| נשלח ב-27/1/2008 23:26 |
 |
| |
1984 והחרדים
פרטי עלילה מופיעים בארבע ההודעות הראשונות.
אם אתה מתכוון לקרוא את הספר ואינך מעוניין להחשף לפרטים מראש, דלג להודעה החמישית.
1984 מאת ג'ורג' אורוול
הספר מתאר חברה טוטליטארית ברמה דמיונית, מדינה המנוהלת בידי המפלגה ומשטרת המחשבות. גיבור הספר הוא סמית וינסטון, גבר בן 39 הנאבק בשרידי שפיותו ומסתכן בפשעי מחשבה כנגד המפלגה.
העולם מחולק לשלש מדינות, קרובות זו לזו בצורת החיים בהן ובצורת השלטון המוחלט שהנהיגו בהן החוגים השליטים. המדינות נתונות במלחמה מתמדת בין שתיים מהן לסירוגין, כך שמעבר ממדינה למדינה, מלבד שאינו מעשי, גם אינו יכול לפתור שום בעיה.
החברה מחולקת לשלשה חלקים: אנשי החוג הפנימי של המפלגה, שהם בעצם בעלי המעמד והנהנים מהמצב, אנשי החוג החיצוני של המפלגה, שהם אזרחים בעלי זכויות בעצם, כאשר כל זכותם מתמצית בלהיות מפוקחים על ידי המפלגה ונתונים לחסדה בכל רגע ומסביב הפרולטריון, המון עם נבער ופשוט, המהווה למעלה משמונים אחוזים של האוכלוסיה. זה מוזנח לנפשו ואינו נדרש כמעט לכלום, ודאי בהשוואה לנאמנות הטוטאלית הנדרשת מחברי המפלגה.
המפלגה, בחסות ה'אח הגדול', שספק מגלם דמות אנושית ממשית, ספק מיתוס, מתיימרת להיות כל יכול ושליט על, על החברים, על מעשיהם, מחשבותיהם, על העבר ועל העתיד. אין המפלגה מכירה בעובדות אלא לפי צרכיה. מה שהיה אינו כזה אלא אם כן הוא עולה בקנה אחד עם רצון המפלגה, ולא, הוא משוכתב יום יום ושעה שעה.
אין המפלגה רואה עניין ברצונו של הפרט, להפך, זהו חטא חמור לרצות משהו. כל מעשה, דיבור, העווית פנים וכמעט גם מחשבה, נתונים למעקב מתמיד ועלולים להביא לסיום חירותו היחסית של החבר. המפלגה מעודדת מלשינות כערך. הנאמנות למפלגה גוברת על כל נאמנות אחרת ובעצם מבטלת אותה. היחיד אינו קיים כלל, הוא חי רק כדי לשרת את המפלגה.
איני בקי מספיק כדי לקבוע בכמה חרג התיאור מהחיים בברית המועצות הסטאלינית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 23:27 |
|
| |
בחלק ראשון של העלילה, מתואר התסכול וחיבוט הנפש של וינסטון, מכך שהוא חש מטורף. הוא מרגיש שהוא היחיד בסביבה שמשהו אינו כשורה בעיניו. עבודתו בשורות המפלגה היא בשכתוב הארכיון לפי נאומיו המשתנים של האח הגדול, או לפי חיסולים של חברים – איוד – המחייבים מחיקתם למפרע, מכל מסמך בו הופיע שמם. מעתה אין הם קיימים עוד ולא היו קיימים מעולם. הוא מרגיש שמשהו פה לא שפוי ומסיק מכך שהוא זה שאינו שפוי.
חטאו הראשון הוא שהוא מתחיל בכתיבת יומן. עליו לעשות זאת בגומחה בקיר דירתו, כדי שלא תקלטנו עין המכשיר המשדר ועוקב ללא הרף מקיר החדר. סיפור בפני עצמו הוא איך השיג את חומרי הכתיבה תוך סיכון עצמי רב עד כדי השתטות, בשוטטות בשכונת הפרולים.
הוא מגלה שהוא לא יודע כל כך מה לכתוב ועוד יותר אינו יודע עבור מי הוא כותב. הוא מקוה שהוא יודע אל נכון את השנה בה הוא חי. המצב נראה נצחי עד ליאוש, ואם פעם ישתנה המצב, הרי שאיש לא יתעניין במה שהוא כתב. הוא מרגיש מיותר לגמרי ולמרות זאת הוא כותב.
