דיון בנושא מקור הסמכות ההלכתית

אני חושב שבהחלט יש דמיון מסויים בין התנהלותו השיפוטית של אהרון ברק לבין התנהלותה של המנהיגות החרדית, אבל אינני מבין מה בדיוק רלוונטי בביקורת שהובאה כאן כלפי ברק לעניין זה.

הדמיון שאני רואה, הוא בכך שגישתו השיפוטית של ברק המכונה גם "אקטיביזם שיפוטי" או "הכל שפיט", דומה במידה רבה למונח המקובל כיום על המנהיגות החרדית במושג "דעת תורה". דעתו של ברק היא שכל שאלה פוליטית; בטחונית; מדינית או מוסרית, יכולה להיכנס לתחום השיפוטי של מערכת בתי המשפט. דעתם של המנהיגים החרדים הינה שכל נידון בחיי הפרט והכלל אמור להיות מוכרע על פיהם, בטיעון שהתשובה לכל השאלות נמצאת בתורה והם הינם המומחים היחידים הרשאים לקבוע אותה. לדעתי, בהחלט ניתן לראות את הדמיון בין העמדות הללו, כמדומני ששתיהן חוטאות ביוהרה ואינן מביאות בחשבון את קיומם של שטחים שונים בהם נדרשת מומחיות אחרת.

הביקורת שהובאה כאן על דרכו השיפוטית של ברק, איננה מתייחסת במישרין לשאלה האם "הכל שפיט"?, אלא לשאלה האם ביכולתו של שופט לקבוע את חוקיותם של חוקים כשאיש לא הסמיך אותו לכך. אינני מבין מה הרלוונטיות של השאלה הזו בנוגע לרבנים החרדים, האם פותח האשכול בא לברר מהיכן הם שואבים את סמכותם לפסוק הלכות כפי שנראה מכותרת האשכול "דיון בנושא מקור הסמכות ההלכתית"? נדמה לי שדווקא בהיבט ההלכתי רוב האנשים נשמעים לרבנים שהם קיבלו על עצמם את הוראותיהם. הבעיה במקרים רבים היא כשהפסיקה של רבנים מסויימים ["פוסקי הדור"] נאכפת על כלל הציבור, אבל בנקודה זו אני מסכים עם הקניזי שהנידון איננו דומה.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

ירוחם

רב שפוסק שלא כראוי ומחמיר על ממונם של ישראל, עושה בהחלט עוול, אך לא מהסוג המובע כאן.
הוא לא נוטל סמכות לא לו, אלא עושה שימוש לרעה בסמכותו. הוא משול לשופט המעוות משפט ולא לזה שנוטל סמכות שלא ניתנה לו.

בן ציון

דומני שברק לא הרחיק לכת עד כדי כך. האמירה: 'הכל שפיט', כלל אינה מתעלמת מהצורך להכיר בתחומי מומחיות שונים. לא פעם פונה בית המשפט לאנשי מקצוע על מנת לשמוע חוות דעת, או לחילופין נמנע מלתת החלטה תוך אמירה שהנושא הוא מקצוע ולא ערכי.
לא שמעתי על תופעות כאלו בחצרות הרבנים.

אך כפי שכבר ציינו שנינו, אין לזה קשר לביקורת שהובעה פה.

אני חושב שההשוואה היא בהחלט במקומה.

מכיון שמדובר כאן ב"מוכס העומד מאליו" מדובר בעצם באנשים שמרגישים את עצמם בעלי בתים על כל אורח החיים של הציבור החרדי, בהחלט מדובר על תפיסת שלטון בכוח, על גישה ש"לא רואה אחרים ממטר" שיטה דורסנית שרואה בעצמה סמכות על מוסרית/תורנית.

אני חושב שפוזנר צודק בכך שזו גישה פסולה בעולם המשפטי, ועל אחת כמה וכמה בעולם התורני בו באמת הם כלל לא מונו ע"י אף אחד לשום סמכות כלשהיא.

קצת ענווה היתה צריכה להיות להם לפנות בדרך ארץ אל הציבור ולהמליץ ולא לאיים בזריקת ילדים ממקומות הלימוד וכדו'

מאיר
אדם הלוקח על עצמו לפסוק במקום שאינו יודע, ופוסק. נוטל בכח סמכותו דבר שאינו שלו, ואינו רשאי בשום אופן לדון בו.

_________________

מודה ועוזב