חרדים תוהים או אנוסים

פוסט נוסף בבלוג:

מכתב אישי לאלוקים

רק מילה אחת: מדהים!!!

חבל שאותם תוהים מתקשים לפרק את החבילה שלהם, ולבדוק מה הם סוחבים. במקום זאת הם מתעקשים לזרוק את כל החבילה, כי חלק ממנה אינו נחוץ.

הפרט שמטריד אותי בכל זה, הוא שבתחילה הם לא משלים את עצמם שהם זורקים הכל, אלא שהם עושים בדיוק את מה שאמרתי קודם לכן, הם בוררים מה נחוץ ומה אינו נחוץ. אבל עד מהרה מתברר להם ששום דבר אינו נחוץ. ואני שואל את עצמי, מה גורם לאנשים למהר להגיע למסקנות אלו? מה הם יודעים שאני לא יודע שגרם להם להגיע לשם? איזו ריאקציה חזקה כל כך מבריחה אותם רחוק כל כך?

האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש

לומד אבקש לערוך את הכותרת
חרדים תוהים או אנוסים

לומד!
 אובדן הרגש....
כך קוראים לזה......
אליזד הגדיר את זה יפה פתאום מגלים כמה הכל מאוס עד שא"א כבר לנפות וזורקים הכל....
ראית פעם איך מנפים קמח?!
כשמגלים בו תולעת אחת עוד ניתן לסבול. אבל כשהמספר עולה מיחידות לעשרות, ופעמים אפי' מאות. עוד לא פגשתי באותו אדם שימשיך לסנן..........

אני קצת מבין, אך לא מספיק.

אתן ציטוט נוסף, ואתרום לאשכולו של חיים9999 (הדגש שלי הוא על המסקנות, במשפט האחרון שבציטוט).

כשהיינו קטנים דאגו הסובבים אותנו לפתח את חשיבתנו בדיוק בהתאם למצופה. אסור ומותר, יפה ומכוער, ראוי ולא ראוי  - חברו יחד לכדי מעגל יומיומי של התנהלות מדויקת ומכוונת תחת מסווה של צחוק ילדות. הטפות רבות, לעיתים מרעילות, עד כי לא יעלה על הדעת שכה אמרה הגננת נחמה רכת החמוקים, בעלת העמידות של תלולית גבינה בשמש, חברו יחד לכדי מסורת קשוחה וברורה, ממורקת בפשטות, בחזקה, עד זב.

מוטי

אני חושש שאנשים אינם יודעים שאפשר לשלוט ברגש. אני יודע מה זה לפתח תיעוב, הרגשת מוזרות, אי שייכות ושפיטה. אבל אני חושב שצריך לשלוט ברגש הזה, ולא להידרדר במדרון. מעבר לכל שיקולי דת, זה לא בריא.

המשך של הבלוג שהבאתי למעלה

מישהו יכול להסביר לי על מה הדיון פה?
(מלבד האובססיה ל"העתק הדבק" מתפוז, הגימיק שעבד פעם אחת ברייטינג לפורום )

חיים

יש לך מה לומר בעצמך, חוץ מלצטט?

אני מכיר את הבלוג, קראתיו מתחילה ועד סוף. אין לי העוז לומר דעה לאדם כל כך כואב. במיוחד לא אם הדעה תישמע כהטפה. ואני לא חושב שאני חכם או צדיק יותר ממנו. אני גם לא יכול להיות מגן האמונה, בסופו של יום זו בחירה אישית של האדם, ובמידת מה היא נשארת לא מנומקת לחלוטין. החזו"א טען שאין טעם להתווכח (בנושאים מסויימים, ככל הנראה) משום שאדם עשוי מכל מה שעבר עליו, מכל מה שחש והרגיש ולמד ושמע וסבל ונהנה במשך חייו. ולעולם לעולם לא יוכל אדם אחר להעתיק את נקודת מבטו, נמצא שהוויכוח חסר טעם ותוחלת.

ועם כל זה, קשה לי גם לקבל חלק מטענותיו.

קח לדוגמא את מה שהוא כותב על הרלוונטיות של הגמרא, בפוסט אחר, שלא ציטטת ממנו.

