| נשלח ב-14/2/2008 01:25 |
 |
| |
ממה נובע חוסר החשיבה האישית בציבור החרדי
תשובה לשאלה זו, תיתן את האפשרות לחשוב מה ניתן לעשות כדי להוביל את הציבור קדימה,
שהרי כל עוד ואנשים אינם חושבים ומתבוננים על דברים רבים בצורת חייהם, אלא הם חיים על פי מוסכמות חברתיות על אף שאינם מבינים חלק מן המוסכמות הללו או שהם מפחדים לחשוב אחרת.
אשר על כן אשאל אתכם
מכוח מה נובעת התופעה?
מה הם הדרכים שבכוחם להביא את האנשים לכלל חשיבה עצמית?
וכיצד מביאים את הציבור לחיות את חיו על פי הבנתו האישית מהי דרכו בעבודת ה' מבלי שיעשה את מעשיו כי כך כולם עושים
_________________
פצעי אוהב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 06:58 |
|
| |
ישנם רבים אצלינו הרואים בעצם ה"חשיבה", סוג של כפירה מסוימת. ולכן לא רק שהם לא מנסים לחשוב, הם גם בורחים מלחשוב כמו מאש.
מה שמזכיר לי דבר שראיתי לא מזמן, שסיפר איזה פרופסור ערבי מפורסם חוקר איסלם, שהיה עד לא מזמן חבר ב"אל-קאעידה". שמיד כשהתגייסו הוא וחבריו לאל-קאעידה, אחד מהדברים הראשונים שהטיפו להם שוב ושוב, הוא ש"עצם החשיבה היא כפירה". ואידך זיל גמור...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 07:23 |
|
| |
פצעי_אוהב
כלום לא נכווינו מספיק מההשכלה? וידועים דברי ר"י יעבץ מי המירו את דתם בזמן הגרוש ומי עמדו בנסיון.
אם אתה מתחיל בחשיבה אתה יודע היכן תגמור?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 07:31 |
|
| |
שמא יש לכך גם שורשים בדרך הלימוד מיסודו של הגר"ח זצ"ל שיש לשאול רק "מה" ולא "למה" ? ואם יתברר שהסיבות הן בעיקרן אחרות, חיצוניות, יש לעיין האם דרך חוסר החשיבה ההגיונית, חילחלה עד לקודש הקודשים של לימוד התורה עצמו?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 10:46 |
|
| |
בעל
מה אתה רוצה?
פצעי
האם בדקת את אחוזי החושבים בציבור החרדי מול ציבורים אחרים? למה אתה חושב שאצלנו יש פחות אנשים חושבים?
יש שתי נקודות נכונות בדבריך:
א. לא מחנכים לחשוב.
ב. לא מכבדים את מי שחושב.
למה? כי הסמכות חשובה יותר מהעצמאות. כי התיאולוגיה החרדית מקדשת את ביטול הדעת כלפי הגדולים והדורות הקודמים וכל מחשבה נועדה רק להבין מה מישהו אחר אמר. זה לא ממש עושה חשק לחשוב.
אבל שוב, בתוצאה אני לא בטוח שיש פחות חושבים. בסך הכל אנו עוסקים במושכלות ומה יעשה השכל ולא יחטא?
---------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 13:00 |
|
| |
הקניזי,
יש פחד מחשיבה והוא אשר כתבתי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 13:34 |
|
| |
הקניזי,
ומה דעתך על מש"כ ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 13:55 |
|
| |
נראה לי שאין הימנעות מחשיבה, אלא הימנעות מחשיבה על נושאים מסויימים, או סוג של נושאים מסויימים.
א. עניני העולם הזה. בוודאי! זוג צעיר/הורים שמחתנים הזקוקים להשקיע בדירה ובמשכנתא ישקיעו בלימוד הנושא, בדיקת אפשרויות ועוד.
כנ"ל בכל תחום וענין.
ב. לימוד סוגיות, גמרא עד הלכה. גם כאן יש מקום נרחב למחשבה ועיון. אמנם כאן כבר מתחילות ההסתייגויות. מותר וראוי ללמוד. אבל לא על מנת להסיק מסקנות מעשיות. אם יצא לי בסוגיה לא כמו פירוש של אחד הראשונים, זו קושיה ולא הפרכה של דבריו. אם יצא לי שהפשט הוא כמו, נניח, הרמב"ם או הרי"ף, או אפילו השו"ע נגד הרמ"א, חלילה חלילה זה לא למעשה אלא רק קושיה שצריך לברר.
וצריך להבהיר שהעיקרון הזה אינו פסול לחלוטין. בהחלט ראוי ללמדן שאינו בטוח בכישוריו ובידיעותיו לא להסתמך על מסקנותיו שלו עד שיאמין בעצמו ובצדק. אבל שום קיצוניות אינה נכונה. ויש הכרעות שראוי להסתמך עליהן, אבל מתחנכים לא לעשות זאת.
