם גדלים ביחד ומגדלים את ילדיהם ביחד , ישנם נושאי שיחה משותפים חברים לילדים בני אותו גיל וכו'. אדם קרוב אצל בני גילו.

החסרון הגדול במצב זה הוא העדר הדוגמה האישית מהמבוגרים. וכבר שמעתי מגדולים שהתבטאו בעניין. במצב השורר כיום, יש איזה נתק בין הדור הצעיר לדור שמעליו. כאשר לא גרים בסמיכות לאנשים שכבר למדו דבר או שניים בחייהם קורים דברים פזיזים. הציבור הצעיר מלא מרץ וקפריזות, ודרוש לו גורם ממתן. האמוציות שראינו בבחירות האחרונות בביתר (שהם רק קדימון למלחמות היהודים בבית שמש ובמודיעין עילית....) היו יכולים להיות הרבה יותר מתונות אם היו בעיר אנשים מבוגרים, שבטיבעם בוגרים יותר. עי"ז היה נוצר רוגע מסויים שיכל להקרין על כל ההתפתחויות.

כפי שציינו כאן לפני, אורך הרוח של המבוגרים חסר מאוד בחברות הצעירות שנבנות בישובים החדשים (המילה "פרוייקטים" היא לזרא לי) ולענ"ד קשה ליצור חברה בריאה במצב זה. יעברו ימים עד שאותם צעירים של היום, יכו על חטא בראותם את קלות הדעת שבה כלכלו את מעשיהם בעבר.   



ועוד משהו, בדר"כ אדם צעיר העולה לגדולה במהרה, עד מהרה נופל. אין לו את אורך הרוח של גיל המעבר. ואין חכם כבעל הנסיון, נסיון העבר הוא חוכמת החיים.