על חרדיות שמרנות כלכלית וסוציאל-דמוקרטיה

אחד הפערים הגדולים בין חרדיות ארה''ב וחרדיות ישראל נעוץ במיקומם השונה מאוד במפה הפוליטית.

החרדים הליטאים בארה''ב נמנים בחלקם הגדול על מעמד הביניים וע''כ המדיניות סוציאל - דמוקרטית התומכת בחלוקת נכסים מתקנת היא בניגוד חריף לאינטרסים שלהם.   לך לביכ''נ ליטאי ממוצע בארה''ב וערוך סקר פוליטי, ועד מהרה תמצא שיש תמיכה גורפת במצע הכלכלי של האגף הימני ביותר של המפלגה הרפובליקנית וסלידה מכל מדיניות חברתית התומכת בתשלומי העברה וחלוקת משאבים על ידי מיסוי גבוה (המצב שונה מעט בקרב ריכוזי החסידויות בניו יורק והקבוצות הליטאיות המגובשות העניות שזקוקים להטבות ממשלתיות [כלייקווד] שהנאמנות המפלגתית שלהם  משתנה ממערכת בחירות למערכת בחירות לפי זהות המועמד והבטחותיו לעסקונים. אך למרות התמיכה הנקודתית חד - פעמית במועמד \ מועמדת דמוקרטי \ דמוקרטית הרי שגם בקרב השכבות החלשות המרכיבים את החוגים האמורים יש סלידה גורפת (וצבועה) מלהעביר כסף ''לשווארצעס החד הוריים הפרים ורבים על חשבוננו' והתנגדות למדיניות תשלומי העברה גורפת'). 

                                                              --------------

בארץ ישראל הציבור החרדי אימץ לחיקו את הגירסה הקיצונית ביותר של הסוציאל - דמוקרטיה הגורסת שתשלומי העברה אינם מהווים רק את ביטוייה של מדיניות נכונה או מדיניות הכרעה שיישומה תלוי ברצונם הטוב של המחוקקים בזמן נתון, אלא מאמצת את התיאוריות הקיצוניות בדבר זכותם הקניינית של מקבלי תשלום העברה לתשלומים אלו, והגדרתם שלילתם כגזילה אכזרית. 

בכדי להמחיש את הפואנטה שלי, אני מצטט מגליון משפחה ד' טבת תשס''ח את האמירות הבאות שנשמעות לי כלקוחים כהכלאה בין הרטוריקה של נטורי קרתא העושה שימוש מופרז במינוחי ''גזירות'' ''ואכזריות'' ובין פרסומי מרכז אדווה או כל מכון מחקר קומוניסטי אחר. 

1) ...לאחר ''הקיצוצים האכזריים'' בקצבאות הילדים.... (ח''כ הלפרט בכתבתו של א. נתנאל)
2) אף אחד מחברי הכנסת לא יאשים את ש''ס כמי שסחטה את קופת המדינה. הכל יודעים שמדובר בגזילה שיש להחזירה למקומה.  (יוסי אליטוב). 
3) זו שערוריה שאין כדוגמתה. דווקא הלחם והמיים שהם המוצרים הבסיסיים ביותר, שלא ניתן להתקיים בלעדיהם מתייקרים באישור הממשלה. לבד מהעלאת תעריפי המים אני מתכוון לפעול גם כנגד הגזירה של תאגידי מים שעלולה ליקר את תעריפי המים. (יעקב גוטרמן בראיון לרוחמה פז). 

לענ''ד הריטוריקה הנ''ל משקפת אותנטית נאמנה את הלך הרוח העכשווי בחברה החרדית. 

                                                         -----------------

למרות התמיכה המובנת (בטווח הקצר) של הציבור החרדי בתשלומי ההעברה הרי שיש להעיר את הנקודות הבאות: 

1) יש פער רעיוני בין תמיכה במדיניות סוציאל -דמוקרטית המכונה חברתית התומכת בסוציאל - דמוקרטיה בין היגררות גורפת אחרי תיאוריות קנין קיצוניות (המבוססות על קריאת מפה כלכלית מיושנת המתעלמת מכלכלת השירותים ותפקידם השולי של אמצעי היצור - התיזה המרכזית במשנתו של מרקס).  ניתן לתמוך במדיניות סוציאל - דמוקרטית כהכרעה דמוקרטית וכמדיניות נכונה, אבל אין לתייג הכרעה דמוקרטית הפוכה כגזילה.  להיפך: כל השימוש בשיח האנטי דמוקרטי הנ''ל מהווה אבק גזילה ובמקרים מסויימים הסתה לרצח.

2) איני חוקר הגות, אבל יש כאן נקודת השקה מפתיעה בין החברה החרדית המסתגרת העושה שימוש במונחים אידואולוגים שנטבעו בבית מדרשה של אידיאולוגיה מודרנית לא דתית.  אולי יום אחד תתפתח כאן תיאולוגיה שלא מדעת חברתית מבית מדרשו של ר' חיים קנייבסקי אשר בני בראון ואהרן רוז ימהרו להכריז עליה כפיתוח המשוכלל ביותר של תאוריית הצדק של גון רולס.