בלבטיו והיסוסיו בין שתי האפשרויות: האם הוא החולה וחסר היציבות או שהמפלגה היא שקרנית חסרת מעצורים, הוא מחליט לשים נפשו בכפו ולשוטט שוב בשכונות הפרולים. שם, כך הוא מקוה, יעלה בידו לראיין כמה קשישים שעשויים להחכימו באי אלו פרטים מהחיים שלפני המהפכה.
בסופו של דבר הוא מאתר בעל חנות קשיש וכפוף. זה פולט לעברו חלקי המנונים לאומיים מהעולם שחלף וכמה פרטי נוי חדלי שימוש. וינסטון עט עליהם בחדוות יאוש, כטובע הנאחז בקש שכבר טבע. בנוסף הוא מגלה חדר מגורים ריק ומרוהט מעל אותה חנות. בעליה נוטה לו חסד ומוכן להשכיר לו אותו.
ביציאתו במצב רוח מרומם אל הסמטה, הוא שומט לרגע קט את כללי הזהירות ונתקל פנים אל פנים בחברת מפלגה צעירה העובדת קרוב אליו. הוא סימן אותה זה מכבר כעוקבת אחריו לטובת המפלגה וכעת הוא מיואש.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 23:28 |
|
| |
בחלק השני חל מפנה מפתיע בחייו. אותה נערה פונה אליו בדרכים לא דרכים והם הופכים לבני זוג לא מוכרים. אשתו המוכרת נטשה אותו עקב היותו בעל רצונות אנושיים ואי כניעת גופו לתכתיבי המפלגה. להתגרש אי אפשר במדינה, שכן הדבר מהווה ביטוי לרצון חפשי. כך הם חיים בחטא ויכולים להפגש רק מעת לעת בתנאים מטורפים ומעבר לשעות סבירות כלשהן. הם מתרגלים לבלות בחדר שמעל החנות.
כאן מעומת וינסטון מול כופרת מחשבתית מסוג שונה. היא צעירה ממנו כמעט בדור שלם, והעולם כפי שהוא, נראה לה נורמלי. כל חפצה ומרידתה הם רק להשיג את רצונותיה תוך גניבת דעת המפלגה. האמת לשמה לא מעניינת אותה בכלל. היא נרדמת כשהוא מדבר על העוול שבשכתוב העבר.
הוא למד ממנה, שבעלי שפיות יכולים לפתח כושר השרדות, אם אין הם מעוניינים בתיקון העוול אלא במלחמה אישית על סיפוק יצריהם. ג'וליה משתפת פעולה עם המפלגה ברצון, כל עוד הדבר אינו נוגד את תשוקותיה. להיפך, היא מוכנה לשרת בעוז את רצון המפלגה, כדי שזו תניח לה מעט מרחב מחיה בסיסי.
בסופו של דבר הם נפגשים עם אובריאן, חבר החוג הפנימי, שוינסטון סימן אותו כאיש בעל תבונה ועל פי אי אלו רמזים קלושים שהלה הפנה לעברו, הוא סבור שהאיש עובד בשורות ברית האחים, המהווה את המחתרת. זה מעניק לו בדרך לא דרך את 'הספר', מסמך היסוד של המחתרת, ודורש משניהם נאמנות מוחלטת למחתרת כדי לתרום משהו למאמץ הארוך להפלת המפלגה ביום מן הימים, לא בדור הנוכחי. ההסתייגות היחידה שהם מציבים בפניו היא, אי נכונותם לוותר על נאמנותם זה לזו.
ביום בו הם מצליחים לקרוא בספר, חרב עליהם עולמם. בעל החנות התגלה כאיש משטרת המחשבות והם נתפסים על חם, כאשר מתברר למפרע שהם נפלו בפח וכל פשעיהם מתועדים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 23:31 |
|
| |
בחלק השלישי, וינסטון עובר שבעת מדורי גהינום ושבעה כיתות לימוד, על ידי אותו אובריאן בו בטח. הלה מלמד אותו להפסיק לחשוב ומעצב את אישיותו כרצון המפלגה. הוא מצליח לבסוף לשבור גם את בדל חירותו האחרון, הוא מביא אותו לבגוד בבת זוגו, כאשר הוא זועק ביאושו שיעבירו את ייסוריו אליה.
