'ועד הורים' (להלן: הועד) מציג את משרד החינוך כמנסה לחדור לתוך מוסדות הפטור ולהכתיב את תכני הלימודים. כנראה שיש בכך מן האמת, אך מן הראוי להעמיד דברים על דיוקם.
שתי השלכות חוקיות יש במדינת ישראל למוסדות הפטור. האחת תקציבית והשניה עקרונית.
השאלה התקציבית היא האם וכמה תתקצב המדינה מוסדות שאין לה דריסת רגל בתוכן.
בנוהג שבעולם, מי שמממן יש לו גם מילה לומר באשר לצורת ותכני הלימודים במוסד. אמנם מדינה תפקידה הוא לממן את זכויות אזרחיה, אך לא פחות מכך היא אחראית לשמירה על רף מינימום של רמת חינוך ולימוד נאותה.
מדיניותה החילונית של מדינת ישראל, אינה ראויה ואינה יכולה בשום פנים להכתיב, ולו במשהו, את אופי החינוך במוסדות חרדיים. לכך הושג הסדר בשנות הקמת מערכת החינוך הממשלתית, לפיו ניתן לזכות ל55% מהקיצוב, בלא להרשות כל התערבות ממשלתית בתכני הלימוד.
חוק נוסף הרלוונטי, אולי אף יותר, למוסדות אלו כמו גם למוסדות שאינם מתוקצבים כלל, הוא חוק חינוך חובה. כל הורה במדינת ישראל, חייב לשלוח את ילדו למוסד חינוכי כלשהו. לא ניתן על פי חוק להשאיר את הילד בבית ללא חינוך פורמלי. לענין זה כל המוסדות החרדיים נחשבים מוסדות חינוך והורה השולח את בנו אליהם נחשב כעומד בדרישה לחנך את ילדו חינוך פורמלי.
לדברי הועד, מה שמשרד החינוך חותר כעת הוא, לבטל בהדרגה את מעמדם התקציבי של מוסדות הפטור. כלומר, בסופו של תהליך, לא תהיה אפשרות לתקצב מוסד ב55%. או שהוא יהפוך למוסד מוכר המתוקצב ב75% ולממשל יש מילה באשר ל75% מתכני החובה הנלמדים, או שיאבד את כל ההקצבה. לא שמענו מדבריהם שיש כוונה לשלול את ההכרה במוסדות אלו, כמו במוסדות שאינן מתוקצבים כלל היום, לצורך חוק חינוך חובה.
כמובן שגם כך זה חמור מאוד ויש להרים קול זעקה, אולם יש לומר את האמת: לא מדובר בנסיון לכפות תכני לימוד, אלא בנסיון לקצץ בתמיכה הממשלתית. כדאי ונכון להבדיל בין שמד וכפיה לבין שלילת הקצבות. רק בשביל לדעת את האמת. ההבדל הוא כמו בין מניעת ילודה בכפיה תוך הטלת עונשי מאסר, לבין קיצוץ דרסטי ואכזרי בקצבאות ילדים. הבדל קטן אבל חשוב.
אילו הבעיה היתה שלילת ההכרה בפורמליות של מוסדות הפטור, היו גם מוסדות בריסק, סאטמר ונטורי קרתא, צריכים להיות מודאגים. הבעיה כעת היא רק של מי שרוצה להמשיך להנות מתקציבים המגיעים לו אך אינו מוכן, ובצדק, לקבל הוראות מבחוץ.
יש עוד נתון שכדאי לדייק בו: ההתערבות החלקית של משרד החינוך במוסדות שאינן רשמיים, אינה לפי אחוזי הלימודים במוסד, אלא לפי אחוזי תכנית הלימודים הממשלתית. כלומר, אם תכנית לימודים מלאה היא 20 שעות מקצועות חובה, אזי במוסדות מוכר שאינו רשמי יש דרישה ל15 שעות. לפי חוזר משרד החינוך, הדורש כעת ממוסדות הפטור , לשלב 55% מתכנית הליבה, מדובר על 11 שעות. לא אחוזים ממה שלומדים במוסד, אלא אחוזים ממה שדורש המשרד.
ולמה אנו כותבים כל זאת? מה זה חשוב אם הגזירה היא כך או כך? הלא המלחמה מוצדקת בכל אופן ולמה להכביר מילים במקום שאינן מועילות?