ג. בנושאי מחשבה ואמונה, אם נקרא להם כך, יש טאבו, במובן הפסיכולוגי, מפני עיון. כבר כתבתי על זה בראשית ימי עצור חושבים, וציטטתי את רבנו הסטייפלער שכותב בתחילת "חיי עולם" כי כתב את הספר כאנטיתזה לאלו שמתעניינים בשאלות של "השקפה" וחובה עליהם ללמוד ולדעת כי "אין הדבר תלוי בשיקול דעתו של טועה זה". אסור כאן לחשוב!
אם הגישה הזו, על מכלול פניה והיבטיה, נראית פגומה, צריך לחשוב איך לתקן. ואיך לעזור לאנשים לשמוע ולחשוב מחדש.
האם זה אפשרי? האם זה מתאים לכל אחד? האם יש כאן בכלל תשובה גורפת?
והאם זה מעשי לשאוף לתקן, אם הדבר טעון תיקון?
(כמובן, דעת הכותב היא שזה חיוני להרגיל לחשוב ולהסיק מסקנות, אבל כל אחד צריך להסיק את המסקנות לגבי הסקת המסקנות בעצמו).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 14:22 |
|
| |
בעל
לשאלתך היכן זה יגמר
וכי על השכלה אנו מדברים? הרי אנשים מפחדים לחשוב על לחזור וללכת בכובעים אפורים ובהירים וכן על עוד מוסכמות שאין ביניהם ובין השכלה ולא כלום
וספרן
גם לפי הסבריך שאסור לשאול למה אבל בכל זאת יש לזה גבול מסויים
למה בכל זאת לא שואלים למה על דברים שהם אינם חלק מאידיולוגיה עצמה כמו למשל למה לא הולכים עם חולצות צבעוניות וכדו'
ראו עד היכן הדברים מגיעים, עד לפני שלושים שנה כתבו כאן עלוניםוכתבי עת בנושאי השקפה וחשיבה שהיו נכתבים ע"י כל איש חושב אשר היה חפץ בכך
אם נתבונן מה היה כתוב שם נראה שלא חששו בדבר כמו היום לכן נראים הדברים כדברי מאיר הקניזי כי יש היום מחלה שהסמכות צריכה להיות חשובה מהעצמאות, אך ירשה לי הקניזי לומר שזו רצון העסקונה ולאו דוקא רצון אנשי הסמכות
ולכן חוזרת ועולה השאלה מה הם הדרכים אשר על ידם יהיה ניתן להוריד את רמת הפחד מן הסמכות ולהעלות את רמת העצמאות?
_________________
פצעי אוהב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 15:24 |
|
| |
מרד ההמונים
כמובן שהדמיון חלקי למדי, אבל אחת הטענות שאי גאסט מעלה (כמיטב זכרוני) הוא שההמון אינו רוצה דמוקרטיה (= חשיבה ואחריות) שלא שליו חזק, ובכך הוא חזה את עליית הדיקטטורות של שנות השלושים, להבדיל אלף אלפי הבדלות.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 15:55 |
|
| |
בע"ב,
להרחבה, ראה ב"מנוס מחופש" של הפסיכולוג האמריקאי הנודע (וחרדי לשעבר) אריך פרום.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 16:30 |
|
| |
האם אריך פרום נולד בבית חרדי?
אריך פרום הנרי קיסנג'ר והשופט חיים כהן
זה כבר יותר מידי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 19:24 |
|
| |
בעל
עניינית, אין מעבר ממשי בחברה בריאה בין חשיבה על אורחות חיים ובין חשיבה על עקרונות יסוד. כאשר עצם החשיבה אסורה, אזי יש תופעה שמי שפורץ את האיסור בתחומי החברה, עלול לעבור גם לתחומי האמונה.
מה שמפריע לי בתגובתך הוא, שאנו באים לנסות לנער את האבק ואתה משליך עלינו את הססמאות העבשות מימי הישיבה קטנה.
ספרן
לא נראה לי שר"ח אשם בזה. דווקא התחום היחיד בו מותר לקרוא תיגר כמעט על דורות קודמים הוא הלימוד בעיון. בתנאי כמובן שזה יישאר בתיאוריה וב'לולי דבריהם'.
---------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 19:41 |
|
| |
אני לא מתנגד לניעור אבק, אני מסביר כסוציולוג את מה שקורה בחברה החרדית.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 21:20 |
|
| |
כולנו רואים שבדורינו ששיטת/אי שיטת
החינוך וההנהגה היא 'עדריות'. אדם כבר לא צריך לחשוב, ישנה סמכות על שהיא בעצם
המוח המרכזי של הציבור, כל הכפופים לאותו 'מוח' משמשים כשליחים וכמערכת עצבים
היקפית לאותה החלטה/רצון של סמכות העל.
מה הגורם לתופעה זו לפרוח?
האם התופעה היא סיבה או סימן?
אנסה לפרט כמה סימפטומים שמבליטים את ההבדל
בין התפיסות/אי התפיסות.
מעלות:
א.