הוא משוחרר לחפשי, אך חירותו אבדה לנצח. הוא פוגש בבת זוגו, אך אינו מסוגל עוד לכלום. הוא מרוקן מכל תוכן והגרוע מכל, הוא אוהב את האח הגדול.
הספר מספר את סיפורה של חברה, שאינה מכירה בחרות הפרט, ברוח האדם, באינדווידואל.
עוד על הספר ותמצית אחרת ראו:
http://he.wikipedia.org/wiki/1984_%28%D7%A1%D7%A4%D7%A8%29
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2008 23:32 |
|
| |
להלן ציטוטים מספר לאורך הספר:
"אל העתיד או אל העבר, אל אותו זמן שבו תהיה המחשבה בת-חורין, שבו יהיו בני האדם שונים איש מרעהו" (עמ' 25)
"האורתודוכסיה משמעה לא לחשוב – לא להיות זקוק למחשבה. האורתודוכסיה היא חוסר הכרה" (עמ' 45)
"נמצא שהיו הפגנות להודות לאח הגדול על העלאת מנת השוקולד לעשרים גרם לשבוע. ורק אתמול, הרהר בלבו, הודיעו שהמנה תקוצץ לעשרים גרם. הייתכן שיבלעו דבר כזה כעבור עשרים וארבע שעות בלבד? יתכן ויתכן… האם הוא וינסטון, היחיד הוא שהוא בעל זכרון?" (עמ' 47)
"במורת רוח היה מהרהר ברקמה הגשמית של החיים, כלום תמיד כך היו? … ותמיד יש בבטנך ובעור גופך כעין מחאה, הרגשה שנגזל ממך משהו שאתה זכאי לו… מדוע אתה חש שכל אלו הם ללא נשוא, אלא אם כן חבוי בך זכרון שבטי קדום שפעם היו פני הדברים שונים?" (עמ' 50)
"מטרתם המוכרת היחידה של הנישואין הם הולדת ילדים, בבחינת שירות למפלגה… מצויים אפילו ארגונים.. המטיפים לפרישות גמורה בין שני המינים. כל הילדים יוולדו על ידי הזרעה מלאכותית… דברים אלה אמנם לא נאמרו ברצינות גמורה, אבל הם עולים בקנה אחד עם כלל האידיאולוגיה המפלגתית. המפלגה משתדלת להצמית את היצר" (עמ' 55)
"אם יש תקוה, הריהי צפויה אך ורק … בקרב ההמון הרוחש, הבזוי… איזו עצמה מבעיתה כמעט הדהדה באותה צוחה שבקעה מכמה מאות גרונות בלבד! מדוע אין הם נושאים קולם ככה על דבר שיש בו חשיבות?…עד שיגיעו לכלל הכרה לא יתמרדו לעולם, ואי אפשר שיגיעו לכלל הכרה אלא לאחר שיתמרדו" (עמ' 58)
"החיים, כשאתה מתבונן סביבך, אינם דומים כלל לא רק לשקרים שמפיק… אלא אפילו לא לאידיאלים שהמפלגה משתדל להשיג" (עמ' 61)
"הכל נמוג והפך ערפל. העבר נמחק, המחיקה נשכחה, השקר הפך אמת" (עמ' 62)
"ניקרה בו השאלה, שלא היתה חדשה עמו, שמא הוא עצמו מטורף, אולי המטורף אינו אלא, בפשטות, מיעוט של אדם אחד?" (עמ' 66)
"בסופו של דבר תקום המפלגה ותאמר ששנים ועוד שנים הם חמשה, ויהיה עליך להאמין בכך… כפירת הכפירות היא שכל ישר… ואם המוח עצמו אפשר לשלוט עליו – מה אז?" (שם)
"במפלגה עצמה לא נותרו עוד הרבה אנשים שדרך מחשבתם עוצבה לפני המהפכה… הבודדים שנשארו בחיים הגיעו כבר מזמן, מחמת פחד, לידי כניעה מחשבתית גמורה" (עמ' 71)
"על פי שגרה שאפילו לא נשמרה בסוד, נוהגים לפתוח את כל המכתבים" (אין מדובר עדיין על אי-מיילים ואתרי אינטרנט – עמ' 91)
"צריך לצרוח עם כולם… רק כך בטוחים מכל רע" (עמ' 100)