3) המגמה החרדית מתאפיינת בקוצר רואי,שכן האידיאולוגיה המודרנית הנזכרת מותירה לרשויות המדינה תפקיד מרכזי בעיצוב פני החברה שאינו מוגבל לחלוקת נכסים, ואשר חל גם על עיצוב המרחב התרבותי.  מודל המדינה הצרפתית והגרמנית, המבטיחה ליחיד דיור הולם וביטוח רפואי גם קובע במדויק את המינון של הדייאטה התרבותית של הפרט כולל כפיית חינוך תיכוני הכולל חינוך לסובלנות דתית ומינית וכו' וכו'.  יש התעלמות מהעובדה שהתערבות הממשלה בחיי הפרט ועיצובו התרבותי הינה צידה השני של מטבע הנדיבות הכלכלית.

4) דווקא מהסיבה האמורה, הריטוריקה הרשמית החרדית האמריקנית מכירה במעלותיה של הדמוקרטיה הקפיטליסטית המערבית המקדשת את אי ההתערבות בחיי היחיד ובתנאים האופטימילים שהיא סיפקה לעולם התורה.  יונתן רוזנבלום כתב על כך מספר כתבות במשפחה (בהם הוא קשר בין הדמוקרטיה האמריקאית המכונה מלכות של חסד לבין מדיניותו הפיסקלית של נתניהו) אבל בעדינותו החוצניקית נמנע מלשים את העובדות על השולחן.  

5) כמו בנושאים רבים הפער בין עמדות היהדות החרדית בחו''ל שמכירה בלגיטימיות הסירוב לממן את אורח החיים הנצלני והפרזיטי של השכבות הנמוכות לבין התביעה הרשמית ממדינת לישראל לממן את אורח חייהם של חרדי ישראל גובל בצביעות.  יאמר בין השורות שידוע לי ממקור ראשון שבמספר מפגשים בין ''נגידי חו''ל'' לבין צמרת האוצר (אשר אורגנו על ידי יונתן רוזנבלום ושמואל בלום מאגודת ישראל בארה''ב), מספר נגידים אמרו לשרי האוצר נתניהו והירשנזון - ''אל תוותרו לחרדים - אל תתנו להם גרוש ותכריחו אותם לצאת לעבוד''. כמובן שלא קראתם על כך בעיתונות החרדית, אך שמות הדוברים נמצאים עמי. 

6) למרות המלל האידיאולוגי של ישראל אייכלר ויתד נאמן, הרי שיש שאנו עדים מהפניית מרכז הכובד של מאבק ההישרדות החרדי ממאבק תרבותי על אוטונומיית הציבור החרדי ופני המדינה למאבק סקטוריאלי על משאבים כלכליים, והכרה דה-פקטו במפעל הציוני.

 

_________________

אל לנו להתעלם מקשר בין הקמתה של חברת הלומדים הריכוזית להחלפת האידיאה הכלכלית השמרנית ב'סוציאליסטית'.

היהדות החרדית אינה מציגה כלל אידיאות כלכליות כלשהם במובנם הרעיוני, אלא דורשת את צרכיה העכשויים לפי
 המקום, הזמן והיכולת (וע"ע בגין והיחודיים) עד עצם ימינו אלה. בשנות הששים-שבעים כשרוב הציבור החרדי (בישוב החדש) השתייך למעמד הביניים לא נשמעו במקומותינו צעקות מבזות של'תנו לנו לחם'. הם ידעו שמי שבוחר לא לעבוד מרצון לא יכול לתבוע מאחרים שיעבדו במקומו. לטענה הגיונית זו אין כל קשר ל'הארץ' או ל'שינוי' ז"ל אלא למציאות הכואבת של המרת הדרך המסורתית והשפויה בדרך ה'שנור'. ואם הגביר לא מוכן לתת? געוואלד!

רב סיינפלד

קראתי ונהנתי.

אני סבור שחלק ניכר (לא רוצה לכתוב מרבית כי אני לא נמצא בפנים), מהציבור החרדי, היה מעדיף להאנס על ידי הממשלה ללמוד השכלה ולהתפרנס בכבוד, מאשר להישאר במצב היום.

רב סיינפלד

לפני התייחסותי לגופם של דברים, ברצוני להעיר הערה קטנה. כתבת ברצונך להצביע כל "מיקום שונה מאוד במפה הפוליטית", אבל כנראה שכחת שבישראל אין בכלל חלוקה של מחנות פוליטיים על סמך גישה כלכלית כזו או אחר. החרדים לא נעשו להערכתי פחות ימניים בשל גישתם שאתה מכנה סוציאל-דמוקרטית.

