צניעתנות

שמא לא יראו תגובתי בעצכ"ח...

אין אנו זקוקים לדבריו של אורבך, כבר הרמב"ם ז"ל עמד על התסביך הנ"ל:

מיימוני, ‎
‎ לא אני טענתי כי אם מסעוד. אני הבאתי זאת כדוגמה להסבר *אפשרי* לקנאות הזו. ‎

‎ בענין הקשר הגילוי - הקשר התקפות: שים לב שגם מסעוד הגיב על ראיית הבחורה, כלומר, הוא הסיט את מבטו. הוא מסכים שהיא לא בסדר והשאלה היא איך להגיב. כשאדם מגיב בצורה שאנו רגילים לזהות כ"קנאית", יתכן מאוד שמעורבים בזה שיקולים זרים, ביניהם כאלו שנובעים מתסכול וכדומה כמתואר לעיל.

אולי ברוח דבריו של שרגא. (אם הבנתיו נכונה)
תובנתו של מסעוד באשר למניעיו של הנהג, אינה שוללת את תגובתו של הנהג. אכן, אם היא נהגה שלא כשורה ובכך גרמה ליצרו להתעורר והוא מרגיש מתוסכל בשל כך, היא ראויה לגערה. מי אומר שגערה יכולה לבא רק משכל טהור?

השאלה שצריכה להשאל היא, האם, מתי, איפה ועד כמה רשאי האדם לגעור במי שנוהג שלא כשורה, או שלא כשורת הבנתו של הגוער. (גם אם הוא - הגוער - צודק) אף אם הוא רשאי, האם זה יועיל או יזיק.

ובסיטואציה המוכרת לנו יותר ממחוזותינו, יש גם לשאול, האם כל נורמה של פלוני, מחייבת גם את אלמונית. האם הוא בדק מה מחייב ומה תוספת משלו?

לצניעות יש פרושים רבים .צניעות היא דבר שתלוי בחברה ובמקום .

יש בצניעות ענין של "מנהג  המקום" הינו החברה שבא אדם חיי .

לאחרונה נקשרת הצניעות לקנאות .[חובשות השאלים      הרעלות ובורקות למנייהן].

לא היו אלו מסתפקות בזה .דיינו

כל אחד רשאי ללכת כרצונו הבעיה מתחילה

שהן מתחילות להעיר על צורת לבוש שעונה על כללי הצניעות המקובלים ברחוב.

 [הינו פאה . או לבוש אחר תיקני].

ואז זה מתחיל להיות קנאות .וכפיית דעה על השני .ונגמר בשירפת פיאות וריסוס אקונומיקה .

יש צדק בכך שלא כל "קנאות" נובעת מקנאות אמיתית ורצון אמיתי להקפיד על ההלכה. אך ממש אין זה מענייננו מה עושים אחרים ומדוע הם עושים זאת. מאידך, ראוי לנו לחקור מה מציק לנו כשאנו רואים איזו קפריזה צניעותית חדשה? האם היא מפריעה לחיינו הפרעה של ממש? אולי מפריע לנו לראות את אחינו משתטים בריש גלי? או שמא לחם חוקינו, כמו של "מורינו ורבותינו" הוא הרכילות והטלת הדומן במי שכבר שקוע בו עד צוואר?

כן, זה מציק, כי יורדים לחיינו.

בע"ב


היכן יורדים לחייך אתה?

החל מאוטובוס, בקרוב רחובות נפרדים, ועבור לכפיה על הפרדה בשמחות משפחתיות.

א. אכן כן, הצעקה של נפגעי הפריצות באה בדיוק בגלל שזה מכשיל אותם. 

ב.  יש לדון האם מי שמפריע לו שאני אוכל תפוחים, יכול למנוע את זה ממני. כלומר האם זה שזה מפריע לו, נותן לו את הזכות גם להכתיב לי את אורחות חיי.

ג. לאלה המעונינים לדעת מהי דעת התורה בעניין, יש בהחלט כר נרחב ופרה לעסוק בו.

ד. יש לדון עד כמה יש כח כיום להשליט את דיני התורה על הציבור ובאיזה אמצעים.

ה. מי  הקובע (הרב המקומי, "גדולי הדור", רב של חוג מסויים, עסקנים, וכו'), ומי המבצע (אקונומיקה, שריפה, סקילה באבנים, משמרת הצניעות, וכו')

_________________

ללא ספק יש לדון בכל הדברים שהוזכרו במסגרת דיונים תאורטיים. אך לי, כל הדברים הללו לא מפריעים: ממש לא מפריע לי לשבת בחלקו הקדמי של האוטובוס או לעמוד כאשר זה תפוס, או ללכת דרך רחוב זה או אחר. מעולם לא העירו לי כאשר ישבתי עם אשתי בספספל אחד באוטובוס הנפרד, לדעתי כי ברור היה שאיני מחפש להתגרות בילידים. באמת גם לא מעניין אותי מי קובע וכיצד הדבר מתבצע כל עוד רוב הציבור מרוצה; ואם הוא יפסיק להיות מרוצה הם כבר לא יקבעו לו. פסוק כר' מאיר ולא כר' מאיר: על כל גל נענע בראשך, אך אכול את הרימון בקליפתו.

יש גבול לעוול שאפשר לגרום לציבור...
למשל, אזוטרי- זה נחמד שאין לך בעיה לשבת בקדמת האוטובוס. אך מה לגבי אישה זקנה או אישה בהריון שצריכות ללכת עד סוף האוטובוס (דבר שגורם לבחילה, בעיקר בהריון) ולסבול במשך כל הנסיעה? מענין שזה לא מפריע לך כ"כ, אולי כי לך זה יוצא די נוח...
ועוד, יצא לי לראות לא מעט מקרים בהם גברים חרדים היו עסוקים כ"כ בלא להסתכל על הנשים באוטובוס (ממש ר"ל..) שהם גם לא ראו את האנשים המבוגרים שעמדו לידם ולא קמו עבורם. אין זו דרך ארץ אלא צביעות ובושה.

הפוסקים, עד הדורות האחרונים, דנו בגבול שבין המותר לאסור בדיני ראיה - גבול הלכתי. גם אם עסקן כזה או אחר מונע ע"י תאוותו - שזה בהחלט ייתכן, יש לכבד את מה שהתקבל אצל רב שכונה כגדר צניעות במקום מסוים.


ואם כבר במניעים פסיכולוגיים עסקינן:

מה מניע את אלה שפותחים כבר כמה אשכולות בענייני צניעות?



מזוהר

אין קשר בין הרמב"ם שהבאת לנושא שלנו. הרמב"ם מדבר על מידות ולא על הרחקה מעבירה ממש, ובטח שלא בתחום העריות.