"אולי המפלגה רקובה מתחת לפני השטח? אולי פולחן המאמץ הגופני וההתנזרות אינו אלא כזב שמסתתר מאחוריו כל דבר אוון?" (עמ' 103)
"מרד מאורגן נגד המפלגה, התמרדות מכל מין שהוא, מרד שממילא נידון לכשלון, נראה לה אוולת גמורה. הדבר הנבון הוא להפר את הכללים ואף על פי כן להשאר בחיים" (עמ' 108)
"לדעתה לא היה ספק שהכל, או כמעט הכל, שונאים את המפלגה בסתר לבם והיו מפרים את הכללים אילו חשבו שאין הדבר כרוך בסכנה" (עמ' 124)
"אבל מערערת היתה על תורת המפלגה רק בשעה שהפריעה את חייה שלה. בדרך כלל היתה מוכנה לקבל את המיתולוגיה הרשמית, פשוט משום שההבדל בין אמת וכזב לא היה חשוב בעיניה… היא לא ראתה תהום נפערת לרגליה לעצם המחשבה ששקרים הופכים אמת" (עמ' 125)
"בדברו אליה התחוור לו מה קל להעמיד פני אורתודוכס גמור בה בשעה שאינך יודע כלל מה משמעה של האורתודוכסיה" (עמ' 127)
"הדבר הנורא שעשתה המפלגה היה, ששכנעה אותך שסתם דחפים, סתם רגשות, אין להם כל ערך" (עמ' 134)
"מן הנמנע שתתרחש תמורה נראית לעין בימי חיינו. אנו המתים. אם יש לנו חיים הרי הם בתחום העתיד… אנחנו יכולים רק להפיץ דעת מאדם לאדם, מדור לדור. מציאותה של משטרת המחשבות חוסמת כל דרך אחרת" (עמ' 143)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2008 08:14 |
|
| |
"האורתודוכסיה משמעה לא לחשוב – לא להיות זקוק למחשבה. האורתודוכסיה היא חוסר הכרה" (עמ' 45)
חוץ ממשפט זה שצותת לעייל הספר הזה באמת צריך לעורר מחשבה אצל כולנו
אך כל עוד יש שפויים בתוך המחנה יש מקום לנחמה
כי אנחנו לא נותנים לזה לקרות
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2008 04:39 |
|
| |
שלויימלע המליץ פעם, להבנת המכניזם החברתי-חרדי על "אירן: בין אסלם ומערב" דוד מנשרי , אוניברסיטה משודרת .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2008 12:58 |
|
| |
יש לראות את המסר המוקצן של הספר לאור טראומת השלטון הנאצי והסטאליניסטי שעשה שימוש בחידושי הטכנולוגיה (בעיקר בתחום התקשורת) לצורך שטיפת מוח בעוצמה לא מוכרת תוך כדי מחיקת הישגי העת החדשה בתחום זכויות הפרט.
אני נזכר בספר כשאני שומע את השיח הציבורי אצלנו בבעיות פנימיות, שבדר"כ כל הדוברים נזהרים להדגיש שהינם בתוך גבולות הקונצנזוס וכמה מצבנו טוב לעומת אחינו התועים.
בזכות אחינו התועים החרדים רחוקים מאוד מ-1984.
האם הם לפני 1984 או אחרי - לשיקול דעתכם...
נ.ב.
אהבתי את הקטע, המאוד רלוונטי לנו, הנוגע לחשיבות שכתוב ההסטוריה:
"מי שבידו השליטה על העבר" - נאמר בסיסמה המפלגתית - בידו השליטה על העתיד.
מי שבידו השליטה על ההווה - בידו השליטה על העבר" (עמ' 30).
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2008 13:02 |
|
| |
בידור,
ע"פ דין תורה מותר להתקין טלסקרין בבית פרטי כדי לאפרושי מאיסורא?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2008 17:41 |
|
| |
בעל,
אתה מתחיל איתי..
אני הכי אוהב את אלה "המתנדבים" לצפות לשם שמיים
|
|
|
|
|
