האפשרות להפוך אשכול זה לדיון מושכל בשאלות על דרשות הרב שך עדיין פתוחה.
נושאים שהעלת כגון:
ההמנעות בשימוש במקורות תורניים, ההתפעלות הריגשית , ההשלכות ההיסטוריות וכו'

(אני הוא שהבאתי את איגרת של הגרד"ל לפורום, אשר אחת הדרשות מכוונות נגדו, כך שלא נחשדתי בבריחה מדיון זה)

ואני בבוקר תמהתי אם למחוק את האשכול, שהרי אין מקומו כאן. או שמא ושמא יהיה בו איזה דיון ענייני. על נזק כלל לא חשבתי...

הדברים שכתבתי למעלה מחקתי.

בין השורות שם היו טענות ענייניות, ועכשיו אשתדל לנסח אותם ללא שום נופך שעלול לצרום לאזניים רגישות.

א. מאמריו, דרשותיו ומכתביו של הרב שך שטחיים לחלוטין.
ב. בדרך כלל הוא נמנע לצטט מקרא וחז"ל. הכל דיבורים של המיית לב.
ג. הרב שך היה איש ריב ואיש מדון לכל הארץ, ומלחמותיו הרבות גרמו נזק עצום.

עד כאן באופן ענייני. באופן אישי, אינני מכבד אותו כלל. גם ספריו על הרמב''ם שבזמנו למדתי בהם לא טעמתי בהם טעם מיוחד. בימים רגישים אלה, ומפני חמת המציק, אציין שכמה חברים כאן שזכיתי להכיר טעמם שונה לחלוטין, והם ממעריציו של הרב ז''ל ותמונתו תולה אצלם בחדר האורחים. רוצה לומר 'הדברים נכתבו ע''ד הכותב בלבד, ובאחריותו', או משהו משפטי מעין זה... וכל ישראל נקיים.

א.  האם השטחיות הזו מכוונת? - דומני ששמעתי משמו שבאמונה אין לומדות, אלא צריך להאמין כמו הסבתא. א"כ דעתו כדעת ברסלב בעניין זה "בלי שום התחכמותים כלל וכלל ח"ו."  
ב. בהמשך לסעיף הקודם: האם השמטת מקורות ביחד עם שטחיות מכוונת משרתת מגמה להשתיק כל ויכוח או התנגדות. שכן שימוש במקורות ובניית טיעון רציונלי מוביל בהכרח לדיון רב דעות. או שמא הרגש באמת הוביל את הרב במהלכיו ולא עמד מאחוריהם אלא מה שנראה לעין?
ג. אין ביכולתנו ובתפקידנו לקבוע את הפרופיל הפסיכולוגי שלו, ויש ללמד זכות שהאמין בכנות  שיריביו עומדים להמיט אסון על כלל ישראל. בהאזנה חוזרת לדרשותיו עלה בי ההרהור, אולי באמת איום האימפריליזם החב"די בשעתו היה חמור כ"כ שהדיקטטורה הליטאית היא בדיחה לעומתו?
סה"כ אין להשוות בין המוטיבציה המסיונרית האידיאולוגיה הגלויה של חב"ד לשתלטנות ליטאית שאין בה אלא ד"א של פוליטיקה (מלבד הפן המיסיונרי של "מחנה בני תורה" שהיה מופנה כלפי חוגי בעלי הבתים).
הערה חשובה: מש"כ כאן אינו עמדה אנטי-חבדית כללית או אנטי-הרבי-האחרון, אלא העלאת אפשרות שבאותה נקודה בהיסטוריה אחז בחב"ד יצר כיבוש מסויים. 

[ובתשובה לסרקזם שבסוף הודעתך:
אף שאיני נמנה עם חוג מעריציו ומנהג הפיכת הסלון לכיכר האדומה בזעיר אנפין ע"י תמונות מפלגתיות אינו לטעמי - איני מוצא צורך באזניים רגישות במיוחד או בפחד חמת מציק כדי לכתוב  בדרך ארץ כלפי אנשים (ויתרה מזאת ת"ח) שאנו חלוקים על דרכם.
ולבל נתפתה בחם ליבנו להשוות דרכנו עם אותם חוגים אשר החריבו ומחריבים כל חלקה טובה של דיון.]

תוקן על ידי לבהעיברי ב- 26/11/2007 19:47:47

אני חושב שמחוץ לגמרא, רמב''ם ונו''כ הוא לא התעמק מעולם בכלום. ואין כאן נסיון נוסף לדבר בגנותו, חלילה. זו בסך הכל קבלה כפשוטה של עדותו. קראתי פעם באיזה ספר של ה''ה שולזינגר שאלה פשוטה וראשונית ביהדות ששאל את הרב שך עליה, וכך הוא השיב לו - מעולם לא התעסקתי בנושאים אלה. ומדבריו, שאיני זוכר לשונם המדוייק, השתמע בבירור שכך הם הדברים באמת, לא מתוך ענווה. בסוף שם הוא מודה לו על שגרם לו בכלל לחשוב על זה.