אין לבטים, אין
ספיקות.
ב.
אין שוני בין איש
לאחיו – פחות חיכוכים ומריבות.
ג.
אין צורך בלקיחת
אחריות ("אני לא אשם, עשיתי מה שאמרו לי") – החיים קלים יותר.
ד.
אין מצפון.
חסרונות:
א.
אין מיצוי עצמי.
ב.
'קטנות האדם' – אדם
נשאר מרובע ומקובע.
ג.
חסר אישיותי.
ד.
אדם מחוייב גם לערכים
מוסריים ולא רק לנאמר.
נראה שבתוך החיסרון תלויה המעלה. אדם
שלא מתלבט/מסתפק, לעולם לא יכריע דבר ולכן לעולם לא יגיע למיצוי של יכולותיו. אם
אין שוני בין בני אדם, אין פלורליזם – העולם קרוב לדומם, או שחלילה מוצאים נושאים
שוליים שעימם מספקים את יצר החברתיות והחיכוך, ויורדים לביבי ביבים ע"מ לממש
את פוטנציאל ה'מדבר' הטבוע באדם. (ע"ע פונוביז', הבטאונים החרדיים, הפוליטיקה
מבית ומחוץ ושאר זוטות). אם אדם לא יקח אחריות על מעשיו אלא 'יפיל' את האחריות על
הסמכות העליונה, נמצא שהוא חסר אישיות בסיסית של קיום עצמי, הוא ניזון רק מאחרים,
אין הוא יכול לספק לעצמו. ממילא גם לא ייסר אותו מצפונו שהרי לא הוא זה שהחליט על
המעשה, הוא רק מהווה את הזרוע המבצעת של מקור הכוח העליון.
אדם שאינו חושב אינו טועה. הסיכוי שבהמה
או רובוט יעשו טעות משל עצמם כמעת אפסית. הרי כאשר אין בחירה ישנה רק דרך אחת,
וכשיש דרך אחת הגם שגרועה היא, היא אינה טעות אלא ברירת מחדל.
מצד שני אדם צריך לחשוב, הרי הוא גדול
במעלה מבהמות ומצמחים, הוא אינו עוד יצור חי הוא 'מדבר'. הרי עוד טרם נברא האדם
אמר הקב"ה שמטרת האדם היא: "וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף
הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּכו'" דהיינו שימשול, שיהיה מוביל
ולא מובל.
לכאורה החפץ
בחיים קלים אל לו לחשוב. בשביל מה לו לדעת, בעבור מה לחקור, אין כל צורך בכך זה רק
מוביל לספיקות, הרהורים, לבטים, החלטות קשות. למה שאדם יכנס לבוץ הזה, אפשר לחיות
חיים קלים, להיות מובל וחסל סדר דאגות. אך כמובן כל יהודי – גם בדורנו – יודע
שה"אדם לעמל יולד" והוא אכן מבטא את עמלו בעיון בתורה, בשמירת מצוות
וכו'. אם אותם אנשי רוח, מנהיגי הדור שמהווים דוגמה ל'איך להתנהג' מנהיגים את
הציבור שלא יחשבו בנושאים תאולוגיים, אלא דוגלים בצמצום והסתגרות בכדי לא לעורר
תהיות ושאלות, מדוע שהאדם יקשה על עצמו ויקח אחריות על מעשיו – קרי יחשוב?
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 14/02/2008 21:24:47
מ. זוהר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2008 22:55 |
|
| |
הזכירו פה את ר"ח, ואני נזכר בעוד אמרה שמסתובבת בשם ר' חיים, ואומרת שאדם שיש לו חיסרון בהסברת דבר, סימן שהוא לא הבין אותו. אבל מה לעשות שרוב רובם של האנשים (ואני מאמין שכולם) מתחילים לחשוב על דברים שקיימים במציאות, ורק אחר כך מלבישים את הדבר במילים. (וכן זה נסתר מביאור הגר"א למשלי כ"ב י"ח)
וממילא כששומעים דבר כזה זה מונע מהבן-אדם לחשוב. כי הוא יודע שמה שהוא יחשוב זה יהיה ללא מילים. וא"כ לא נשאר לו אלא ללמוד את מה שכתבו על דברי תורה והסבירו במילים.
וכתב פה מישהו שר"ח לא אשם בכך שחושבים "מה" ולא "למה", מכיוון שבלימוד זה לא עובד ככה. ועל זאת אני אומר אם כן אדם חושב כך רק בלימוד*, אבל מה הוא עושה בבעיה שהוא לא נתקל בה במהלך הלימוד?
אדם שקיבל אמרת יסוד כמו לשאול "מה" ולא "למה" או שמבטלים את מחשבותיו וקוטעים אותם לפני שיהיו בשלות וראויות להתלבש במילים - בודאי שיהיה לו מעצורים לחשוב.
*(וגם בלימוד מי אומר שהדברים לא משפיעים על הלך מחשבתו של האדם?)
|
|
|
|
|