קשה לי מאוד להתייחס ל"תפיסה הכלכלית" של הקהילה החרדית בישראל, מפני שאני אינני סבור כלל שישנו דבר כזה. אותם אנשים המדברים בעד קצבאות הילדים, אין להם כמדומני דבר וחצי דבר עם קצבאות הזקנה; הנכים; החד הוריות וניצולי השואה. הם עצמם עשויים לתמוך בקצבאות ילדים לחרדים ולא לערבים, ולכן קשה לראות כאן תאוריה כלכלית. נקודת המוצא היא שעל המדינה לממן אותנו בתקציבים ובקצבאות, כשהנימוק לכך הוא משני לחלוטין וכמעט מיותר. אני סבור שאף בני מעמד הביניים בקהילה החרדית בישראל [ישנם רבים כאלו], עשויים בעת ובעונה אחת לדבר על הצורך בהקטנת המיסוי ועל החובה בהגדלת הקצבאות, בלי לראות את הקשר בין הדברים [חסידי גור הם בעיני דוגמה מוחשית לכך]. הנקודה המרכזית היא זו שהציג הקניזי, הכסף מגיע לנו בזכות ולא בחסד. ההנמקה לכך יכולה להיות או רעיונית בנוסח של "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני", או בחישובים מסובכים שמוכיחים שאנו נותנים למדינה [מע"מ, מס רכישה, ועוד כהנה וכהנה] יותר ממה שאנחנו מקבלים, או באמצעות הוכחה שבעלי ההון החרדיים [לב לבייב, האדמו"ר מגור ומוטי זיסר] מעבירים למדינה סכומי עתק במיסים. האם אצל החרדים באמריקה המצב שונה, האם יש להם "משנה כלכלית" כלשהי, או שגם הם רואים רק את טובת עצמם בעניין כאן ועכשיו?

מאמריו של יונתן רוזנבלום - שנכנסו לכאן כהערת אגב - משקפים לדעתי תופעה יחידה בעיתונות החרדית, הייתי מעוניין להתוודע יותר לתחושתכם אודות מידת השפעתו על השיח והחשיבה במחוזותינו. מיד עם הקמת הפורום ניסיתי להשיג את מאמריו ולפרסמם כאן, אבל הצלחתי רק להגיע לנוסח האנגלי שמופיע באתר שלו, נדמה לי שהתרגום העברי שייך לעיתון "משפחה", אולי אעשה ניסיון נוסף להשיגם.

התלות של העולם החרדי בארה"ב בחרדיות הישראלית איננה כדבריך "פרשה בפני עצמה", היות והיא לדעתי אחת הסוגיות המרכזיות בכל הנוגע לתלות הכלכלית של החרדים בישראל בכספים הזורמים מחו"ל, לעומת התלות האידיאולוגית של החרדים בחו"ל ב"דעת תורה" הבאה מארץ ישראל. מה המקור למערכת היחסים הזו, והאם היא ברת שינוי?

eaglet

אני מציע שלא נעסוק כאן בחישובים מתמטיים מהי הנוסחה המשתלמת ביותר לחרדים, השאלה הייתה ברמה העקרונית האם לתמוך בתשלומי העברה. לידיעתך, גם בעיניים חילונות לא הכל נמדד בשיעור הקצבה שתגיע למשפחה, ישנם לא מעט חילוניים שיתנגדו לקצבאות בכלל ולקצבאות ילדים בפרט, גם אם הם עצמם יוכלו להנות מהם. הקיצוץ לא נועד רק לשם פגיעה בערבים ובחרדים.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בןציון, ‎
‎ אתה שם לב שזה אשכול ישן שרק זכה להקפצה בידי שרפ. ‎

‎ על אודות יונתן רוזנבלום כבר דיברנו בעבר ואמרת שרק באנגלית השגת את מאמריו. אולי כדאי לפנות גם אל משפחה ולשאול אם הם מרשים לפרסם את המאמרים.

"אבל, בצד ההתקפות על הרפובליקנים והתובנות ההיסטוריות, דאג אובמה לכלול בנאום תכנית כלכלית מפורטת למדי, עם דגש חזק על רווחת המעמד הבינוני. הנה כמה מהנקודות שהעלה:

שרפ
זו סיסמת בחירות גרידא

למעשה, בוש קיצץ במיסים ודרדר את כלכלת ארה"ב (דרך הגדלת הגרעון) ולעומתו קלינטון העלה מיסים והפריח את הכלכלה. אמנם בתקופות האלו היו זעזועים פוליטיים ומאקרו כלכליים שהשפיעו על התוצאות במשק, אבל לא ניתן לומר כי למדו בארה"ב "הורדת מיסים מפעילה את הכלכלה". הורדת המיסים של בוש הורידה את כמות העבודה של העובדים, לעומת עליית המיסים בתקופת קלינטון העלתה את כמות העבודה במשק האמריקאי.

יש להעיר, כי הכהן הגדול של הכלכלה החופשית "מילטון פרידמן" התנגד להורדת מיסים בארה"ב, לעומת תמיכתו בהורדת מיסים בישראל.  (ההבדל בין המדינות נגזר מההבדל בגובה נטל המס ובמיקום על עקומת היצע העבודה ביחס לשכר.)

תוקן על ידי חיים9999 ב- 04/09/2008 15:49:58