שעות הלימוד במהלך החיים- פוחת והולך או מוסיף והולך

מי צריך ללמוד יותר שעות? ילד, בחור או בוגר?

נראה לי שהתשובה האוטומטית לחניך מוסדותינו היא, כמובן שיש להוסיף ולהגביר חילים לתורה.
ילד, מוכרח לשחק ולהתאוורר. בחור צעיר, צריך כבר להשקיע יותר. בחור מתבגר, זה כבר בן י"ח שעות ליממה. אחר כך, נו, נסיונות החיים. אך המתמיד האולטימטיבי הוא זה שיצליח לשמר ככל האפשר את סדר יומו משנות הבחרות המעטירות וללמוד לפחות י"ד שעות.

האם אכן כך?

עיון במקורות מורה אחרת כמדומה.

תינוקות של בית רבן החל מגיל שש (כתובות נ א), לומדים כל היום וחלק מן הלילה (רמב"ם הל' ת"ת). אין מבטלים אותם אפילו לבנין בית המקדש. זה הזמן שהם צריכים להוסיף לקח ולגרוס כל המקרא והמשנה. (אבות ורמב"ם)
נער, זה צריך כבר ללמוד אומנות. הוא כבר משמש גם כשוליא לנגרי.
אבא חלקיה נתן לבנו הקטן שתי פרוסות משום שלא טעם כל היום, משא"כ הגדול. (תענית כג ב)
משגדל, הרי הוא נושא אשה. ריחיים על צווארו ויעסוק בתורה? עליו נאמר שחייב לקבוע עתים ביום ובלילה. (רמב"ם)

הוי אומר, בתחילת חיי היהודי, ראשית הוא צריך לברחיב את בסיס הידע התורני שלו כדי שיוכל לחיות כיהודי. זוהי מצות תלמוד תורה, לדעת את התורה. מכאן ואילך, הוא צריך לקשור את חייו בשינון מתמיד וחזרה למנוע שכחה.

בתחרות השעות, הילד ינצח.

מדוע זה שונה אצלנו?
משום שאין אנו מציירים את מצות תלמוד תורה כמו שהתבאר, אלא זו תכנית ללא התחלה וללא סוף. למוד ככל יכולתך. אם כך הוא הדבר, הרי שהמבוגר נתבע יותר מהילד, הן אינו ילד.