כאן הגענו אל הנקודה. הצגת הדברים כשמד, למרות שמדובר בעניין כלכלי וההפחדה בהצגת כמות ההתערבות והדרישות מעבר למה שהיא באמת, אינה תמימה. הועד לא טעה בניתוח הנתונים, הוא יודע את כל מה שנכתב עד כאן. יש לו מטרה ברורה בפרסום הדברים בצורה כזו.
לא מדובר בעמידה על זכויותינו בלבד. מדובר כאן בנסיון לעשות דמוניזציה של דרישת משרד החינוך, מעבר לחומרתה האמיתית. ולא, אין אנו פרקליטיהם של אנשי המשרד, אלא שיש לנו כהורים מה לומר בענין.
מערכת שלטונית אינה חד מימדית. אני כהורה חרדי, איני עומד מול משרד החינוך ואף המוסד אינו מנהל דיון עצמאי מול המשרד, גם אם על הנייר זה כך. יש היררכיה ברורה בחברה שלנו. משרד החינוך בעצם מנהל את הדיאלוג שלו מול הממסד החרדי, ותפקידו של הממסד הוא לקבל החלטות עבור ובשם המוסדות והורי תלמידיהם.
אמנם לצורך השגת יעדיו, בוחר לעיתים משרד החינוך לפנות ישירות אל מנהלי המוסדות, מעל ראשם של אנשי הממסד החרדי. אולם באופן כללי ההורה החרדי חי בכעין מדינה בתוך מדינה.
והנה ראה זה פלא. ממש כשם שהועד נזעק על התערבות בוטה של משרד החינוך בזכותו לחנך את ילדי המגזר על פי השקפתו, כך הממסד החרדי עצמו נוהג בהורים ובמוסדות.
אילו בקש הועד לאפשר לו את המשך קיומם של מוסדותיו, החרשנו ואף נכון היה לסייע לו בכל דרך במאבקו הצודק. אך המצב בפועל הוא, שמי שמבקש לחנך את ילדיו בצורה שנראית לו ובמסגרת חרדית, אינו יכול לעשות זאת מאימת הועד. ואין מדובר בנסיון לחדש מגמות בחינוך שלא שערום אבותינו, אלא במי ששואף לחנך את ילדיו באותו אופן ממש שחינכו בימי החזו"א ורבי אהרן קוטלר זצ"ל. איפה יש היום תלמוד תורה כמו 'יסודי התורה' הידוע מתל אביב של אז? איפה כל מוסדות המוכר שאינו רשמי שהיו לגיטימיים במחוזותינו לפני עשרים שנה? מי הוציא אותם אל מחוץ לגדר? האם אין כאן בחינה של כאשר עשה כן ייעשה לו?
האם אין הועד פועל כלפי ההורים והמוסדות, בדיוק כפי שהוא לא רוצה שיפעל כלפיו משרד החינוך? נכון, זו עוולה בל תכופר לשלול את זכותו של הועד לחנך את ילדיו כשאיפתו. האם אין זו אותה עוולה ממש כאשר הועד עומד בצד הממסד מול ההורה הפשוט?
מהו החשש של הועד, שיימצאו אי אלו מנהלים שיעדיפו להגדיל את הקצבתם תוך הסכמה לשינוי בתכנים. האם זה אמור להיעשות נגד רצון ההורים או בהסכמתם? האם אין רשות למי שמעוניין בכך, ללמד תכנית לימודים שונה מזו שמכתיב הועד?
בדיוק לכן, מגדיל הועד את זעקתו, כדי שלא תעלה על דעתך שמדובר בתכנית נורמלית. רוצים להעביר אותך ואת ילדיך לשמד, לא פחות. על 75% מחייך ישלטו. אל תעלה על דעתך לחשוב שזה מה שרצית. אך האמת ראויה להיאמר, לא היא. אף אחד שיקבל את הסדרי משרד החינוך, לא יהיה עבריין גדול יותר מסבא שלו. הוא יזכה לחינוך חרדי מעולה ברוח שנות החזו"א זצ"ל, כמו שהיה בתל אביב, בחיפה ובירושלים. צאו וראו גדולי עולם החיים עמנו, בוגרי חינוך זה. חלקם אף עלו והתעלו, עד שזכו לשבת ב'ועד הורים'.
לסיכום: חשוב מאוד לסייע במאבקם הצודק של הורים באשר הם, על זכותם לחנך את ילדיהם על פי דרכם. לא משרד החינוך ולא ועדי הורים רשאים לשלול זכות בסיסית זו.
