| נשלח ב-9/12/2007 23:35 |
 |
| |
אל תשליכנו לעת זקנה (מכתב לסטייפלער)
באשכול סמוך הועלתה בעייתו של אברך בגיל לא צעיר, שניסה לעבור לכולל בעיר אחרת - אבל נדחה, כי היה מבוגר מדי.
זה הזכיר לי נושא שראוי לטפל בו.
אברכים מתבגרים. מזדקנים.
אפשר לראותם בעיקר בכוללים גדולים, כגון כולל חזו"א.
הם עברו את גיל ה-40, ולפעמים את גיל ה-50, ואפילו יותר.
אבל הם יושבים ולומדים.
חלקם בהתמדה נפלאה. חלקם קצת פחות. ואם נחשוב לרגע, נראה ברור מדוע.
הם בחרו להם את דרכם בחיים בגיל מוקדם. האם לא חלמו להיות מגידי שיעורים, רבנים, בעלי משרות תורניות?
מסתבר שכן. מי לא.
אבל החיים חלפו על פניהם. והם נותרו עוסקים בתורה ורק בתורה.
חלקם למדנים מובהקים. חלקם פחות.
זה גם תלוי בצורת הלימוד. יש ביניהם שסיימו את הש"ס והם בעלי ידע רב, בין בהלכה, בין בצורתו של חידוש.
יש ביניהם שלמדו כך וכך סוגיות, והם חוזרים על תוכנית הלימודים בכולל מדי כך וכך שנים, במיוחד בכולל של ישיבה.
נכון, אין לך מידה גדולה מזו של עוסק בתורה לשמה, שכל מה שיש לו הוא המילגה החודשית, לא כבוד ולא גדולה אחרת.
אבל הלב מתחמץ. ויש גם צורך לא קטן בפרנסה כשמגיעים לחתן ילדים. ולא לכולם יש אבא עשיר בעולם הזה.
בשעתו ראיתי מכתב שכתב אברך כזה לסטייפלער. הוא תיאר בפניו את מרורי נפשו, לא בגלל מצוקה כספית, אלא רק מחמת המחשבה: לאן הגעתי? באשר הוא יושב ולומד באותו כולל, וכל חבריו קיבלו משרות פה ושם, ורק הוא לא.
החברים בכולל כולם צעירים. הוא המבוגר היחיד. הפרש של עשרים שנה לפחות בינו לבינם.
מה יעשה?
הסטייפלער שיבח אותו וחלק לו מחמאות. ואז הציע לו הצעות מעשיות לפי כוחו: להעביר אילו שיעורים בכולל, אם יש מי שישמע. ושיכתוב ספר.
(זו אחת הסיבות לכך שיוצאים כה הרבה ספרים, ואיני מזלזל וגם לא ציני, אם כי יש לי ביקורת קשה על ספרים היוצאים).
מה באתי להגיד בכל זה? בעצם, מה יש לומר? האין אברכים אלו בוחרים להם את דרכם? וכי הם לא קיבלו על עצמם ללמוד לשם שמים ולא לשם משרה? וכי אין זה נכון שאין גבול לשכרם בעולם הבא (והרי אמרו בגמרא כי שם, בעולם האמת, עליונים למטה ותחתונים למעלה, ומי שלא זכה להערכה כראוי על מאמץ תורתו כאן, בוודאי יש לו פי כמה וכמה שם, ונהרות אפרסמון עד בלי די).
ובכל זאת, אף זו בעיה היא.
(נדמה לי שכתבתי על זה פעם בעצור חושבים, ואם לא כתבתי, ודאי התכוונתי לכתוב, אבל אם כתבתי, איני יודע היכן).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2007 12:09 |
|
| |
מיימוני,
"הם בחרו להם את דרכם בחיים בגיל מוקדם" - אני מזהה פה את שורש הבעיה.
היות שבבחירה המוקדמת הם גם ביצעו חסימות מפני אפשרויות לתיקונים/שינויים .
מה שכואב לי במיוחד, זהו המחיר היקר שצריכים לשלם אלו שביססו את בחירתם, מתוך תמימות ואמון בלתי מסוייג, במסרים, (- כפשוטם) שקיבלו מהחברה הסובבת אותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2007 17:59 |
|
| |
מיימוני
בהחלט יכול להיות שאדם בוחר דרך ובמרוצת השנים הוא חווה רגעי משבר, קצרים או ארוכים. זה יכול לקרות בכל דרך חיים שהיא, כמשלוח יד כלימוד חכמה ואפילו בלימוד תורה לשמה.
השאלה שצריכה להשאל היא האם אכן מדובר בבחירה מודעת? האם הצורב שבחר לשבת בבית ה' כל ימי חייו ולא לצאת לעולם המעשה, גם לאחר שחבריו בני גילו יצאו להוראה תורנית, אכן שקל את הצדדים ולבו הוא שנשאו לזנוח את ענייני העולם השפל לטובת חיי נצח?
מה אם כן גורם לו להרהר אחר בחירתו? שמא יש לו כעת נתונים חדשים שלא ידע אותם קודם? או שמא תחושות של רגעי חולשה הם בעוכריו? יתכן מאוד.
ואולי, אולי הוא פשוט לא בחר מעולם?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2007 11:21 |
|
| |
מאוד מענין, רבותי, שמי שבוחר בדרך הנ"ל בגיל מוקדם, הרי שהוא "לא בחר מעולם", "קיבל מסרים מהחברה הסובבת אותו", וכו'. לעומת זאת אדם שבוחר בדרך הפוכה אינו כן, אלא הוא המייצג של השכלתן המובהק, איש האמת היחיד והשובר מוסכמות הפועלות כנגד מצפונו.
האם אכן יש לכם מבט אוביקטיבי?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2007 11:30 |
|
| |
פושטער
נניח כדבריך ואין לנו מבט אובייקטיבי (למי יש?) אבל באיזה שלב של החיים הבחירה צריכה להשלל?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2007 12:16 |
|
| |
פושטער,
מה קשה להבין?
חרדי שלומד בכולל - בד"כ לא בחר.
מזרוחניק או חילוני שלומד בכולל - ודאי בחר.
וה"ה
חרדי שהתגייס לצה"ל - בד"כ בחר.
מזרוחניק או חילוני שהתגייסו לצה"ל - בד"כ לא בחרו.
לא פייר?
תוקן על ידי לבהעיברי ב- 13/12/2007 12:16:27
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2007 13:04 |
|
| |
חז"ל אומרים: אלף נכנסים לבית המדרש אחד יוצא להוראה!
אם כן היום המצב הרבה יותר טוב.
מכיר רווקים זקנים שלא מצאו שידוך
מכיר סוחרים שפשטו רגל
מכיר אנשי עסקים שחלמו להתעשר ונותרו עם החלום
מכיר בעלי תואר אקדמאי שנותרו ללא עבודה
מכיר גם אברכים שלא מצאו משרה
קורה! אלו הם החיים!
אגב, מכיר אברכים שלא חיפשו מישרה, בחרו לפרוש ללימוד תורה, ועושים זאת כבר עשרות בשנים, והם מאושרים!!
|
|
|
|
|