כמובן, להבדיל מר''נ מברסלב. ר''נ היה חכם מחוכם שחכמתו עומדת ביחס הפוך ממש להטפותיו להמנעות מן החכמה. אפשר פשוט לשתות חכמה בכל דף ודף בנידחים שבספריו (אפילו בשבחי וחיי מוהר''ן). אינני מתכוון להעליב, אבל כשר''נ מדבר על אמונת ההמון הוא מתכוון לזו של הרב שך. לא היה שם משהו מודע, מתוך מחשבה מעמיקה על החיים והאמונה וכו', מסקנה כזו. אפשר לקבל שהרב שך עצמו באמת חי באמונה כזו, שיש לי אליה בפני עצמה כבוד והערכה, אבל לא כשהיא נהיית דגלו של 'מנהיג הדור', שיקוף של אמונתו עצמה.

וכעניין הזה בקשר לציטוטים. זה לא רק שהוא לא ציטט חזלי"ם, הם פשוט לא היו משתלבים בדרשותיו או ב'הגותו'. לחשוב על חז''ל בגמ' ובמדרשים עם כל העומק והמורכבות שלהם (דוגמה פשוטה מן הפרשה: ויבא הביתה לעשות מלאכתו, רב ושמואל וכו' שבגמ' וברש''י על החומש. האפשרות בכלל לפרק את הפרשה, לדון בדמותו של יוסף (שהיה מסלסל בשערו וכו') לראות גוונים בתוך האחידות המטמטמת של היום, שהיא במידה רבה תוצאתה של הנהגתו רבת השנים, אי אפשר לדמיין דיון אמיתי בחז''ל אצלו. רק דיבורים ריקים על 'האבות הקדושים' ועל 'טהרת ההשקפה', ודימיונות והיסטוריה מומצאת על עם ישראל המסורתי ששמר כל השנים על הכל ולמד תורה יומם ולילה עד שבאו הקומוניסטים והמשכילים והציונים והשמאליים. בכל אלה הוא נלחם עד אחרון ימיו כאילו עוד הם פועלים כאן ועכשיו, כולם יחד.

והמלחמה בכל איש אמת החל מר' חיים גרינמן וגדולי החזונאישיניקים. וההתעמרות במפעל חייו של הרב שטיינזלץ הצדיק והחכם. והמלחמה בישיבות התיכוניות החרדיות ובמכללה ירושלים לבנות. האחדת הציבור על ידי העלמת כל הגוונים ובני הגוונים העדינים. הפיכת כולם לבני תורה משוטחים. הפוליטיזציה של הציבור, הפיכת התורה לעניין סוציולוגי גרידא (אני מהמתקוממים בכל ליבם נגד אמירות מהסוג אלעס איז סוציולוגיה. יש הלוא אמת, ויש תורה ומידות טובות ואלוהים).

וגם מלחמתו בחבד. הרי הרבה היה גדול ממנו עשרת מונים ברוחב אופקים ובחכמה ובדאגה לכלל ישראל. הרב שך דיבר גבוהה גבוהה על כלל ישראל, וגם הזיל דמעות על הקיבוצניקים אבל כל התנהגותו התייחסה לבני ברק כאילו היתה מרכז העולם כולו. כאילו לא היו הב''ת הבני ברקים פרומיל מן העם היהודי כולו, שמתמודד עם משברים ענקיים שאני לא בטוח שהוא בכלל הבין את שורשם או את היקפם. תשובות למשברים האלה וודאי לא היו לו.

וההתנשאות, והפטרונות. כאילו קו ישר מחבר בין סיני ויהושע וזקנים ונביאים ואנשי כנה"ג לישיבתו ולדרך לימודו. לא בטוח בכלל שהיתה לו התודעה שהשביל בלימוד שהוא דורך בו הוא מומצא, שמעולם לא למדו כך. וההתעלמות מההלכה והקטנת מעמד אנשי ההלכה. ומלחמתו בגר"ע יוסף על לא עוול בכפו. מלחמה שהוצאו בה הרובים הקטלניים ביותר מארסנל הנשק העשיר שלו - רמזים על אפיקורסות כנגד הגר''ע. בסך הכל היה ויכוח פוליטי.

ועל הכל דלות הרוח ונמיכות המצח. הדיבורים הנבובים שאינם לא במקרא ולא במשנה ואף בדרך ארץ אינם. והבוטות והעזות וההשנאה של החילוניים והחילוניות כאילו לא היו החילוניים יהודים תועים, חלק מעם אחד שלא כולו לומדי תורה.