"בדרך כלל כאשר לבן אדם אין פואנטה, הוא ממציא. זה מה שעושה אמנון יצחק כשהוא מחפש תשובה חילונית לשאלה למה באנו לעולם. וכשאין תשובה חילונית הוא מאלץ את המאזין המסכן לקבל את התיאוריה שלו. גם זו דרך חשיבה ידועה ומוכרת בארון הספרים שלנו שכאשר כל התיאוריות מופרכות מתקבלת התיאוריה הכי לא שגרתית והכי פחות מסתברת. דוגמא לכך ימצאו יודעי הספר בהיכי תימצי דמפוזרין בריש אלו מציאות. התרגלנו להעניק להכל משמעות מפותלת ובנויה גג על גג מכיוון שכך חונכנו, כאשר התלמוד מתמודד ללא הצלחה עם משנה שאינה מובנת, הוא מיישב זאת בסופו של דבר בסיטואציה מוזרה שלעולם לא תתקיים. בכל ספר חוקים רגיל המקרים האלו הם לאקונות שעליהם לא חשב המחוקק. רק אצלנו בתלמוד שהוא פאר היצירה היהודית, יש הרבה משניות שמחברם התכוון כפשוטו ובפרשנות המאוחרת יותר בתלמוד הפכו את המשנה על פיה וקבעוה כרלוונטית רק כשהאשה קפצה מהחלון והבעל שבדיוק היה באוטוסטרדה זרק לה את גיטה כשבתווך מעופף שליח הרבנות. יחסי לגמרא הוא בכלל אמביוולנטי ובעתיד נתייחס גם לכך."

האם הוא לא שמע על דעתו של בעל חובת הלבבות בענין? או מאידך גיסא על החתם סופר המפורסם בנושא הזה? זה כל מה שיש לו לומר, שזה סיטואציה של לאקונה בחוק? האם מתוך לימודו שלו בגמרא הוא לא ראה שדווקא המקרים המופרכים ביותר הם אלו שמגדירים אל נכון את סיבת הפסיקה כך או אחרת במקרים הפשוטים יותר?

קשה לי מאוד לומר זאת, אבל אולי קצת ענווה היתה מועילה. החתימה בלשון רבים גם היא פרוידיאנית קצת.

תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 03/12/2007 21:46:28

לב
אתה מוזמן להתחיל לדון.

יש כאן אמירה ברורה של אנשים החיים באורח ובלבוש חרדי, אך לבם רועה בשדות זרים. לתופעה זו הודבק לאחרונה (אולי מאז ומתמיד)  הכינוי " חרדים אנוסים", המלמד על חיים כפולים של אותם אנשים. האם זו מגמה שולית שתלך ותתרחב בעתיד? מה ההשלכות על החברה החרדית כאשר בליבה מסתובבים אנשים שבלבם אינם דתיים?

אני כלל לא מנסה לדון בצדקת טענותיו אלא בסיבות ובהשלכות על החברה. תופעה זו עלולה להשפיע על החברה החרדית הרבה מעבר לאיומים של חזרה בשאלה

ייתכן שבעבר אנשים כאלו היו בודדים, וכיום יש להם את האפשרות למצוא אחד את השני.
ייתכנו סיבות נוספות.

אני מעדיף לחפש את החלק הנכון שבטענותיהם, ולנסות לשנות ולו במשהו. יש דברים נכונים שם.

לומד, אייקון ירוק (בענין הגמרא). ‏ בדרך אגב, או שמא לא בדרך אגב, רואים כאן את הנזק שגורמים הורים בתשובות שקריות ומטופשות. לדוגמה שהובאה, תשובה על חילונים הנוסעים בשבת, אני גאה כשאני שומע את בני הקט (פחות מבן ג') אומר לי בראותו מכונית הנוסעת בשבת: הם מסכנים, הם לא יודעים מה זה שבת, הם לא יודעים שאסור ליסוע בשבת. אבל אני יודע, אז אני אומר להם ששבת שהם גם ידעו שאסור ליסוע בשבת... (בדר"כ אח"כ הוא גם "צועק" שאבעס, אבל זה הוא למד ברחוב... חוץ מזה, שכשזה בכוונה כזו, "להזכיר להם ששבת היום ואסור ליסוע", שיצעק. למה לא?) לא יחס של שנאה, לא לקרוא להם "גויים" (אגב, מזה נמשך שאח"כ בחיידר כשהילדים בכיתה רצו להעליב ילד היו קוראים לו במקהלה: גוי, גוי, גוי, ימח שמו, כל"ח... מכירים?), אלא לדעת שאנחנו ב"ה יודעים מה זו שבת ומה עושים בה, והם, רחמנות עליהם, תינוקות שנשבו ואינם יודעים זאת, לא לימדו אותם. מה כ"כ קשה להסביר את זה לילד?

טענות רבות מטענותיהם נכונות. ובעיקר בנושא הזה, שהחינוך המקורי שלהם (ושל רוב החרדים) פיטם אותם בשקרים ובהגזמות, צייר את החיים בשחור וורוד, ולא נתן להם כלים לטעום מהחיים עצמם.

אחר כך יש כבר מדרון של זלזול והרגשת עליונות, והסקת מסקנות שאם סוכני השטח אינם אמינים, כנראה שהחברה כולה בלוף.

_________________