כתבתי אסוציאטיבית ואין לי כוח לחזור לבדוק אם לא נפלט איזה ביטוי מזלזל שלא במקומו, כי הטענות שלי באמת ובתמים מתכוונות להיות ענייניות. אני מסופק אם הן יידונו ברצינות.

ביטי

לגבי "התמימות" האידיאולוגית של החברה החרדית במאה השנים האחרונות, צא וקרא אשכול על זה בעצור. (גילוי נאות: מעשה ידי ע"פ מאמר של בני בראון).

לגבי הימנעותו של הרב שך מיישום יכולתו הביקורתית - והיתה לו! - הרי לא ללמד עליו זה יצא אלא ללמד על הדור ועל הדורות זה בא.

אצלנו התמימות היא אידיאל. צריך אדם להישאר מבחינה אמונית ברמה של ילד בגן או אולי קצת יותר מזה. ואין יותר מזה.

ואם תמצי לומר, זה אחד השורשים של מה שצריך לשנות. אבל זה כבר לא שייך לפורום הזה. ואדרבה, מאז ששמו עין עליו ועל הכותבים כאן, והחלו לחסלם אחד אחד...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

בי טי ,

"אני מהמתקוממים בכל ליבם נגד אמירות מהסוג אלעס איז סוציולוגיה. יש הלוא אמת, ויש תורה ומידות טובות ואלוהים"

גם אנשי האסכולה הנזכרת אינם סבורים שהמצב אידיאלי . לכתחילה . הם רק מתארים עובדות ותהליכים קיימים , ניכרים למתבונן , שקשה להתכחש להם .

דברי הביקורת שלך על הרב שך שיש בהם מידה של צדק , ויחד עם זאת צריך למחות נמרצות על הסגנון והגישה , יכולים להיות מופנים גם לרבותיו רא"ז מלצר  והגרי"ז מבריסק שאף שעסקו מעט יותר ממנו באגדה והשקפה , לא היה בדבריהם כל מימד ביקורתי . מה לך כי תלין עליו .

ביטי
נניח כדבריך, האם אין זה מלמד על הצברור יותר מאשר על המנהיג?

לרב שך היו מעלות גדולות וביחד עם המעלות היו לו חסרונות גדולים שיתכן שמסתירים כליל את מעלותיו.

בראש ובראשונה, הרב שך לא סדר עבודה למקורביו ובעיקר למשפחתו. הרב שך נמנע מעשיית פרוטקציות  למשפחתו ומקורביו וכל זה מחשש נקיות.

לעומת כל זאת, הרב שך רדף עד תום בצורה מחשידה, כל מי שלא יישר איתו קו. זו הנהגה שלא נאחזה מעולם ע"י איש (פרט למלחמות שהיו בעקבות טראומת ש"צ). הבריסקער רוב היה קנאי, ולא נלחם בכל מי שנאחז בציונות. הוא נלחם נגד הדת"ל בלבד ואפילו נגד פא"י הוא לא נלחם. הגרא"ז היה אדם מאוד מתון בדעות ולא ידוע כי הוא נלחם באיש.

המאבקים שלו בר"ח גריינימן (התבטא עליו בפומבי הוא טרף כי אינו שומע לגדולי ישראל) וברב עובדיה (התבטא עליו טרף חזיר לאחר שגלה עצמאות)  ובר' מיכל פינשטין (כשבתו לא הסכימה לעבור לארה"ב עם ר' מלכיאל קוטלר). המלחמה המלכולכת מול משפחת פוברסקי יריבו לראשות הישיבה, גם כשהבחורים בפונוביז' חצו קווים אדומים, הוא המשיך להתבצר בדרכו ובקושי גדול הצליחו להוציא ממנו מכתב שאל לבחורים להתערב במחלוקת, וגם זה היה רק למראית העין.

השיחות המוסריות שלו היו רדודות ביותר, ולא מדובר רק באמונה רדודה אלא באיש רדוד. שיחות המוסר ומכתביו הרבים שהודפסו מעידים על רמתו ה"גבוהה". הוא היה איש מאוד ביקורתי כלפי אחרים אבל את רעיונתיו הרבים הוא לא בקור אפילו בדרכו שלו הוא.

הגרי"ז אמנם היה סגור בדעותיו, אבל פירושו על התורה משקף את דעותיו ויש שם רעיונות מעניינים ובלתי שטחיים בדרך חשיבה בריסקאית.
   
לסיום, להבדיל אלף הבדלות, ראש הממשלה בן גוריון היה פוליטיקאי שקרן דיקטטור  וצנוע.

בע"ב רמז נכון, זאת לא בעיה של הרב שך, אם יש למישהו טענות, עליו להלין על הציבור ההמוני,
אותו ציבור ששכח להבדיל בין גדול בתורה למנהיג מפלגה. לא יתרגש מדברי הבקורת [המוגזמים לדעתי] של בי טי.